שיפוי צד לחוזה בגין הפרת חוזה

זאת גם לצד סעיף "פיצוי ושיפוי" לצד ג' מהתובע שיחול בגין הפרת הסכם ההיתקשרות.

...

לתשומת לבך אתה רשאי להגיש תובענה על החלטתי זו לבית הדין לעבודה ברחוב .

במסגרת כתב ההגנה העלה הנתבע טענת סף כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, ואתייחס לטענה זו בחלק הראשון של פרק דיון והכרעה להלן.

התיישנות טענות הצדדים טענות הנתבע – טענת סף הנתבע טען כי יש לדחות את תביעתו של התובע מחמת התיישנות, משום שזו הוגשה באיחור כשנה וחודשיים ובניגוד לתקנה 1 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל – 1969 (להלן – תקנות הביטוח הלאומי – מועדים).

נספח א' – העתק מחיפוש במאגר דואר ישראל – נשמט מקובץ סיכומיו של התובע והוגש רק בסיכומי התשובה, לאור המסקנה אליה הגענו – אין משמעות למסמך זה, שעה שהמידע מהמסמך דנן דורש בירור עובדתי – כך שלא היה מקום לצרפו בשלב בו צורף.

אכן, גם אותם לא היה מקום לצרף בסיכומיו של התובע אלא לפרט את הגרסה העובדתית הנדרשת כבר בכתב התביעה או לכל המאוחר בתצהיר במענה לטענת ההתיישנות ולצרפם כבר אז. לאור המסקנה אליה הגעתי כמפורט לעיל, ממילא המסמכים הללו לא תרמו להליך.

על יסוד כלל המפורט לעיל, הן בשל איחור בהגשת התביעה והן לגופה - התביעה נדחית.

דיון והכרעה על בימ"ש להכריע בסוגיות שלהלן: 42.1 האם קנית חבה לתובעים שיפוי ופצוי בגין הפרת הסכמי שכירות משנה בינם לבין נתבעים 1 עד 4 ? 42.2 האם קנית חבה לתובעים פיצוי מכוח עוולת גרם הפרת חוזה ? 42.3 האם קנית חבה לתובעים שיפוי ופצוי כצד לחוזה לטובת צד שלישי, דהיינו, התובעים ? 42.4 האם קנית חבה לתובעים כספים ששלמו התובעים לנתבעים 1 עד 4 ואשר שולמו ע"י האחרונים לקנית מכוח עשיית עושר ולא במשפט ? 42.5 האם קנית חבה לתובעים פיצוי עקב הפרת חובת הזהירות כלפיהם ? האם קנית חבה לתובעים שיפוי ופצוי בגין הפרת הסכמי שכירות משנה בינם לבין נתבעים 1 עד 4 ? התובעים טענו בסעיף 72 לכתב התביעה כי בבטול הסכם השכירות הראשית וגם או בהפרתו, גרמה קנית להפרת הסכמי שכירות המשנה שנחתמו עם התובעים ו"על כן היא מחויבת ביחד ולחוד עם נתבעים 1-4 בהשבה וגם בפצוי התובעים על הכספים ששלמו לנתבעים 1-4 או למי מהם, ועל הנזקים שנגרמו להם כמפורט בתובענה זו".

...

בשים לב, שהשכירות שהוצעה לתובעים, עמדה על הרף העליון של תקופת שכירות, בטרם תחשב ע"י רשויות מיסוי מקרקעין, כמכירה, דהיינו, מעט פחות מעשרים וחמש שנים, אין מנוס מהמסקנה שהתובעים נהגו בקלות ראש באופן שבו התקשרו בעסקה שהיא "כמעט" רכישת זכות במקרקעין.

אשר על כן, גם הטענה להפרת חובת הזהירות נדחית.

סוף דבר אשר על כן, דוחה התביעה נגד קנית ומחייב התובע 1, בשים לב לסכום התביעה הגבוה יחסית לסכום התביעה שנקבו התובעים האחרים, לשלם לנתבעת שכ"ט ב"כ בסך של 10,000 ₪ וכן מחייב כל אחד מהתובעים האחרים לשלם בנפרד לנתבעת שכ"ט ב"כ בסך של 5,000 ₪ כ"א בלבד.

בע"א 765/82 אלתר נ' אלעני, פ"ד ל"ח (2) 701 נפסק: ""כאשר החיובים עצמאיים, חבותו של כל צד לחוזה עומדת בפני עצמה, גם כאשר לא עמד הצד השני במילוי חיוב כלשהוא שהוטל עליו. תרופתו של הנפגע, במקרה זה, היא זו המתגבשת לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל'א1970-, אך עליו לקיים את חלקו בהסכם כל עוד החוזה אינו בטל. הדוגמה, שמקובל לתתה, היא זו של דייר הגר בשכירות . החיוב לשלם את שכר הדירה הוא עצמאי ואינו תלוי בחובתו של בעל הבית לשמור על תקינות המושכר והוא כל עוד לא קובע החוזה אחרת, אפילו הפר האחרון את חובתו החוזית, עדיין חייב הדייר בתשלום השכר החוזי, כל עוד החוזה בר-תוקף" (ההדגשות הוספו) כן ר' תא"ק (תל אביב) 55683-09-14 תיופ נ' כהן .

