שיקולי רופא המוסד להעמיד נפגע לדיון מחדש בפני ועדה רפואית

עוד טען הנתבע, כי במידה שהוועדה הרפואית תיקבע שאכן קיימת הטבה במצבו הרפואי של התובע, הרי שתחולת הנכות תהיה מיום 18.7.2018 ואילך – תאריך ההודעה לתובע ובא-כוחו, ולא לפני כן. התשתית הנורמאטיבית גדר הסמכות לבדיקה מחדש של מבוטח – תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי קובעת כי: "עברו ששה חדשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של נפגע, אף אם נקבעה לתקופה קצובה, רשאי רופא מוסמך לבקש קביעה מחדש של דרגת הנכות והוראות תקנות אלה יחולו בשינויים אשר הענין מחייבם". בעיניין טרייגרמן קבע בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל (ארצי) 480/06 המוסד לביטוח לאומי – טרייגרמן, ניתן ביום 15.5.2008), וביחס לתקנה 37 שבנידון, כדלקמן: "תכליתה של תקנה זו, כמו גם תכליתה של תקנה 36, היא לאפשר בחינה מחדש של מצבו של המבוטח עת המבוטח, או רופא המוסד סבורים כי חל שינוי במצב, לטובה או לרעה, בהשוואה למצב המשתקף בדו"ח הועדה האחרונה. מטבע הדברים, מצב רפואי אינו סטאטי ומשתנה בחלוף הזמן, ומכיוון שתפקיד המוסד לשלם גמלאות למבוטחיו על פי דרגת נכותם האמיתית, מוצדקת בחינה מחדש של דרגת הנכות, ולו רק בשל חלוף הזמן. לאור זאת, הוקנתה הסמכות בתקנה 37 לרופא המוסד, להעמיד מבוטח לבדיקה מחדש אם סבור הוא, משיקולים רפואיים עינייניים, כי מצבו של המבוטח שונה, לטובה או לרעה, ממצבו כפי שהוא משתקף בדו"ח הועדה האחרונה שדנה בנכותו.." עוד נקבע בפסק דינו של כב' השופט (כתוארו אז) פליטמן, כי יש לדחות את הטענה שיש להראות על נתון פוזיטיבי ברור, המעיד על שיפור מצבו של המבוטח/ת, כתנאי להפעלת הסמכות על ידי הרופא המוסמך (כזכור, גם בא-כוח התובע טען בעניינינו, ולמשל במכתביו לנתבע משנת 2011, כי על הנתבע להראות מסמכים רפואיים שמעידים על שיפור במצבו של התובע).

בית הדין הארצי קבע ביחס למחלוקת זו, כך: "הצדדים שבפנינו טענו, כי עיקרון השויון מחייב, כי כשם שמבוטח אשר ברצונו להביא מחדש את עניינו בפני וועדה על פי תקנה 36, עליו להביא אישור החמרה מאת רופא שאושר במיוחד לכך על ידי שירות רפואי, כך יש לחייב גם את רופא המוסד להביא נתון מבוסס לשינוי במצבו הרפואי של המבוטח. דרישה זאת מאת רופא המוסד אין לה על מה שתסמוך. בהפעילו את סמכותו החוקית להחליט על דיון מחדש, די כי לדעתו המקצועית המנומקת של המומחה דרגת הנכות כפי שנקבעה על ידי הועדה, אינה משקפת את המצב לאשורו כדי שהנפגע יעמוד לבדיקה מחדש על פי אותה תקנה... זאת ועוד. הועדה הרפואית היא הגוף המקצועי והמומחה אשר לו ניתנה הסמכות בחוק לקבוע את אחוזי הנכות המתאימים ביותר למצבו הרפואי של המבוטח באותה עת. לפיכך, אין להחמיר בדרישות כלפי "כרטיס הכניסה" המאפשר לרופא המוסד להעמיד מבוטח לבדיקה מחדש בפני הועדה, שכן חזקה על הועדה כי תדע לקבוע האם חל שינוי במצבו של המבוטח מאז הועדה האחרונה, וכי תעשה כן מטעמים רפואיים מקצועיים בלבד.

