שיקולי ועדת השחרורים ניתוח משפטי

בהחלטתה מיום 6.2.2020 הורתה ועדת השחרורים על שיחרורו הזמני של העותר ממאסרו לצורך קבלת טפול רפואי, לפי סעיף 7(ב) לחוק שיחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק), שכן סברה כי "מדובר באסיר ששהותו במאסר עלולה לסכן את חייו באופן ממשי בשל מחלתו הקשה ובשל ההחמרה הממשית במצבו הרפואי". כנגד החלטה זו עתרה המשיבה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, אשר הורה על ביטולה, לאחר שמצא כי ועדת השחרורים לא שקלה את מכלול השיקולים הרלבאנטיים והחלטתה חרגה ממיתחם הסבירות.

נקבע, כי אין אינדיקאציה או ממצא אובייקטיבי לכך שהגידול ממנו סובל העותר הוא גידול סרטני, ולכן שגתה ועדת השחרורים כאשר הסתמכה על סעיף 7(ב) לחוק; כי המשיב לא הוכיח שהמשך שהותו במאסר יסכן את חייו באופן ממשי כנדרש בסעיף 7(א) לחוק; כי לא הוכחה טענת העותר לפיה שב"ס אינו ערוך להעניק לו טפול רפואי נידרש, כאשר בפועל שב"ס טיפל בו תקופה ממושכת ופינה אותו לבית החולים במקרה הצורך; כי לא הוצגה תכנית טיפולית מחוץ לכתלי בית הכלא, בפרט כאשר העותר הצהיר שאין בכוונתו לעבור ניתוח להסרת הגידול; וכי לא ניתן משקל לכך שהעותר נימנע מלעבור טפול רפואי בתקופה שבין מאסרו הקודם – ממנו שוחרר בנסיבות דומות – למאסרו הנוכחי.

כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית הדין הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי משפט אחרים, ובכללם בית משפט זה, למעט במקרים של חריגה מסמכות במובנה הצר, היינו כאשר בית המשפט מילא תפקיד שלא הוטל עליו בחוק, ואף זאת רק בהעדר סעד חלופי העומד לעותר (ראו לאחרונה: בג"ץ 1846/20 מכלוף נ' היועץ המשפטי לממשלה (10.3.2020)).

...

עוד נטען כי ההחלטה לא נתנה משקל לסכנת החיים הנשקפת לו, לשיטתו, אם יוותר במאסר, וכי נסיבותיו החריגות מצדיקות את התערבותו של בית משפט זה. דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

חזקה על שירות בתי הסוהר כי ימשיך להעניק לעותר את מלוא הטיפול הרפואי הנדרש כפי שנעשה עד כה. העתירה נדחית אפוא.

בעתירתה טענה המדינה כי בהחלטת הועדה נפלו שגיאות קשות, הן ביחס ללקיחת האחריות מצד המשיב ופרשנות הועדה לעניין זה, והן ביחס לניתוח נזקקות הטיפול מצד המשיב.

ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי במקרים כגון המקרה דנן, הגישה המקובלת לעניין רשות ערעור בגילגול שלישי היא כי "יש צורך בענין צבורי ומשפטי מיוחד שמעבר למחלוקת בין הצדדים" (רע"ב 2547/09 אבו מעיוף נ' ועדת השחרורים בפיסקה ח' (23.4.2009); רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, בפסק דינו של כב' השופט א' לוי, וההפניות שם (11.3.2009); רע"ב 2112/09 עמאראת נ' מדינת ישראל בפיסקה י"ג (24.3.2009)).

עוד מציין סעיף 9 הנ"ל לחוק כי יש לקחת בחשבון חוות דעת מקצועיות ובכלל זה חוות דעת בתחום בריאות הנפש ואת חוות הדעת של רש"א – אם ניתנה – ביחס לתוכנית לשיקומו של האסיר, ובכלל זה מידת הפיקוח על התוכנית המוצעת על ידי רש"א. הן ועדת השחרורים והן בית המשפט המחוזי הביאו בחשבון את מכלול השיקולים האמורים.

...

כאשר האלטרנטיבה הינה העדר כל טיפול (אם המשיב יישאר במאסר), אני סבורה כאמור כי האפשרות מכוחה יתקיים טיפול היא אפשרות שעשויה להיות תועלת בצדה.

לכן, לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי אין מקום לתת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית.

המשיב הגיש תגובה, בה טען כי יש לדחות את העירעור הואיל ולא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הועדה תוך שהוסיף כדלקמן: באשר לנכויות הזמניות, הועדה שללה לחלוטין כל קשר בין הניתוח לבין התאונה ולפיכך, ברור מדוע היא לא קיימה דיון בשאלת הזכאות לנכויות הזמניות בעקבות אותו ניתוח.

סיכום לאור כל האמור לעיל, עניינו של המערער מוחזר לועדה באותו הרכב, על מנת שהועדה תעיין במכלול החומר הרפואי ותשקול את קביעתה בכל הקשור לקשר הסיבתי בין התאונה לניתוח לשיחרור עצב המידיאנוס.

...

סיכום לאור כל האמור לעיל, עניינו של המערער מוחזר לוועדה באותו הרכב, על מנת שהוועדה תעיין במכלול החומר הרפואי ותשקול את קביעתה בכל הקשור לקשר הסיבתי בין התאונה לניתוח לשחרור עצב המידיאנוס.

למותר לציין כי לא מצאתי הצדקה להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר, שכן לא שוכנעתי כי הוועדה נעולה בדעתה, כך גם לא מצאתי כל הצדקה למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין.

בנסיבות העניין, המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪ תוך 30 יום מהיום.

דיון והכרעה הוראות סעיף 213 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995 (להלן: החוק) קובעות כי החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית-הדין האיזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, קרי, על בית-הדין לבחון האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, האם חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה.

מימצאי בדיקתה הקלינית של המערערת על ידי הועדה מיום 29.7.2022 תועדו בפרוטוקול כך: "נכנסת בלווי בעלה אשר מתרגם את דבריה בשפת סימנים. יד ימין דומינאנטית בחבישה אפוטריין על איזור המרפק זרוע ומקבע קשיח של שרש יד ימין ממכון ריפוי בעיסוק אותם היא מוסרת שלא ניתן להוריד גם בשל בדיקה בוועדה על כן לא ניתן קיום בדיקה. הועהד מציינת כי בשתי ועדות קודמות של דרג I התובעת נבדקה." מסקנות הועדה פורטו בפרוטוקול כך: "הוועדה עיינה בבדיקות EMG שמראה CTS שאינה קשורה במרפק. עברה ניתוח לשיחרור.

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל.

כן, עיון בפרוטוקולי הוועדה מעלה כי לא נטען דבר לעניין ליקוי זה בפני הוועדה ואך עולה כי הליקוי לא הוכר על ידי הרשות המאשרת כנדרש ועל כן, אין בידי לקבל טענה זו. כן, אין בידי לקבל את טענת המערערת כי יש למנות מומחה מטעם בית הדין מטעמה שכן " בהליכי ערעור על החלטות וועדות רפואיות לעררים, דרך המלך במקרה שהערעור מתקבל היא החזרת העניין לוועדה ואין בית הדין ממנה מומחים מטעמו." (ברע (ארצי) 64175-09-17‏ ‏ דוד הראל - המוסד לביטוח לאומי (1.10.2017)).

מהמסמכים שהציג בפני הועדה עולה כי חלו שינויים ברמת החומרה של ליקויי המבקש בשתי ידיו, אולם הועדה לא התייחסה בהחלטתה לשינויים שהיו במצבו של המבקש משנת 2011 ועד למועד היתכנסותה האחרונה ולא הסבירה כיצד מתיישבת הקביעה בדבר מועד תחולת הנכות עם שינויים אלו ומן הראוי היה שהועדה תיקבע נכויות זמניות בהתאם לשינויים שחלו במצבו של המבקש בהתאם לתקופות השונות; פסק הדין לא דן בטענות המבקש אשר פורטו בעירעור ובתוך כך לא קבע כי נפלו טעויות משפטיות בהחלטת הועדה; משקיים חשש כי חברי הועדה מקובעים בדעתם מן הראוי שהדיון בעיניינו יתקיים בפני וועדה בהרכב אחר.

בעניינינו, פסק הדין המחזיר נתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה על הועדה לשקול את עניינו של המבקש בשנית בשים לב "לטענת המערער שמועד תחולת הפגיעה, המועד בו מופיעה התלונה לראשונה בתיק הרפואי של המערער אינו מועד תחולת גובה הנכות שהנו המועד בו מתגבשת הנכות שנקבעה". עיון בפרוטוקול הועדה בהתכנסותה מיום 19.12.2022 מעלה, כי הועדה פעלה בהתאם להנחיות שבפסק הדין המחזיר, הקשיבה לטענות המבקש, עיינה במסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, בדיקות EMG מיום 7.12.2020 ומיום 3.1.2021 נימצאות ברשימת המסמכים שעמדו בפני הועדה, הפניה למרפאה מיום 13.12.2011, וממצאי הבדיקה הקלינית שערכה הועדה למבקש בהתכנסותה מיום 16.2.2022.

הועדה התייחסה לטענת המבקש כפי שהונחתה במסגרת פסק הדין המחזיר והסבירה שהמבקש עבר ניתוחים באצבעות בעבר וגם באותו מועד לשיחרור העצב המידאני בתעלה הקארפלית משמאל.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה, בפסק הדין מושא הבקשה ובתיק בית הדין האזורי מצאתי כי יש לדחות את הבקשה.

עיון בפסק הדין מעלה, כי בית הדין האזורי התייחס לטענותיו של המבקש במלואן, בחן את החלטת הוועדה והגיע למסקנה כי היא קיימה אחר הוראות פסק הדין המחזיר וכי לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטתה.

סוף דבר – הבקשה נדחית.