שיקול מהותי באי מתן היתר בנייה

סוג העבירה, בנסיבות המקרה המסוים שלפני, מאפשר לוותר על ההרשעה, בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי מדובר בעבירות שאין להקל ראש בחומרתן, ורק במקרים חריגים, ניתן להורות על ביטול הרשעה בעבירות לפי חוק התו"ב [ראו והשוו סעיף 34 לפסק דינו של כב' הש' אינפלד ב-עפמ"ק (באר שבע) 51267-12-18 אלשיך נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה "נגב מזרחי" (30.4.19) - להלן: ענין אלשיך].

לצד זאת, לא ניתן להיתעלם מכך שאילמלא טעות זו של הנאשמים, אשר נבעה מבלבול לגבי פרק הזמן במהלכו עליהם לקבל היתר (שנה), בלבול אשר נבע מכך שתקופת ההיתחייבות היתה לשנתיים - כתב האישום כלל לא היה מוגש.

ב-עפ"א (ב"ש) 4652-03-18 וולך נ' ועדה מקומית לתיכנון ובנייה ערד (19.4.20) (להלן: ענין וולך) נקבע כי באופן עיקרוני ניתן לסיים ההליך בלי הרשעה בעבירת שימוש במקרקעין בנגוד להיתר, באחד מתיקי "פרשת הגז" של עריית ערד.

...

לסיכום, שני הנאשמים נעדרי עבר פלילי, מקיימים אורח חיים נורמטיבי בכל מישורי חייהם.

סוף דבר אני קובעת שהנאשמים ביצעו את העבירה.

אולם באיזון בין האינטרס הציבורי, הרתעת היחיד והרבים, לבין האינטרסים הנוגעים בנאשמים, נוכח גילם, נסיבות חייהם, מצבו הרפואי המורכב של הנאשם, החשש שהרשעה תפגע בעתידם המקצועי, הכללי, החברתי והאישי, בהינתן ההודיה, החרטה, ההפנמה והתרשמות שירות המבחן כי אין סיכון שיחזרו על מעשיהם ותוך שנתתי דעתי גם לקנסות בסך 4,000 ₪ ששולמו על ידי כל אחד מהנאשמים - אני מורה על ביטול הרשעת הנאשמים, כך שההליך יסתיים ללא הרשעה.

כך שבנסיבות אלו אין כל טעם להתחיל בהליכי הרשוי המורכבים הכרוכים במשאבים רבים, אם מראש ידוע כי בשל חסר מהותי בבקשה בכל מקרה לא ניתן יהיה לתת היתר בניה.

במקרים אחרים, דוגמאת המקרה הנידון, שבהם מדובר במצב שבו אי קליטת הבקשה להיתר בניה נובע מכך שטרם הושלם ההליך לפני המפקד הצבאי, למרות העברת הפניה אליו, בעוד שלעת הזו לא ניתן לדעת מה יוחלט בעיניינה, דומה כי ראוי היה לשקול אפשרות חליפית לאי קליטת הבקשה להיתר בניה.

...

על-כן, על פני הדברים, נראה כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה הנתקפת אשר ניתנה על-פי תקנה זו. בנסיבות אלו (לאחר שהוגשה תגובה מקדמית מטעם המשיבים), אף נראה כי אין מנוס מדחיית העתירה – בדומה לעתירות דומות אחרות – על-פי תקנה 7(2) בתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן – תקנות סדרי הדין בבתי משפט לעניינים מינהליים).

מכל מקום ולסיכום: אם העתירה מכוונת כלפי ההחלטה שלפיה על-פי תקנה 10 הוחלט שלא לקלוט את הבקשה להיתר הבניה שהגיש העותר, כי אז וכאמור, אין העתירה מגלה עילה להתערבות בהחלטת לשכת התכנון שבעניינה הוגשה העתירה ולפיכך יש לדחותה על הסף.

לעומת זאת, אם העתירה מכוונת כלפי עצם הוראתה של תקנה 10 או כלפי חוקיותה, אזי כאמור, עניין זה אינו נתון לסמכותו של בית משפט זה ואף מטעם זה יש לדחות את העתירה הנדונה.

לנוכח כל האמור, העתירה נדחית על הסף.

הנאשמת 1 הגישה בקשה להכשרת עבודות הבנייה, עליה חתם הנאשם 4 כבעל המיקצוע האחראי על תיכנון המבנה, וביום 25.5.20 ניתן היתר לבצוע העבודות הנוספות (להלן: ההיתר המעודכן).

החלטה לסיים הליך ללא הרשעה מותנית בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים: הראשון – סוג העבירה מאפשר ביטול ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה נוספים.

...