צד ב' מתחייב לשפות את צד א' בכל תביעה או תשלום שיאלץ לשאת בו עקב פעילות צד ב' במקום והקשורה קשר ישיר לאופי הפעילות מושכר באם יוטל קנס על צד א' בגין פעילותו של צד ב' במושכר, יתוסף סכום זה וכל הוצאה נלווית המוטלת על צד א' בגין תשלום זה לגובה דמי השכירות החודשיים".

...

על בית המשפט לכבד את מערכת הסיכונים שהצדדים נטלו על עצמם במסגרת ההסכם ביניהם שמהווה את המסגרת המגדירה את אחריותו של כל צד, ולפיכך דין התביעה להתקבל באופן שיפסקו הפיצויים כפי שנקבעו לעיל.

סיכומו של דבר: הנתבעים ישלמו לתובע סכום של 178,176 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום.

לאחר ששקלתי את אופי ההליך ומורכבותו, והתנהלות הצדדים, אני קובעת כי הנתבעים יישאו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.

(יא) למען הסר כל ספק מוצהר ומוסכם בזה כי: (1) אם המוכר יעמוד בהתחייבויותיו לבצוע התיקונים הרי פרט להתחייבות לבצוע תיקונים כאמור לעל המוכר יהיה מופטר מכל חובת שיפוי או פיצוי על-פי חוזה זה או בנזיקין.

הבסיס לפסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש בתביעה לפיצויים בגין ליקוי בניה הנו סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א–1970, הקובע כי בגין נזק שאינו ממון "רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין". בפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בע"א 6540/5 ‏‏סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ' אבנר ואח'‏ (1/12/2008) עמד בית המשפט על השיקולים הרלבאנטיים לקביעת גובה הפיצויים בגין נזק לא ממוני בתביעה לתשלום פיצויים בגין ליקוי בניה כדלקמן: "בקביעת גובה הפצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקוי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; היתנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים (ראו: עניין סגל, פסקה 16; אביחי נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) 421). אשר לשיקול האחרון – עלות תיקון הליקויים – נפסק כי אין לידרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו

...

מנגד, טענות הנתבעות, כי המועד הקובע לפסיקת ריבית והצמדה הוא מועד הפקת חוות דעת מומחה בית המשפט ולא לפני כן. בע"א 5602/3 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ ואח' (28/2/2005), נפסק כי: "פסיקת הריבית מיועדת להעמיד את הנפגע במצב בו היה אלמלא ההפרה או אילו תוקנה זו במועד, שאחרת יוצא המפר נשכר מחלוף הזמן והנפגע יוצא חסר (ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס פ"ד מו (2) 60, 67-68). קביעת המועד ממנו תחושב הריבית נתונה לשיקול דעת בית המשפט. ככל שמדובר בפסיקת ריבית ביחס לליקוי הבניה, אין לקבל את טענת בעלי הדירות לפיה שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי הריבית המגיעה להם תחושב ליום מתן חוות דעתו הראשונה של וגמן וכי היה עליו לקבוע את הריבית למועד היווצרות העילה, דהיינו למועד מסירת הדירות לידיהם. מוקדם של הפיצויים שנפסקו למערערים הוא בליקויים שנמצאו בדירותיהם וברכוש המשותף ועל כן ראויה קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הריבית תחושב למועד קביעת שווים של מרבית הליקויים – מועד עריכת חוות הדעת (ראו גם: ע"א 9085/0, שם, בעמ' 479; ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 2.6.96))". נוכח האמור, הגעתי למסקנה, כי המועד לחישוב הריבית וההצמדה לעניין הסכום בגין ליקוי הבנייה, יהיה ממועד מתן חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט 27/1/2019, בעוד הפיצוי בגין עוגמת נפש יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

לסיכום אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סכום של -.

6,000 ₪ (לפי סעיף 116 לעיל); כן, אני מחייב את צד ג' לשפות את הנתבעות בסכום של -.

איזון זה ניתן לראות גם בסעיף 6.8 להסכם הקבלנות בו נקבע כי: כידוע, בחוזה עסקי בין צדדים מתוחכמים המנהלים עסקים, "יש לקרוא את ההסכם בו עסקינן בצורה צמודה ללשונו, תוך התבססות על ההסדרים שהצדדים בחרו לקבוע בו".[footnoteRef:2] הן התובע והן הנתבעת עסקו בשרותי הובלה באופן ממוסד ורחב ויש לתת משקל גדול להסדרים הספציפיים שבחרו להעלות עלי דף, ובפרט לעניין השיפוי והקיזוז.

כמו כן, איני מקבל שיש יסוד של צפיות, אין זה היתנהלות רגילה שבגין הפרת חוזה צד נפגע פונה לייעוץ כלכלי.

...

מכל האמור לעיל מסקנתי היא כי הנתבעת ורגבה עשו יד אחת וניסו לגלגל את הנזקים משנת 2016, נזקים עליהם רגבה ויתרו כנגד הפרשי המדד, על כתפי התובע.

לכן, מפאת הערפל הסורר סביב נסיבות החתימה על כתב הוויתור, והעובדה כי הראיות מצביעות ברף הוכחה של מאזן ההסתברויות על אחריות משותפת לעניין יוזמת הקיזוז הלא ראוי מהתובע, אני קובע כי רגבה תשפה את הנתבעת בגין מחצית מסכום התביעה שנפסק לזכות התובע.

סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את נזקיו בצירוף הוצאות המשפט של התובע, סכום האגרה ששילם, ושכר טרחת בא כוחו וזאת בסכום כולל של 275,000 ₪.