...

בא-כוח התובע שב וחזר על דרישתו לעיין במסמכים הרפואיים שמעידים על שיפור במצבו של התובע, לכאורה; בסופו של דבר, התובע לא עמד לפני ועדה רפואית באותה נקודת זמן; לטענת הנתבע, ביום 16.5.2018 כתב ד"ר שטרנשיין מזכר פנימי בכתב-יד, ובו צוין, כדלקמן: "לפי כרטיס רפואי אין רישומים על טיפולים נפשיים בשנים האחרונות. יש מקום לבדוק מחדש בועדה רפואית לפי תקנה 37 אצל פסיכיאטר"; ביום 23.5.2018 יצא מכתבו של הנתבע אל התובע, שהוא הבסיס לתביעה שלפנינו; לטענת הנתבע, במסמך פנימי נוסף של הנתבע, מיום 18.7.2018, שנושא את הכותרת "בקשה לדיון מחדש", ואשר נחזה להיות חתום על ידי ד"ר שטרנשיין, נכתב בכתב-יד, כדלקמן: "לפי כרטיס רפואי, אין רישומים על טיפולים נפשיים בשנים האחרונות. ייתכן מצבו נפשי שונה. יש מקום לבדוק מחדש בוועדה רפואית אצל פסיכיאטר לפי תקנה 37"; ביום 8.7.2018 כתב בא-כוח התובע למזכיר הועדות הרפואיות כי התובע קיבל לאחרונה זימון לועדה רפואית, וכי בנסיבות אלה הוא מבקש לקבל עותק ממכתבו של רופא הנתבע שמציין את הפגימה שבגינה נדרש הדיון החוזר והנימוקים לכך.

בית הדין הארצי נסמך על עניין טרייגרמן שצוטט דלעיל, ואף הדגיש כך: "ככלל הביקורת השיפוטית על החלטתו של הרופא המוסמך היא ביקורת מנהלית. דהיינו, בית הדין בוחן אם הרופא המוסמך הפעיל את שיקול דעתו כדין, משיקולים ענייניים ובתום לב. לעומת זאת, בית הדין אינו בוחן את שיקול דעתו המקצועי של הרופא המוסמך, ואינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של הרופא המוסמך." כמו כן, צוין כך: "על האמור נוסיף כי אין בסיס לטענת ב"כ המערער כי הסמכות להפעיל את תקנה 37 נתונה רק בשני מקרים, והם: שהוועדה האחרונה קבעה שיכול והמצב ישתפר או במקרה שהוועדה מנועה מלהוריד את אחוזי הנכות שנקבעו מאחר שזה הליך של החמרה, ואלו בלבד. אנו סבורים, כי בחינתה של הפעלת תקנה 37 אינה מוגבלת אך לשני המקרים הנ"ל, אלא הסמכות נתונה גם במקרים נוספים, ובלבד שמדובר בשיקולים רפואיים מקצועיים של הרופא המוסמך, ולא שיקולים שעומדים ביסודו של ערר." המשמעות של אי-התייצבות המבוטח לבדיקה מחדש – בהמשך לתקנה 37 לתקנות, שנסקרה דלעיל בהרחבה, מוסיפה תקנה 38 לתקנות וקובעת כי "לא התייצב הנפגע לבדיקה מחדש בהתאם לתקנה 37 ולא נתן סיבה מתקבלת על דעת המוסד לאי-התייצבותו, רשאי המוסד להפסיק תשלום הגימלה עד למועד בו יתייצב לבדיקה מחדש". נציין כבר עתה, כי בניגוד לתקנה 37, אין בנמצא פסיקה נרחבת (למיטב ידיעתנו) ביחס לאופן שבו על הנתבע להפעיל את הסמכות הנקובה בתקנה 37.