כידוע, במסגרת התיקון החליט המחוקק לחזק את ידיהן של רשויות האכיפה במאבקן הבלתי מתפשר בעבירות מסוג זה, כשבתוך כך מצא להכביד ידו על העבריינים בהחמרת הענישה והרחבת סל כלי האכיפה: "נדבך מרכזי נוסף בהצעת החוק הוא עדכון ההוראות העונשיות והגברת הסנקציות שניתן להטיל על עבריינים, בעיקר בדרך של החמרת הענישה והחמרה ניכרת של הענישה הכלכלית. זאת היות שמניע מרכזי בביצוע עבירות בנייה הוא הרווח הכלכלי הגדול שניתן להפיק מכך". סופו של דבר מצאתי לקבוע מתחמי קנסות כדלקמן: לנאשמת 1 – בין 200,000-100,000 ₪; לנאשם 2 – בין 50,000-30,000 ₪; לנאשם 4 – בין 30,000-10,000 ₪.

תוצאה א. אני מורה על הרשעתו של הנאשם 2 בעבירה בה הודה: בניה אסורה במקרקעין, לפי סעיף 254 לחוק התכנון והבניה.

אני מורה על הרשעתו של הנאשם 4 בעבירה בה הודה: בניה אסורה במקרקעין, לפי סעיפים 243(ב) ו-(ג) לחוק התכנון והבניה.

בעפ"א 54312-06-12 מדינת ישראל – הוועדה המקומית לתיכנון ובניה מחוז דרום נ' שיתופית חקלאית בע"מ ואח' נפסק במקרה דומה לענייננו: " ככלל, משהוכח ביצועה של עבירה, יש להרשיע את הנאשם. כתנאי לביטול הרשעה יהיה על ביהמ"ש לבחון אם ההרשעה תיפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם והאם מדובר בסוג עבירה שמאפשר לוותר בנסיבות המקרה על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים.

בערכאת העירעור (עפ"א (מחוזי חיפה) 14201-04-17) ופאק אטראד נ' וועדה מקומית לתיכנון לב הגליל, 9.5.2017), הופחת סכום הקנס והועמד על סך של 24,000 ₪, למרות שצו ההריסה לא בוצע במשך שנים רבות ולמרות שלא ניתן היתר בנייה, תוך היתחשבות בשיהוי בהגשת כתב-אישום, בפעולות שננקטו להכשרת הבניה הבלתי חוקית, בעובדת קיומו של אופק קרוב לקבלת היתר הבנייה, גודל השטח ומצבה הכלכלי של המערערת שלא היה שפיר.

...

לטענת הנאשם, שלא גובתה במסמכים – "עם הרשעה אי אפשר לחדש רישיון". בהתאם לפסיקה, לא די בהוכחת קיומו של חשש לפגיעה בנאשם כדי להוביל למסקנה שאין להרשיעו בדין.

נוכח האמור, בקשת הנאשמים להימנע מהרשעה – נדחית.

לאור כל האמור אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים: קנס בסך 10,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו, הקנס ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.5.23 ובכל 1 לחודש שלאחריו.

דיון בטרם אבחן טענות הצדדים אזכיר את הכלל כפי שנקבע למשל בעע"מ 3662/22 **** פז השקעות בע"מ נגד ועדת ערר מחוזית לתיכנון ובניה תל אביב (30.1.2023): "כפי שנפסק לא אחת, אמת המידה להתערבותו של בית המשפט בהחלטותיהם של מוסדות התיכנון, עליהם נמנית ועדת הערר, מצמצמת ביותר. בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתם של מוסדות התיכנון בשקול דעתו שלו, והתערבותו תיעשה במקרים מצומצמים בלבד בהם מתקיימות עילות מובהקות המצדיקות היתערבות במעשה המינהלי כגון חריגה מסמכות, חוסר תום לב או חריגה קיצונית ממיתחם הסבירות". האם ניתן לקבל היתר בניה להקמת קיוסק ומה משמעות ההיתר שניתן בעבר לאחר בחינת טענות הצדדים והחלטת הועדה, לא מצאתי פגם כלשהוא בפרשנות המצב התיכנוני הקיים ובמסקנות הועדה בנושא זה. לפי הפרשנות התכליתית של תכנית חד/490ב, בהיעדר פרטים מהותיים לא ניתן לקבל היתר בניה.

...

כפי שהבהרתי לעיל פרשנות המערערת לעניין מיקום קווי הבניין אינה מקובלת עליי ולכן צדקה הוועדה כי יש להתחשב בעננה התכנונית שנוצרה בעת אישור תמ"א 3/7.

המערערת סבורה כי הלכת דלי דליה לא רלבנטית כלל מאחר והיא לא מתייחסת למקרקעין שייעודם שפ"פ ובניני משק, עמדה שאינה מקובלת עליי ולא עולה מפסק הדין כלל וכלל.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הערעור.