שיקולי ענישה בגזר דין: קולא וחומרא

דינו של נאשם 2 ייגזר בהתאם לכללי הבניית הענישה הנוהגים והמחייבים תוך שקילת השיקולים הרלוואנטיים לחומרה ולקולא.

שנית, לגבי כל אחד מנאשמים אלה נשקלו שיקולים שונים, כמפורט בגזרי הדין שלהם שאינם רלוואנטיים בעיניינו של הנאשם, לרבות: הודאתם בעבירות, העובדה שנאשם 6 מרצה עונש של מאסר עולם בתיק אחר ואילו נאשם 5 מרצה עונש של 25 שנות מאסר, היות עד המדינה י.מ אחיו של נאשם 15, על כל המשמעויות הנובעות מכך, וכיוצ"ב לפיכך, לא נכון לגזור גזירה שווה בין גזרי הדין הנ"ל למיתחם הענישה שיש לקבוע לגבי נאשם 17.

...

בדומה, יש לדחות את בקשת הסנגור הנסמכת על סעיף 11 לחוק העונשין, לנכות את התקופה שבה שהה הנאשם במעצר בבלגיה בגין מעורבותו בעבירות שבוצעו שם. סעיף 11 לחוק העונשין קובע: "נשא אדם עונש בחוץ לארץ על עבירה, או היה נתון שם במעצר בגללה, ינוכה העונש או תקופת המעצר מן העונש שעליו לשאת בישראל בשל אותה עבירה". את הדגש בענייננו יש לשים על התיבה "בשל אותה עבירה". אין חולק כי הנאשם היה עצור בבלגיה בגין עבירה שעניינה סם מסוכן מסוג חשיש (שאין בינה לבין אישום 11) וכן בגין עבירה של "חברות בארגון פשיעה" (עבירה שקיימת על פי החוק בבלגיה).

10.7 לסיכום עונשו של נאשם 17 לאור כל האמור לעיל ולעונשים שיש לגזור על הנאשם בהתאם למתחמי הענישה שנקבעו ומיקומו בתוכם, חלקם בחופף וחלקם במצטבר, אנו גוזרים על נאשם 17, יעקב בן שטרית, מאסר בפועל למשך 10 שנים.

סוף דבר לסיום, אנו מבקשים להביע את תנחומינו לבני משפחות הקורבנות.

בכתב האישום הואשם המערער בשישה עשר אישומים אך בשמונה מהם כפר, ובאת-כוח המדינה הודיעה, כאמור בפתח פסק-דינו של כבוד השופט וינוגרד כי "לאחר שהנאשם הודה (בשמונה אישומים-מ' א')-כי היא (= באת-כוח המדינה-מ' א') החליטה למנוע מיתר המתלוננות את הצורך להופיע ולהעיד על החוויה המזעזעת שהיתה להן, ועל כן לא תביא ראיות להוכחת יתר האישומים והיא מסתפקת בהרשעה בשמונה האישומים שבהם הודה הנאשם". ומוסיף השופט וינוגרד ואומר-ואין צריך לומר שגם מבחינתנו כך הוא הדבר: "אנחנו כמובן מתעלמים מיתר האישומים, וגזר הדין מתיחס לשמונה האישומים שבהם הודה בלבד". קשה היא משימתו של בית-המשפט בבואו להפעיל את שיקול דעתו אם פלוני חייב הוא או פטור, אם אשם הוא או זכאי הוא בדינו; אך בידוע, כי שבעתיים קשה הימנו תפקידו של השופט בבואו לגזור את עונשו של מי שהורשע בדין.

כך מתחייב על-פי שקולי קולא וחומרא הבאים: אופיה החמור של העבירה ונסיבותיה מחד גיסא, ומאידך גיסא-הודאת הנאשם, חוסר הרשעות קודמות במשך 18 שנים שקדמו לבצוע העבירה, עדויות אופי טובות שהושמעו מפי שורה של חבריו לעבודה ומכריו, לפיהם לא גילה מעולם סימני אלימות, ונוח ורצוי היה לחבריו ובמקום עבודתו בעריית נתניה כצבעי וכממונה על סדרנים במיגרש הספורט.

...

פרופ' ר' קרוס, ברשימה על פסק-דין מסויים שניתן באנגליה (84 l.q.r. 14-16) מדבר על פנולוגיסטים שבשבילם המילה "עונש" היא מילה גסה, ומסכם את דבריו במסקנה "שאם המילה "עונש" תיעלם מהמילון שלנו הרי במהלך הענינים הרגיל עלולה להיעלם גם תחושת האשמה" בפסיקת בתי-המשפט בארץ נאמר לא פעם שהעונש צריך להתאים לחומרת העבירה.

בהתחשב עם כל האמור לעיל, אני מצטרף לדעת חברי הנכבד השופט אלון, שיש להעמיד את תקופת המאסר על 18 שנה, החל ממעצרו של המערער.

השופט ברק: אף דעתי הינה כי יש לקבל את הערעור, ויש להעמיד את עונשו של המערער על שמונה עשרה שנות מאסר.

בלוקחי שיקולים אלה בחשבון נראה לי כי העונש של שמונה עשרה שנות מאסר מהווה תוצאה ראויה בנסיבות המקרה שלפנינו.

מועד הטיעונים לעונש נדחה מעת לעת מטעמים שונים וכך גם מתן גזר הדין, לאחר שהתיק הועבר לשמיעה לפניי.

אשר על כן, משלא מצאתי להיעתר לבקשת ההגנה להורות על ביטול ההרשעה ולא מצאתי לחרוג ממיתחם העונש ההולם בשל שקולי שקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה ל-חוק העונשיןמיום 10.7.2012 - אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:   3 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע.

...

כך, שיקולי ענישה אחרים, לרבות האינטרס הציבורי בהוקעת מעשי הנאשם, כמו גם שיקולי הרתעת היחיד והרבים, מובילים למסקנה כי קשה להלום ביטול הרשעה בעבירה זו, בנסיבות המקרה המסוים שלפני.

לצד זאת, מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי הנאשם ממעיט מחומרת מעשיו, מבקש להשליך אחריות על הקורבן, מרוכז בנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהאירוע ומתעלם מהפגיעה במתלונן.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, מצאתי כי באיזון בין האינטרס הציבורי בהרתעה היחיד והרבים, כמו גם הוקעת עבירות אלימות, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז ל-חוק העונשין, לבין אינטרס הנאשם, נוכח נסיבותיו האישיות, לרבות עברו הנקי, שירותו הצבאי, קיום אורח חיים תקין ויצרני – יש לקבל עתירת המאשימה ולמקם את הנאשם בתחתית המתחם שנקבע.

אשר על כן, משלא מצאתי להעתר לבקשת ההגנה להורות על ביטול ההרשעה ולא מצאתי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה ל-חוק העונשיןמיום 10.7.2012 - אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:   3 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע.

עם זאת, בית המשפט קבע, כי לטענת ההגנה "יש אחיזה מסוימת בתיק" ולכך יינתן משקל כנתון הראוי לבוא במניין שקולי הענישה בתוככי המיתחם, לפי סעיף 40יא(9) לחוק העונשין ("היתנהגות רשויות אכיפת החוק").

מענה המדינה ב"כ המשיבה תומכת יתדותיה בהכרעת הדין ובגזר הדין של בית משפט השלום.

בערעורה טוענת ההגנה, כי מקבץ ההיבטים לכף קולא שנימנו בגזר דינו של בית משפט השלום, אפשרו הטלת ענישה מתונה יותר לריצוי מאסר בעבודות שירות.

...

הטענה בדבר מחדלי חקירה הטענה בדבר מחדלי חקירה אינה נהירה לנו, ואף לא מצאנו כי נטענה לפני בית משפט השלום.

מכל מקום, ה"יש" הראייתי שהיה לפני בית משפט השלום הוליך לקביעה כי העבירות המיוחסות למערער הוכחו מעבר לספק סביר, וכמובא לעיל לא מצאנו כל פגם בקביעה זו. מידת העונש בבוא בית משפט השלום לגזור את עונשו של המערער על דבר הרשעתו בשתי הפרשות, נתן בית המשפט דעתו לערכים החברתיים, למידת הפגיעה בהם, למדיניות הענישה הנוהגת ולנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

סוף דבר, הערעור על שני חלקיו נדחה.

עפ"ת (מחוזי חיפה) 41868-02-13 יהונתן אקלר נ' מדינת ישראל (24.07.2013) בסטייה מנתיב נסיעה ונהיגה רשלנית שגרמה לחבלה של ממש, המערער נהג ברכב משא והיתנגש ברכב פרטי שפגע ברכב שלישי וכתוצאה מהתאונה נחבלו המערער ונהגת הרכב השני ונהג הרכב השלישי ניחבל חבלות של ממש שהצריכו היתערבות כירורגית, בעירעור בוטל המאסר והפסילה בת 48 חודשים הועמדה על 18 חודשים כשליתר רכיבי גזר הדין התווספו צו מבחן לשנה וצו של"צ בן 100 שעות.

במקרים בהם הנאשם ניחבל חבלה של ממש בתאונה נטה בית המשפט להקל עמו בגזר הדין בהיתחשב בכך שהנאשם נשא בעונשו עם חבלתו.

הנאשם הביע אמפתיה כלפי הנפגע וציין כי ברצונו להיתנצל בפניו ולבדוק אם יוכל לסייע לו. הנאשם אף ניסה לאתר את מספר הטלפון ופנה לשירות המבחן לקבלת סיוע בעיניין זה. באיזון בין מכלול השיקולים שפורטו, רף הרשלנות הבינוני של הנאשם לצד פציעתו של הנהג המעורב שהיא ברף הבינוני-גבוה, כשמנגד לקחתי בחשבון שהנאשם אף הוא ניפצע בארוע ונשא בעונשו במידת מה בדרך זו ועברו התעבורתי אינו מכביד, לצד העובדה שנטל אחריות על מעשיו, הביע אמפתיה כלפי הנפגע ועשה מאמצים ליצירת קשר עמו, אני סבורה שאין מקום לרכיב של מאסר בפועל ויש להסתפק ברכיב של מאסר מותנה.

...

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 1.

אני דנה את הנאשם ל-3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, או של נהיגה בזמן פסילה או עבירה של חבלה של ממש.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ₪.