מדובר למעשה ב"משפט חוזר" שלכתחילה קיים רק בהליכים פלילים, כאשר שיקולים של צדק עדיפים על שיקולים של מעשה בי-דין.
...
"אין משמע כך שהוא מבקש לחזור מההסכמות שנתן להסדר הנ"ל שקיבל תוקף של פסק דין, היות והוא בטוח בכך כי די בבדיקה ולו שגרתית וקלה בכדי להגיע למסקנה ולתוצאה לפיה יש להביא לביטול החיוב על שמו ודחית התביעה ככל שהיא מתייחסת אליו" (ס' 10 לבקשה מיום 15.10.2020 שהוגשה באמצעות עו"ד עאמאר דראושה).
הכרעה
מכאן נבחן את טענות התובע כעת, וכפי שנראה אין בטענותיו דבר וחצי דבר ודין התביעה להידחות כבר בשלב זה.
כזכור, טוען התובע כי התגלו 4 ראיות חדשות (בא כוחו הקודם הסכים בשמו לפסק דין ללא ידיעתו, הגיש השגה בשמו ללא ידיעתו, העיריה סיכלה את ההשגה והעידה עדות שקר), ואולם כל "הראיות" לאו ראיות הן, חלקן לא היו קיימות לפני מתן פסק הדין בדיון, וחלקן כן הועלה טרם חתימת הפסיקתא בשנת 2020, כך שהדרך להשיג היתה בערעור ולא בבקשה זו.
אפרט.
אין הצדקה לניהול הליך שלם ומלא על חשבון מתדיינים אחרים הממתינים לתורם ועל חשבון הקופה הציבורית של עיריית ירושלים על סמך טענות חמורות וקשות כלפי רשות מקומית ועורך –דין (שלא נתבע כלל בהליך זה מבלי להטעים מדוע), שהופרחו לאוויר, בעלמא ולא ביסוס מינימלי, לא כל שכן הרף הגבוה, מאוד, שנקבע להוכחת טענות מסוג זה.
בקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף מתקבלת, אני דוחה את התביעה ומורה כי התובע יישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך של 8,190 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום שאחרת יישאו ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל.