שיק נמסר כהלוואה למוטב בלבד אולם שורת המוטב נותרה ריקה

על השיק שורטט ל"מוטב בלבד" ואילו שם המוטב נותר ריק.

התובעת הסבה את השיק הלאה – לחב' "אור שי בע"מ", אולם קיבלה ממנה הודעה שלאחר שהגיע מועד פרעונו של השיק ביום 5/7/14, השיק הוחזר על ידי הבנק, בנימוק כי נימסרה הודעת ביטול על ידי הנתבעת.

שאלת ידיעתה של הנתבעת האם מי שינכה את השיק הוא חברת ניכיון שיקים, או חברה שנותנת הלוואות, אכן איננה מעלה ואיננה מורידה, שכן, מבחינה מהותית היא ידעה כי בהסתמך על אישורה, ישולם כסף תמורת השיק.

אכן השיק מושא התביעה שנימסר למנהל התובעת מר שאולי, היה שיק שאינו תקין ושלם לפי מראהו, לפי פקודת השיטריות, שכן שם המוטב היה ריק.

העובדה שמדובר בשיק למוטב בלבד ושורת ה"לפקודת" ריקה, חייבה את התובעת לקבל אישור מראש לניכיון השיק מהנתבעת וכך אכן נעשה.

...

טענות הנתבעת: יש לדחות את התביעה, שכן, אין יריבות משפטית בין התובעת לבין הנתבעת, הואיל השיק מושא התביעה הינו לכאורה לפקודת "אור שי". התביעה הוגשה בחוסר תום לב, שכן, מעיון בשיק עולה כי נעשה ניסיון למחוק את שם המוטב, כדי להטעות את בית המשפט הנכבד.

"איציק: "אני מדבר עם רינת שירה?" נתבעת: "כן" איציק: "מה שלומך? מדבר איציק מ"מאני טיים". דברנו פעם אחת" נתבעת: "כן". איציק: "נמצא אצלי עמי בן שמעון" נתבעת: "אה, כן" איציק: "עם שק שלך 10,000 ל- 5.7" נתבעת: "זה. זה בסדר" איציק: "בסדר. את התמורה על השק קיבלת? אפשר לתת לו מזומן"? נתבעת: "כן" איציק: "או.קי. בסדר. תודה רבה לך" נתבעת: "תודה רבה לך" איציק: "בי להתראות" נתבעת: "בי, בי" איציק: "בי" ניתוק" המשמעות המשפטית של אישור הנתבעת לפירעון השיק לאחר שעיינתי בכובד ראש בתמלילי השיחות הנ"ל, אני מקבל את טענת התובעת כי הנתבעת, הן במהלך חקירתה והן בכתבי טענותיה, שבה ואישרה שהיא ידעה שכנגד השיק מושא התביעה, ינתן כסף מזומן על ידי התובעת.

לפיכך, אני מורה על קבלת התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה 25/12/14 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת את החזר 2 האגרות ששילמה לביהמ"ש: אגרת פתיחה בסך של 379 ₪ מיום 25/12/14 ואגרת מחצית שנייה בסךשל 380 ₪ מיום 26/12/16, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום תשלומן ועד למועד הפרעון בפועל.

בנוסף, בהתחשב בהתנהלות שני הצדדים לאורך ניהול ההליך, לרבות 3 הדיונים שהתקיימו הבקשות, התגובות והתשובות שהוגשו וכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך כולל של 800 ₪ הכוללות את החזר שכר העד חיים משעלי בסך של 400 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ שככל שלא ישולמו במועד הרשום מטה, יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

הנתבע טוען כי ההמחאות ניתנו למנוח כביטחון בלבד ואילו הנתבעת אינה מכירה ואינה קשורה למי מהתובעים, או לנסיבות במסגרתן נימסרו השיקים.

השיקים נחתמו על ידי הנתבע כשהם ריקים, הן בשורת המוטב והן בשורת הסכום, כביטחון עבור עסקה שלא יצאה לפועל.

ראיות התובעים התובעים מצרפים את השיקים כראיה לגובה החוב, אולם הנתבע 4 חזר והעיד, כי אינו יודע בגין מה ניתנו השיקים (פ' ע' 22 ש' 19-21, ע' 23 ש' 1-13).

גם טענתו לפיה השיקים נימסרו ל change נסתרה בעדותו של הררי, אשר העיד בחקירתו בבית המשפט, כי אינו משאיר כלל באמתחתו שיקים כפקדון, ללא תלות במושך השיק (פ' ע' 18 ש' 21-23).

משהודה הנתבע כי נטל מהמנוח הלוואה ע"ס 300,000 ₪ ולא עלה בידו להוכיח כי השיב למנוח את ההלוואה, יש לקבוע כי התובעים זכאים להשבת סכום זה. הנתבעת הנתבעת טענה כי החתימה בגב השיקים אינה חתימתה, כי לא חתמה כערבה לשני השיקים וכי אין לה כל ידיעה בנוגע לנסיבות בהן נימסרו.

...

טענות הנתבעים דין התביעה להידחות על הסף.

הסדר זה, מותנה בהתקיימותם של שלושה תנאים מצטברים: פסק הדין צריך להיות חלוט, מרשיע והמורשע הוא בעל דין במשפט האזרחי.

אולם, אפילו לא מתקיימים התנאים להחלתו של סעיף 42 לפקודת הראיות, ממילא, אין בידי לקבל את גרסת הנתבע לפיה השיב את ההלוואה במלואה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

באשר לנתבעת 4, זו נקלעה להליכי פירוק ועל כן הופסקו ההליכים המשפטיים נגדה בתיק זה. התביעה נותרה נגד הנתבע 1 בלבד (להלן – הנתבע).

בעותק השיקים שנותר בידיו והועבר לתובע נותר שם המוטב ריק.

לגירסתו של אלון פז בתצהירו, חיים פנחס הכיר לו את הנתבע וסיפר לו כי הנתבע הלווה לו אישית כ- 1.1 מיליון ₪ על מנת לסגור חובות של חברה אחרת שחיים פנחס היה הבעלים שלה שהחזיקה במועדון הקולוסאום.

השיקים שתצלום שלהם נימסר על ידי משה סלע לתובע נרשמו ללא ציון שם המוטב.

לקראת סיומה של השיחה, משה סלע חוזר ואומר כי אלון היה זה שהגיע להחליף את השיק ולדבריו אלון אמר לו בשיחה שנערכה באותה עת ממש כי הוא לקח את השיקים ומשה סלע נשאר לשבת עם הנתבע (עמ' 6, שורות 13-18) יצוין, כי בעדותו בבית המשפט טען משה סלע, כי לא הועברו לנתבע שיקים מעבר למועד העסקה (אולם כמפורט לעיל, ראוי להתייחס לכלל העדויות בזהירות ועל כן אין מקום לבסס ההכרעה רק על עדות זו).

...

הקביעה לפיה מדובר בזכויות שהועברו והיו שייכות לישראמרין (אשר צו העיקול לא חל עליהן) מובילה למסקנה לפיה שימוש באיזה מהשיקים אינו מהווה הפרה של צו העיקול, אף אם נעשה לשם תשלום חוב של החייבים לספק כזה או אחר.

לסיכום סוגיה זו, מדובר בנושה (ישראמרין) אשר קיבל לידיו זכויות לפירעון שיקים דחויים שהועברו  לו במסירת האחיזה בהם (קודם לצו העיקול).

על כן, דין התביעה להידחות.

על אף נסיונות של התובע לפנות לזהר לקבלת הכספים שניתנו על ידו, נותר חוב של זהר כלפי התובע העולה על מליון ש"ח. על כן, התובע פנה לנתבעת למימוש השיק, שניתן לו כבטחון על ידי זהר.

בענין מזרחי לפי קביעת בית המשפט, השיק נחתם והושלם במסעדה על ידי בעלה של המערערת ונימסר לשליח הזוכה שנכח במעמד זה. בעניינינו, התובע לא היה נוכח בעת החתימה על השקים והסתמך על דברי זהר בלבד, ולא על חושיו וראייתו את הנתבעת לוקחת אחריות על חתימת השיקים, כאשר היא מודעת שהם ניתנים לטובת נושה להבטחת הלוואה.

כמו כן, התובע קיבל לידיו שיקים ביודעו כי מדובר בשיקים "למוטב בלבד" שיצאו את ידי המושך ללא שם הנפרע, והדבר חייב אותו לנהוג במשנה זהירות ולבדוק ולאשר, כי מושך השיק נתן היתר למלא את שם הנפרע ללא כל הגבלה.

