כמו כן, דולפין ישראל לא הרימה את הנטל כדי להצדיק היתערבות של בית המשפט בשקול דעתם של הכונסים, וכידוע, בית המשפט לא מחליף את שיקול דעתם של הנושים בשקול דעתו שלו.
וכפי שנפסק בע"א 509/00 אילן לוי נ' ראובן מ' ברכה עו"ד נאמן בפשיטת רגל לנכסי יצחק בילו, פ"ד נה(4) 410, 422 (2001):
"מימוש נכס לצורך מכירתו בהליך פשיטת רגל נועד להשיג מטרה אחת שלה שני פנים: השגת התמורה הגבוהה ביותר האפשרית לצורך פרעון חובו של החייב לנושים. בכך משמשת המכירה פעולה המיטיבה הן עם הנושים והן עם החייב, וזוהי תכליתה המרכזית. עם זאת הצורך בהגשמת תכלית זו אינו מכשיר כל אמצעי שהוא הננקט להשגתה, והנאמן חייב לקיים חובות הגינות ותום-לב – בין מתחום משפט המכרזים ובין מתחום המשפט הפרטי – בניהול הליכי פשיטת הרגל ומימוש הנכסים בכלל זה."
וכן:
"חובתו של הנאמן לקדם את תכלית תפקידו לכנס את נכסי החייב ולמצות מתוכם את מרב התמורה לצורך חלוקתה השוויונית בין הנושים, מן הצד האחד, וחובתו לבצע את תפקידו בדרך הוגנת ובתום-לב, מן הצד האחר, מחייבות לא אחת עריכת איזונים ראויים בין אינטרסים שונים הראויים להגנה, העשויים להתנגש ביניהם. כך, ייתכנו אינטרסים נוגדים בין הנושים בינם לבין עצמם, או ניגוד בינם לבין החייב, וכן אינטרס נוגד בין תכלית העשרת קופת פשיטת הרגל לבין ציפייה לגיטימית של צד שלישי לכיבוד קשר משפטי שנוצר בינו לנאמן. וכך, עשוי להיות כי מגמת העשרת קופת החייב תתנגש עם חובת תום-הלב כלפי צד שלישי שעמו היתנהל משא ומתן חוזי ונקשרה עיסקה, וייתכן הצורך להדרש לעריכת איזונים ראויים בין עניינם של החייב והנושים, מהצד האחד, לבין עניינו של הצד השלישי בקיום חובות תום-הלב כלפיו, מהצד האחר. בהעדר הסדר מפורט לעניין זה בחקיקה נתון הדבר לשיקול-דעתו של ממלא התפקיד מטעם בית-המשפט, על-פי מבחני סבירות, הגינות ושכל ישר." (שם, בע' 424).
...
מאידך, יש לזכור כי הנושים, שהם הנפגעים העיקריים מחמת האפקט המצנן של קביעת מדרגה בת 40 מליון ₪, מסכימים כולם לתוצאה זו. בהקשר זה נציין כי לפי דבריהם במהלך הדיון, הכונסים ניהלו משא ומתן עם מגה אור במטרה להקטין את גובה המדרגה, על מנת להקל על השתתפותם של מציעים נוספים, אלא שבסופו של דבר, לאחר מקח וממכר ונוכח התנגדותה של מגה אור, הם נאלצו להשלים עם דרישה זו, בבחינת הרע במיעוטו.
ברם, אין להתעלם מכך שהנושים איבדו אמון באלשטיין, לאחר שזה לא קיים אחר התחייבותו להזרים לאי די בי בראשית חודש ספטמבר 2020 סך של 70 מליון ₪, והם מטילים איפוא ספק בהתחייבותו הנוכחית, שניתנה על פה. לו תתקבל בקשתו זו של אלשטיין, הרי שהנושים עלולים למצוא את עצמם החל מיום 27.10.2020 בלא כל בטוחה כספית, לאחר שהצעתה של מגה אור תפקע (ואין לדעת אם תוארך), והם עלולים איפוא להיוותר כאשר ידם על ראשם אם בסופו של דבר לא יעלה בידי אלשטיין להעמיד את הערובה המובטחת.
צר לי על תוצאה זו, שכן דומה כי אחרי ככלות הכל, אלשטיין ראוי עדיין להערכה רבה יותר מזו שלה זכה עד כה מצידם של הנושים, בגין סכומי העתק שהשקיע באי די בי ובגין המנעותו (החריגה יש לומר) ממשיכת כספי דיבידנד בכל השנים שבהן היה בעל השליטה בקבוצת אי די בי. יחד עם זאת, אין מקום לחשוף את הנושים לסיכון כה כבד שבו יצאו קרחים מכאן ומכאן ואין לאפשר למתנגדות להכשיל את האפשרות של הנושים לקבל סך של 950 מליון ₪ בגין מניות השליטה, על סמך התחייבות ערטילאית שאינה מגובה בבטוחה כלשהי.