להלן נסביר כיצד הגענו למסקנה זו. בפתח הדברים נבהיר, כי בניגוד לטיעוני הצדדים לפנינו, איננו מוצאים ליתן משקל רב ביחס לשאלה האם התובע ו/או בא-כוחו, קיבלו או לא קיבלו את ההזמנות השונות לועדה הרפואית ששלח הנתבע לפי הנטען.

תפיסת היסוד העוברת כחוט השני לאורך הפסיקה והספרות המשפטית, היא כי "המכנה המשותף לכל ההנחיות הוא שהן נוצרות במקום שבו יש לרשות המינהליות שיקול דעת ואין כללים משפטיים פורמליים (חוקים או תקנות) המסדירים במדוייק את דרך הפעלת שיקול הדעת". בענייננו, הנתבע לא הביא לפנינו מידע כלשהו לגבי האופן שבו פועל הנתבע לפי תקנה 38 ומהם השיקולים השונים בעת עצירת הגמלה, ומהם הכללים המנחים אותו בעת קבלת החלטה בעניין זה. על חובת הפעלת שיקול הדעת שהוקנה לנתבע בקביעת הנחיות בתחום המצוי בסמכותו, עמד בית הדין הארצי בעניין יחזקאל (דב"ע (ארצי) נה/115-0 יחזקאל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 121), וכך נאמר בו: "... שיקול דעת הנתון בחוק למוסד לביטוח לאומי, כשיקול דעת הנתון לכל רשות ציבורית, אינו שרירותי. הוא כפוף בראש וראשונה לדרישת תום הלב, הוא כפוף גם לכללי ההגינות והנאמנות כלפי הציבור החלה על כל רשות מנהלית. זאת מכוח אותה דואליות נורמטיבית המחילה על רשות מינהלית, הן נורמות מהמשפט הפרטי והן נורמות מהמשפט הציבורי. מכוח נורמות מהמשפט המנהלי, חובת תום הלב מוגברת... בענייננו מדובר בביטחון סוציאלי, ועל כן חובת הנאמנות של המוסד לביטוח לאומי כלפי האזרחים גדולה עוד יותר. למעשה מדובר כאן ב'טריאליות' נורמטיבית – חלות על העניין נורמות מן המשפט הפרטי, עליהן כנדבך נוסף חלות נורמות מן המשפט המנהלי מכוח חובת הנאמנות המיוחדת של גוף ציבורי כלפי הציבור, ועל שתי מערכות נורמות אלו חלות נורמות משטח הביטחון הסוציאלי." לסיכום נושא זה – החלטת הנתבע מיום 1.4.2019, שנשענה על תקנה 38 לתקנות, דינה להתבטל בשל כלל הפגמים שצוינו דלעיל.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אנו מסיקים וקובעים כך – תביעת התובע לביטול החלטת הנתבע לזימונו לדיון בפני ועדה רפואית, שהתבססה על תקנה 37 לתקנות, דינה להידחות.

הרופאה המוסמכת העידה על קבלת הקלטת מהועדה לניידות ועל שיקוליה בעת קבלת ההחלטה השנייה, באופן הבא: "לגופו של עניין – אכן היה הליך ב-2005 לתקנה 37 וב-2010 הגיע לפתחו של המוסד מידע מגורם חצוני בכלל, מועדת הניידות של משרד הבריאות שנערכה בעיניין שהוא ביקש רכב. וועדת ניידות שנערכה מצאה ממצאים שלא ניראו לה הגיוניים לנוכח מהות הפגיעה וביקשה סרט מעקב שהובא בפני אותה ועדה. הוועדה החליטה לא לאשר לתובע ניידות ובנוסף העבירה את המידע הזה לביטוח הלאומי.

הלכה היא שבעת הפעלת הסמכות להחליט על דיון מחדש, אין צורך שיהיה בפני הרופאה המוסמכת נתון מוכח לשפור במצב הרפואי ודי בכך שלדעתה המקצועית דרגת הנכות כפי שנקבעה על ידי הועדה אינה משקפת את המצב הרפואי לאשורו בכדי להעמיד את התובע לבדיקה מחדש על פי תקנה 36 לתקנות[footnoteRef:56].

...

כאמור שוכנענו, שההחלטה התבססה על מידע חדש שהגיע לנתבע ועל מעקבים סמויים שתיעדו את התובע מבצע פעולות שלדעת הרופאה המוסמכת מצביעים על שיפור במצבו הרפואי.

] לסיכום: לאחר ששמענו את עדותה של הרופאה המוסמכת ושל גב' פרבר, עיינו בהחלטת הוועדה לניידות שעל יסודה התקבלה ההחלטה מיום 16.2.2011 וצפינו בקלטות שעל יסודן התקבלה ההחלטה מיום 26.3.2015, מצאנו כי לא נפל פגם בהחלטת הרופאה המוסמכת לזמן את התובע לבדיקה מחדש.

] "כך למשל, במקרה שבו אדם נפגע ברגליו בתאונה וקיבל בגין כך דרגת נכות צמיתה, ובחלוף שנים רבות נצפה אותו נפגע רץ על רגליו, הרי שבמקרה כזה יחטא הרופא המוסמך לתפקידו אם יתעלם מהמצב שנגלה לנגד עיניו, וזאת גם אם במקרה זה לא נקבע על ידי הוועדה האחרונה שדנה בעניין כי יתכן ומצבו ישתפר ואף אם לא הייתה במסגרת ההליך תביעה להחמרת מצב... יש לזכור כי 'רופא מוסמך של המוסד חייב, ולא רק רשאי, לעשות שימוש בתקנה 37 לתקנות, ולפנות לוועדה רפואית, על מנת שתבחן מחדש את נכותו של הנפגע בתאונת עבודה, כל אימת שמתברר לו, מנתונים רפואיים רלבנטיים הנראים על פניהם כנכונים, כי חל שינוי משמעותי במצבו הרפואי של הנפגע' (דב"ע נג/5 – 0 שלומית בוכובזה – המוסד לביטוח לאומי, (7.1.1993). על כך במקרים כגון דא חייב הרופא המוסמך להעמיד את הנפגע לבדיקה מחדש בהתאם לתקנה 37, וזאת בהתבסס על ניסיונו המקצועי". סוף דבר התביעה נדחית.

ההכרעה – תקנה 37 לתקנות קובעת: "עברו ששה חודשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של נפגע, אף אם נקבעה לתקופה קצובה, רשאי רופא מוסמך לבקש קביעה מחדש של דרגת הנכות והוראות תקנות אלה יחולו בשינויים אשר הענין מחייבם". השוואה בין תקנה 37 ל תקנה 36 הדנה בבקשת הנפגע לדיון מחדש עקב החמרת מצב, מלמדת כי בנגוד לתקנה 37 אין חובה על רופא המוסד להביא נתון מבוסס לשינוי במצבו הרפואי של המבוטח: "בהפעילו את סמכותו החוקית להחליט על דיון מחדש, די כי לדעתו המקצועית המנומקת של המומחה דרגת הנכות כפי שנקבעה על ידי הועדה, אינה משקפת את המצב לאישורו כדי שהנפגע יעמוד לבדיקה מחדש על פי אותה תקנה". (עב"ל 480/06 המוסד - סופי טריירגמן (15.5.08 )(להלן: "עניין טרייגרמן").

על השיקולים שבהפעלת תקנה 37 נקבע: "בשורה ארוכה של פסקי דין שיצאו מאת בית דין זה נקבע, כי אין כל פסול בהפעלת תקנה 37 על ידי הרופא המוסמך, כאשר הועדה האחרונה שבדקה את המבוטח קובעת, כי יכול ומצבו ישתנה בחלוף הזמן, או כי היא מנועה מלהוריד אחוזי נכות בשל העובדה שההליך הובא בפניה במסגרת בקשת המבוטח להחמרה. זאת כל עוד השיקולים עליהם מסתמך רופא המוסד בהחלטתו הנם שיקולים רפואיים להבדיל ממשפטיים" (ראה עניין טריגמן).