כך, למשל, אף שככלל מסירת פנקס שיקים ריק לבן זוג מהוה הרשאה לחתום על השיקים, נקבע כי במקרה שבו נעשה בפנקס השיקים שימוש מאסיבי - כמות שיקים מרובה, סכומי כסף גבוהים ופרעון כל השיקים בחודש אחד - ניתן היה להניח שאין מדובר בפעולה לפי הרשאה (לרנר שם, בעמ' 340-341 והפסיקה הנזכרת שם).

אולם, בעניינינו, בחקירתו הנגדית של התובע העיד כי השיק נשוא כתב התביעה נועד להחליף שיק אחר: השיק הזה החליף שיק אחר.

...

על כן, אני סבורה כי בנסיבות העניין, מאזן ההסתברויות נוטה לגרסתה של הנתבעת, לפיה מדובר בכישלון תמורה לענין השיק נושא כתב התביעה בהעדר כל פרטים לענין החלפת השקים הנטענת אשר שמשו כבטוחה.

סופו של דבר, התביעה נדחית.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לבאי כח הצדדים.

ביום 9.11.14 חתמו הנתבע ואישתו על הסכם מכר חדש ובתמורה שילמו 190,000 ₪ למר יעקב לנדאו כמתחייב בסעיף 5.2.1 להסכם זה. באותו המעמד נחתם הסכם שתוף בין כל דיירי הבניין וכן הסכם הלוואה עם מר טפירו לפיו הלווה לנתבע ואישתו לכאורה את יתרת התשלום על הדירה בסך של 650,000 ₪ במידה וייכנסו לדירה טרם קבלת משכנתא כנגד התחייבות להחזרת הסכום בתוך 60 ימים מקבלת המשכנתא בפועל.

הנתבע עומת בחקירתו עם העובדה שלא נרשם על גבי השיק "לבטחון" או "למוטב בלבד" ובמענה לכך השיב כי מדובר בחוסר ניסיון ובתמימות מצידו (עמ' 15 שורות 5-7 לפרוטוקול).

אין חולק כי מר טפירו, שהיה הגורם המרכזי והרוח החיה מאחורי עסקת היסוד ועד זה עשוי היה לשפוך אור על נסיבות ההיתקשרות ומטרת מסירת השיק הפתוח וכן בנוגע להשלמת הפרטים בו. חרף הצהרת כוונתו של הנתבע לזמן לעדות את מר טפירו בבקשה לדחיית מועד דיון שהוגשה מטעמו ביום 17.1.22 ("אי זמונו של מר טפירו לעדות עלולה לגרום לנתבע נזק שיש למנוע"), מר טפירו לא הובא לעדות וגרסת הנתבע לעניין זה נותרת בבחינת עדות יחידה של בעל דין.

אחיזה כשורה ועסקת ניכיון השיקים: סעיף 29(ב) לפקודה מעגן את תקנה השוק השטרית לפיה "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כַּשׁוּרה" כאשר ועל מושך השטר (הנתבע) הנטל לסתור חזקה זו. אולם כאשר זכות הקניין בשיק לוקה בפגם קינייני שאז נטל הראיה בדבר האחיזה כשורה הוא על האוחזת בשטר (התובעת).

הנתבע טוען כנגד תקינות השטר וצורתו בעת מסירתו לתובעת, אשר לפי שיטתו מעידים על חוסר תום לב. עפ"י סעיף 19 לפקודה: "(א) היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו. (ב) מיסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אָכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לענין זה, הוא שאלה שבעובדה; ואולם אם סיחרו את המסמך לאחר השלמתו לאוחז כַּשׁוּרה, יהא השטר בידו כשר ובר-פעַל לכל דבר, והוא יכול לֶאֱכוֹף אותו כאילו הושלם בתוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה". גרסת הנתבע לפיה השיק שנימסר למר טפירו היה "שיק ריק" (פתוח) והפרטים הושלמו לאחר מכן שלא על ידו – לא נסתרה.

...

לאור כל האמור לא שוכנעתי כי התובעת הינה במעמד של אוחזת כשורה בשיק ולכן זכותה גם אם נתנה ערך בעד השטר נדחית מפני זכותו של הנתבע לבטל את השיק במסגרת עסקת היסוד.

התביעה נדחית.

אני מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל.