שיקולי מעצר בשחרור נאשם ממעצר בית לצורכי תפילה

עוד במועד שלבי חקירת האירועים המתוארים, שוחרר המבקש למעצר בית מלא, כאשר בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה להאריך את תנאי שיחרורו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

נקבע, כי המבקש יהיה רשאי לצאת מביתו לצרכי תפילה בימים א'-ו' בין השעות 08:00-07:00 ובין השעות 17:00-15:30; ולצאת מביתו בימים א', ג' ו-ה' בין השעות 13:00-08:00.

לטענת המבקש, בקשתו מעלה שלוש שאלות עקרוניות המצדיקות דיון בה: הראשונה, האם בהליך ערר על החלטה הנוגעת למעצרו של נאשם חל, וראוי שיחול, הכלל בדבר אי-היתערבות הערכאה השנייה בשקול דעת הערכאה הראשונה? השנייה, האם ניתן לדחות על הסף חלופת מעצר שהוצעה לראשונה במסגרת הערר מהטעם שזו לא הוצגה לפני הערכאה הראשונה? השלישית, האם טענה עובדתית שלא נסתרה על-ידי בעל דין דורשת הוכחה, ואם כן, באיזו מידה? אשר לשאלה הראשונה, טוען המבקש, כי אופי הדיון בערר בהליך מעצר הוא 'דה נובו', כך שאין מקום להחיל את הכלל בדבר אי-היתערבות הערכאה השנייה בשקול דעתה של הערכאה הראשונה.

...

ביום 28.08.2022, נעתר בית המשפט לבקשת המשיבה, והורה על הארכת תנאי שחרורו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

בנסיבות אלה, הבקשה נדחית.

כתב האישום והסדר הטיעון הנאשם שלפני נותן את הדין בגין העבירות כדלקמן: · סיוע להתפרצות למגורים/ תפילה לבצע עבירה, בנגוד לסעיף 406(ב) וסעיף 31 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (שתי עבירות); · סיוע לגניבה, בנגוד לסעיף 384 וסעיף 31 לאותו החוק (שלוש עבירות); · סיוע להסגת גבול, בנגוד לסעיף 447(א) וסעיף 31 לאותו החוק (עבירה אחת); · הסתייעות ברכב לעבור עברה, בנגוד לסעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961 (עבירה אחת).

בשנת 2016, בסיכום ועדת האיבחון, תואר הנאשם כעקשן; אלים; מתקשה ליצור קשרים חברתיים; אינו מביע רגשות באופן מותאם; תלותי; במצבי סיכון, מפעיל שיקול דעת ברמה נמוכה; זקוק להכוונה והשגחה.

הנאשם מסר, שמשטרה הגיעה לביתו והוא היה מחוץ לבית, לכן ניגש לתחנת המישטרה, שם אמרו לו שהוא חשוד בעבירות של התפרצות, והוא נילקח למעצר למשך כחודש ימים, לאחריו, שוחרר למעצר בית בפקוח הוריו.

...

דומה, כי התביעה נקלעה, ככל הנראה עקב טעות, לסתירה מסוימת בטיעוניה לענין זה, כשמחד – טענה בנוגע לכך, שהנאשם לא אובחן, בסופו של דבר, כבעל ליקוי שכלי-התפתחותי, ומאידך טענה, כי עותרת למתחם נמוך יותר בשל מצבו ואם לא היה די בכך, אף התייחסה לכך במסגרת טיעוניה לעונש בתוך המתחם.

קביעת הענישה במסגרת המתחם משבסופו של דבר לא אובחן הנאשם כבעל ליקוי שכלי-התפתחותי, אין מקום להחיל בענינו של הנאשם את סעיף 19 לחוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), תשכ"ט-1969.

הנאשם אף דחה את היד שהושטה לעברו, כאשר חרף מספר רב של דחיות על מנת לשלבו בהליך טיפולי, נמנע, בסופו של דבר, מלהשתלב באותו הליך.

על-פי האישום השני המיוחס לנאשם 1, בתאריך 30.09.2020 שוחרר הנאשם 1 לחלופת מעצר בהתאם להחלטת בית משפט השלום בעכו בש"ע 60308-09-20 (להלן: "ההחלטה").

כן הגיש ב"כ המאשימה פלט מאסרים קודמים וגיליון הרשעות קודמות של הנאשם 3 הכולל הרשעה אחת משנת 2018 בבית משפט לנוער בנצרת בעבירות של ניסיון לגניבת רכב, הפרת הוראה חוקית, ניסיון לפריצה לרכב בכוונה לגנוב (3 עבירות), ניסיון לגניבה מרכב, ניסיון להתפרצות למוגרים/תפילה לבצע עבירה, ניסיון לגניבה (2 עבירות), ניסיון להונאה בכרטיס חיוב, ניסיון לפריצה לבנין שאינו דירה ובצוע גניבה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בגינה נידון ל-6 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.

נטען כי מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן במקרה דנן הינה נמוכה ביותר, כאשר העבירה בוצעה ללא תיכנון מוקדם, מדובר בארוע ספונטאני אליו נקלע הנאשם, כאשר לאחר שעוכב אביו על-ידי המישטרה, ביקש הנאשם להגן על אמו אשר נותרה לבד בבית ועל כן ביקש מהנאשם 2 להצטייד בנשק.

כאשר יצוין כי ככל והנאשם הורשע במספר עבירות על בית המשפט לבחון האם מדובר בעבירות המהוות ארוע אחד, או מספר אירועים ובהתאם לקבוע מיתחם ענישה הולם לכל ארוע בנפרד; בשלב השני, יש לבחון אם יש מקום לחרוג מן המיתחם עקב שקולי שקום, או שלום הציבור הנוגעים לנאשם; בשלב השלישי, אם נמצא שאין מקום לחרוג מהמתחם כאמור, יגזור בית המשפט את עונשו של הנאשם בתוך המיתחם, תוך בחינת נסיבותיו האישיות שאינן קשורות לבצוע העבירה (ע"פ 5214/13 סירחאן נ' מדינת ישראל (30.12.2013)).

...

על הנאשם 2 הנני גוזר את העונשים הבאים: 20 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 28.10.2020.

על הנאשם 3 הנני גוזר עונש כולל בגין האישום בתיק דנן ובתיק המצורף, כמפורט להלן: 24 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 28.10.2020.

אני מורה על חילוט הנשק והתחמושת שנתפסו, זאת בחלוף 45 ימים מהיום או לאחר שפסק הדין יהפוך לחלוט, לפי המאוחר מביניהם.

ביום 18.07.21 הוגש נגד המשיב כתב אישום מתוקן בת.פ. 14420-07-21 המייחס למשיב ולאחר עבירות רכישת/החזקת נשק שלא כדין (רישא) לפי סעיף 144 (א) לחוק העונשין (להלן: "החוק") + סעיף 29 (א) לחוק; התפרצות למקום מגורים /תפילה לבצע עבירה לפי סעיף 406 (ב) לחוק + סעיף 384 לחוק + סעיף 29 (א) לחוק; החזקת מכשירי פריצה לפי סעיף 409 לחוק + סעיף 29 (א) לחוק; גניבה לפי סעיף 384 לחוק + סעיף 29 (א) לחוק +סעיף 25 לחוק וכן הסתייעות ברכב לעבור עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א 1961 + סעיף 29 (א) לחוק.

ויובהר, נפסק כי אכן במקרים מתאימים יש להתיר לנאשמים ששוחררו למעצר בית לצאת לעבודה מתוך הכרה בצרכם לעבוד למחייתם ולפרנס את בני ביתם, אך זאת רק במקרה שאין בכך כדי לסכן את שלום הציבור או לפגוע בהליך המשפטי או באנטרס הציבור (ראו: בש"פ 5340/15 מלול נ' מדינת ישראל (מיום 16.8.15)).

על כן, בטרם שתישקל אפשרות לצאת לעבודה, על העצור בתנאי איזוק אלקטרוני להראות כי המסוכנות הנשקפת ממנו פחתה כך שאין צורך באמצעי זה. רק אז, עם ההחלטה להסיר את האיזוק האלקטרוני ועל שיחרור לחלופת מעצר, משתנה הסטאטוס של המפוקח מ"עצור" ל"משוחרר בתנאים מגבילים", ויכול שתישקל במקרים המתאימים האפשרות לצאת לעבודה.

...

על כן, ביקש להיעתר לבקשה.

לאחר ששמעתי את טיעוני בצדדים, עיינתי בכלל ההחלטות שניתנו בתיק, שוכנעתי כי אין כל טעם המצדיק שחרור המשיב למעצר בית והסרת המעצר עד לתום ההליכים בפיקוח אלקטרוני.

בנסיבות אלו, אינני מוצאת לנכון להורות על הסרת האיזוק ועל יציאה לעבודה, ועל כן, דין הבקשה – להדחות.

הנאשם היה במקום לצורך תפילה, ובצאתו מהר הבית החליט לפגוע באנשי כוחות הביטחון.

ב"כ הנאשם שם את הדגש בטיעונו על נסיבותיו האישיות של הנאשם, שהוא נשוי ואב לשתי ילדות, ללא כל מעורבות קודמת בפלילים, ועל כך שהודה וקיבל אחריות, למרות ששוחרר ממעצר בפקוח אלקטרוני בו שהה.

בשים לב לכך שאין לפני נתונים אישיים ביחס לנאשם ולרקע למעשיו, שקלתי להזמין תסקיר, אך ב"כ הנאשם ביקש לגזור את דינו כבר עכשיו, שכן הנאשם מבקש לסיים את ההליכים ואינו מעוניין להמתין לקבלת תסקיר.

...

שקלתי לחייב את הנאשם לפצות את השוטר, אך מכיוון שאין לפני נתונים ביחס לחבלה שנגרמה לו ומשהמאשימה לא עתרה לכך, בסופו של דבר החלטתי להמנע מכך.