בענין טרייגרמן נקבע כי אין להחמיר בדרישות "כרטיס הכניסה" המאפשר לרופא המוסד להעמיד מבוטח לבדיקה מחדש בפני הועדה, שכן חזקה על הועדה כי תדע לקבוע האם חל שינוי במצבו של המבוטח מאז הועדה האחרונה, וכי תעשה כן מטעמים רפואיים מקצועיים בלבד.

...

דין הטענה להידחות.

אף הטענה כי אין בעובדה שהתובעת לא המשיכה בטיפול פסיכיאטרי ולא קיבלה טיפול נפשי כדי להוות נימוק לבדיקה מחדש, דינה להידחות.

התוצאה איפוא כי התביעה נדחית.

בשל הקושי האמור (שאיננו מביעים עמדה לגביו, ביחס לשתי החלופות), ובנסיבות בהן סברנו בתום הדיון כי מדובר במקרה גבולי, הצענו לצדדים כי "עניין הפעלת תקנה 37 יישקל מחדש על ידי רופא אחר בסניף אחר שלא יובא לפניו חומר הקשור להפעלת תקנה 37 בהליך זה. הרופא יקבל החלטה חדשה כדין האם יש מקום או אין מקום להפעיל את תקנה 37. אשר לכספים לתקופה שבגינה נשללה הקצבה מאוקטובר 2015 ועד למועד שבו תיתקבל החלטת הרופא לעניין תקנה 37 - ישולמו למערער מחצית מסכום הקיצבאות שנשללו ממנו, כאשר מחצית מהכספים שעוכבו ישולמו תוך 30 יום מיום מתן תוקף של פסק דין להסדר. ככל שתתקבל החלטה להעמיד את המערער לבדיקה מחדש לפי תקנה 37, המערער חייב להתייצב לפני הועדה הרפואית במועד שיזומן. עד להחלטת הועדה הרפואית תשולם לו מחצית הקיצבה כפי ששולמה לו עד אוקטובר 2015. אולם, בעד התקופה שממועד החלטת הרופא לפי תקנה 37 תיערך היתחשבנות על הגמלה לפי החלטת הועדה הרפואית". המערער נתן הסכמתו להצעת ההסדר (ואך ביקש להוסיף כי בפני הרופא החדש לא יוצג כל החומר הקשור להליך בבית הדין האיזורי והתכתובת הפנימית הנוגעת לכך), בעוד שהמוסד הודיע כי בהיתחשב בראיות בתיק ועדויות המערער ובאת כוחו בבית הדין האיזורי (שבית הדין האיזורי כמו גם המוסד מצאו בהן סתירות משמעותיות), וכן נוכח "היתנהלותו של המערער לאורך השנים וסרובו להבדק ולהופיע בפני ועדה רפואית לאחר שהמשיב הודיע למערער על ההחלטה בדבר הפעלת תקנה 37" - אין באפשרותו להסכים להצעה.

המערער הגיש לתיק בית הדין "תדריך לרופא נפגעי עבודה" שפורסם על ידי המוסד בחודש אוגוסט 2013 (להלן: הנוהל הפנימי), בו מובאות אינדיקאציות שונות שעשויות להצדיק את הפעלת תקנה 37 וביניהן מידע חדש שהיתקבל לגבי שינוי במצבו של הנפגע, וכן "לפני החלטה על הוון, על פי פניית עובד שקום, כמו גם בעת דיון בבקשה לקיצבה מיוחדת או למענקים, אם על פי המסמכים הרפואיים החדשים הוא התרשם שחלה הטבה לכאורה במצבו הרפואי של התובע הקשור לפגיעה בעבודה". עוד מודגש בנוהל כי "ההפניה תהיה מסיבה רפואית בלבד ולא כערעור מאוחר". בהמשך הנוהל הפנימי מפורטות גם דוגמאות למקרים בהם אין להפעיל את תקנה 37, והן: תיקון טעות רפואית או משפטית שנעשתה על ידי ועדה רפואית; כאשר "לא קיימים ממצאים רפואיים חדשים"; כאשר הנפגע קיבל מענק על נכות הפחותה מ-19%; וכאשר "אין סבירות גבוהה מבחינה רפואית שמצבו של הנפגע בהווה השתפר או הוחמר לעומת מצבו בעת קביעת הועדה". המערער טען כי בעיניינו לא היתקבל "מידע חדש" כלשהוא וגם לא קיים "קצה חוט" אחר המצדיק להעמיד דוקא אותו לבדיקה מחדש, ולכן אין הצדקה עניינית לעשות כן. עם זאת, האינדיקציות המפורטות בנוהל הפנימי אינן רשימה סגורה וגם לא נוסחו כרשימה סגורה, ולכן יש לבחון עניינית אם החלטת הרופא המוסמך על הפעלת תקנה 37 ביחס למערער עומדת באמות המידה שנקבעו לצורך כך בפסיקה.

ומהם שיקולים עינייניים עת מדובר בדרגת נכות יציבה, שעל דיון מחדש בה יכול להחליט רופא? שוב אותה תשובה - שיקולים רפואיים, ולא שיקולים שעומדים ביסודו של ערר, ערעור או אף "רביזיה" של החלטה של ועדה רפואית לעררים או פסק דין של בית דין לעבודה.

...

השופטת חני אופק גנדלר עיינתי בחוות דעתה של חברתי השופטת דוידוב, ולטעמי דין הערעור להידחות.

אני סבורה מטעמיה של חברתי השופטת דוידוב-מוטולה כי אין בכך פסול, ובמיוחד משהמערער הועמד בטופס בקשת ההיוון שהגיש על השלכה אפשרית זו. עוד אציין כי בענין בנית דיווח על גניבת הרכב התניע את תהליך בדיקת הנכות מחדש של נכה צה"ל, אשר לימים הופחתה.

סוף דבר על דעת רוב חברי המותב, בניגוד לעמדתה החולקת של השופטת חני אופק גנדלר, הערעור מתקבל בחלקו כמפורט בחוות דעתה של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, והתיק יוחזר לבית הדין האזורי להמשך טיפולו בהתאם להנחיות שפורטו בסעיף 26 לחוות דעתה.

הוא הדין, לטענת המוסד גם בעניינינו; התובע צולם נוהג, עובד, מרים את ידיו, כולל זו השמאלית ואוחז בשטרות כסף עם שתי ידיו עד גובה השכם לפנים; מדובר במימצא חדש המעוגן היטב בסרט הוידאו, כל זאת מעל ל-4 שנים לאחר קביעתה האחרונה של הועדה הרפואית; לטענת המוסד, שיקוליהם של ד"ר פרלמוטר ושל ד"ר הורוביץ בהפעלת תקנה 37 בעיניינו של התובע היו שיקולים רפואיים מקצועיים, עינייניים, אשר עלו מהנתונים החדשים שבפניהם, אשר הצביעו באופן ברור על שינוי במצבו של התובע וכל זאת באופן חסר פניות ובתום לב. לטענת המוסד, די היה בהמלצתו הברורה של ד"ר פרלמוטר, שהוא רופא מוסמך, על מנת להפעיל את תקנה 37 בעיניינו של התובע, אך תיקו של התובע הועבר לסניף חיפה לצורך הפעלת תקנה 37 מטעמים מינהלתיים בעקרם, ואין לכך כל קשר לעצם הממצאים והנתונים הרפואיים החדשים שהתגלו בעיניינו של התובע וחייבו הפעלתה של תקנה 37; לטענתו, ד"ר הורוביץ קיבל את המלצתו של ד"ר פרלמוטר וחתם על הבקשה לדיון מחדש בהתאם לתקנה 37 וגם בהחלטתו זו של ד"ר הורוביץ לא נפל כל פגם, זאת בין אם ראה את צלום הוידאו ובין אם לאו; מכל מקום, ד"ר הורוביץ העיד שהוא צפה בקלטת הוידאו, ואין לשעות לטענות התובע לפיהן ד"ר הורוביץ לא יכול היה לצפות בקלטת כשהוציא את הזימון, שכן מדובר בטענות לא מוכחות וספקולאטיביות בעיקרן; כך או כך עדותו של ד"ר הורוביץ כי צפה בקלטת במהלך חודש 04/10 לא נסתרה ע"י התובע; אם רצה התובע לעמת את ד"ר הורוביץ, עם המסמכים שהועברו אליו, לאחר עדותו של ד"ר הורוביץ, הוא רשאי היה לבקש לזמנו לעדות שוב אך הוא לא עשה כן, ולא בכדי; התובע לא הוכיח כי המלצתו של ד"ר פרלמוטר לא נבעה משיקולים רפואיים מקצועיים עינייניים; התובע בסיכומיו איננו מכחיש בפה מלא כי לאור צלומי הקלטת, כלל לא חל שינוי במצבו; אדרבא, התובע מודה כי צלומי הסרט יכלו להוות בסיס לשיקול דעת של הרופא המוסמך להזמין את התובע לבדיקה שלו או להפנותו לבדיקות רפואיות; כפי שנפסק, הפעלת תקנה 37 ע"י הרופא המוסמך הוא בבחינת "כרטיס כניסה" בלבד, לצורך בדיקה בפני הוועדה הרפואית שהיא הגוף המקצועי היחיד המוסמך לקבוע האם חל שינוי במצב נכותו של התובע, אם לאו, ובהתאם לפסיקה נקבע כי אין להחמיר בדרישות כלפי "כרטיס הכניסה" המאפשר לרופא המוסד להעמיד מבוטח לבדיקה מחדש בפני הועדה, שהיא שתיקבע אם חל שינוי במצבו של המבוטח; אותו שינוי במצב, אינו חייב להיות נתון מוכח בפני הרופא המוסמך ודי כי לדעתו המקצועית המנומקת של המומחה דרגת הנכות כפי שנקבעה על ידי הועדה, אינה משקפת את המצב לאשורו כדי שהנפגע יעמוד לבדיקה מחדש לפני הועדה הרפואית; ודוק, ד"ר פרלמוטר העיד כי גם בכל הנוגע לנכות הנוירולוגית שנקבעה, הנכות נקבעת עפ"י תיפקוד ולא עפ"י בדיקה כזאת או אחרת, ועל כן אין בסיס לטענת התובע כאילו הפעלת תקנה 37 בעיניינו מוגבלת אך ורק לנכותו האורתופדית.

...

משאלו הם פני הדברים, ונוכח חוסר הבהירות באשר לגורם הרפואי שהפעיל הלכה למעשה את שיקול הדעת בעניינו של התובע, נחה דעתנו כי בהפעלת תקנה 37 במקרה זה, נפל פגם מהותי היורד לשורשו של עניין.

משזו מסקנתנו, איננו נדרשים ואף אין אפשרות להידרש לשאר טענותיו של התובע באשר לפגמים שנפלו לשיטתו בהליך שסבב את זימונו כאמור, ובכלל זה השגותיו לגבי פעולת החוקרים וטיבה של קלטת הווידאו, אך די נאמר במלוא הזהירות, כי לא שוכנענו כטענת התובע שהדברים היו "כצעקתה", או כי נרקמה כנגד התובע קנוניה כלשהי כסברתו.

סוף דבר – אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת וזימונו של התובע להתייצב בפני הוועדה הרפואית על פי תקנה 37 לתקנות - מבוטל.