שיקולי הרתעה בעבירות מחשבים

ביחס לגזירת העונש בתוך המיתחם, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא ייחס משקל לתקופת המעצר הממושכת בה שהה המערער עד למתן גזר הדין; כי היה מקום לייחס משקל לדברי החרטה שהביע המערער בחקירתו במישטרה; וכי לא היה מקום לייחס משקל לתסקיר שנערך בעיניינו בתיק עבירות המחשב משנת 2010.

מניע הנקמה העומד בבסיס מעשה החבלה החמור, מצביע על המשקל הרב שיש לייחס לשיקול הרתעת המערער מהיתנהגות דומה בעתיד (ראו והשוו, למשל: ע"פ 9965/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 23 לפסק דינו של השופט י' אלרון (29.4.2018)).

מן המקובץ עולה כי העונש שנגזר על המערער אינו מעניק ביטוי הולם לנסיבות ביצוע העבירות, לתוצאה הקשה שנגרמה למתלונן שמסלול חייו הוסט ממסלולו בעקבות פגיעתו הרעה של המערער, למניע שהוביל את המערער לבצע את המעשים וכן לחשיבות בהרתעתו.

...

זאת ועוד, מצאנו בהקשר זה לדחות מכל וכל את טענת בא כוח המערער, כאילו לא הוצגו נימוקים המצדיקים החמרה עם המערער מטעמי הרתעה.

לא מצאנו כי בית משפט קמא העניק דיי משקל לכך שהמערער לא הסתפק בהטלת מום במתלונן, אלא המשיך במסע ההרס ובחר לחבל ברכושו של המתלונן.

משמצאנו כי העונש חורג ממדיניות הענישה הנוהגת והראויה, בעבירות בהן הורשע המערער (ראו והשוו: עניין חלאג'; ע"פ 7701/14 אל טייב נ' מדינת ישראל (16.5.2016); ע"פ 8855/12 אלזידאה נ' מדינת ישראל (24.12.2013)), ראינו להחמיר בעונשו.

לאור מכלול השיקולים שפורטו, בשים לב לכך שערכאת הערעור אינה נוהגת למצות את הדין, ובשים לב לכך שהמערער נטל לבסוף אחריות על אשר עשה, החלטנו לקבל את ערעור המדינה ביחס לרכיב המאסר בעונשו של המערער, ולהעמיד את עונשו על 8 שנות מאסר.

על חשיבות ההרתעה בעבירות כלכליות, עמד כב' השופט יורם דנציגר בע"פ 1656/16 ישעיהו דוידוביץ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 2017, להלן: עניין דוידוביץ), בפיסקה 103 לפסק דינו: "שיקול זה של "הרתעת הרבים" – כמו גם "הרתעה אישית", בהתאם לסעיף 40ו לחוק העונשין – מקבל משנה תוקף שעה שמדובר בעבירות כלכליות.

בשונה מעבירות אחרות שיש שתבוצענה בלהט הרגע, העובר עבירה כלכלית פועל כאדם רציונלי המחשב שכרה של עבירה כנגד הפסדה.

...

סיכום ביניים – גזר הדין בעניינו של נאשם 3 אני גוזרת על הנאשם 3 את העונשים הבאים: מאסר בפועל של 11 חודשים לריצוי בפועל, מאסר מותנה של 10 חודשי מאסר, אולם הנאשם לא יישא עונש זה, אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו, על אחת מאותן עבירות בהן הורשע.

עוד אני גוזרת על הנאשם 3 תשלום קנס של 500,000 שקלים או ששה חודשי מאסר בפועל חלף הקנס.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 עונש מאסר של 44 חודשים לריצוי בפועל.

בשונה מעבירות אחרות שיש שתבוצענה בלהט הרגע, העובר עבירה כלכלית פועל כאדם רציונלי המחשב שכרה של עבירה כנגד הפסדה.

לדבריו: "הינה כי כן, דומני כי בבואנו לבחון את שאלת יעילותה והצלחתה של ההרתעה, יש להבחין בין עבירות אינסטרומנטליות ורציונליות – ובכלל זה עבירות כלכליות – לבין עבירות אימפולסיביות הנעברות בלהט הרגע". במאמרים של משה בר- ניב וצבי ספרא "יעילות הבניית שיקול הדעת השפוטי בהחמרה עם עבריינים חוזרים", בתוך: ספר דיויד וינר על משפט פלילי ואתיקה, 583, 589 (2009), מציעים המחברים מודל המבוסס על ניתוח כלכלי של המשפט הפלילי וממנו עולה שמדיניות הענישה, שעל פיה יש להחמיר בעונשו של עבריין חוזר, לא תמיד יעילה ויש להעדיף על פניה דוקא מדיניות המגדילה את הקנסות הראשונים.

...

אני סבורה שמתחם הקנס במקרה זה, כאשר הענישה כוללת גם מאסר בפועל, נע בין 50,000 ל-75,000 שקלים.

אני סבורה כי כלל השיקולים שיש לקחת בחשבון לטובת הנאשם, נשקלו כראוי ע"י המאשימה, כאשר איזנה בין חומרת העבירות לשיקולים העומדים לזכות הנאשם, ובכללם השיקום שעבר, ועל כן נכון שעשתה כשביקשה את העונש המקסימלי עליו הסכימה, הקרוב לרף הענישה הנמוך במקרה זה. 8.2.

סוף דבר אני מקבלת את הסדר הטיעון, וגוזרת על הנאשם עונש מאסר בפועל של 20 חודשי מאסר, בניכוי ששת ימי מעצרו, שיחל לרצות ביום 29.3.20.

כמו כן שקל את הצורך בהרתעה, שכן קשה מאד לחשוף פעילות מסוג זה, במיוחד כשמדובר באנשים בעלי ידע במחשבים היכולים לבצע עבירות אלה מכל מקום ובכל שעה.

לפיכך קבע בית המשפט כי בהתאם להילכת כתב (ע"פ 2083/96 כתב נגד מדינת ישראל), אם ההרשעה תישאר על כנה הדבר יפגע בנאשם פגיעה לא מידתית וסוג העבירה ונסיבות המקרה מאפשרים לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

...

 שוכנעתי במכלול הנסיבות כמפורט לעיל ובכלל זה משמעות העבירה, כי עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי לבין עוצמת הפגיעה הצפויה לנאשם באם יורשע.

עם זאת בנסיבותיו המיוחדות החלטתי שלא להשית עליו קנס.

עוד יצוין כי הנאשם אינו כשיר לביצוע של"צ. סוף דבר לנאשם 3 הנאשם יבצע של"צ בהיקף 60 שעות בעמותת " מאורות השרון מכל הלב " ביחידת המתנדבים העירונית של רמת השרון ,בסיוע כללי במחסן ולצוות המקום בכל אשר יידרש.

גרסה מותרת לפירסום רקע הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן האוחז עשרה אישומים, בעבירות הבאות: חדירה למחשב כדי לעבור עבירה אחרת, לפי סעיף 5 לחוק המחשבים, תשנ"ה-1995 (להלן:"חוק המחשבים") (ריבוי עבירות); פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(5) בצירוף סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות") (ריבוי עבירות); מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

משקלו המשמעותי של שיקול השקום, אינו מבטל את משקל שקולי ענישה נוספים של גמול והרתעה ואינו בעל משקל רב מהעקרון המנחה של הלימה: "בית משפט זה ציין לא אחת, כי על אף חשיבות שקולי השקום – הם אינם חזות הכול, והם ניצבים לשיקול דעתו של בית המשפט לצד שקולי ענישה אחרים כשיקולי הרתעה, עיקרון ההלימה ושלום הציבור" (רע"פ 4789/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (20.7.22).

...

בהתחשב בעקרון המנחה של ההלימה, ולאחר ששקלתי את מידת הפגיעה בערכים המוגנים, את נסיבות ביצוע המעשים וכן הפסיקה הנוהגת, אני קובע כי מתחם הענישה ביחס לאישום החמישי נע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שרות ועד ל-12 חודשי מאסר, לצד ענישה נלווית.

בשים לב לאופי האירועים השונים והרקע הדומה לביצועם, החלטתי להטיל על הנאשם עונש אחד כולל ביחס לכל האירועים אשר יתחשב בכל מתחמי הענישה ובמידת הסטיה הנדרשת מהם נוכח שיקולי השיקום.

לפיכך, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 15 חודשים, בניכוי ימי מעצרו בין התאריכים 22.4.2018-7.3.2018.