שיפוי המל"ל בגין קצבת נכות כללית, בשל תאונת עבודה

הבקשה שלפניי: המוסד לביטוח לאומי טען כי הואיל והגמלאות שולמו לתובעת במסגרת נכות כללית (ולא נפגעי עבודה), יש לחלץ את הנכויות הקשורות בתאונת הדרכים מהנכות הרפואית הכוללת וכך יש לעשות גם בתביעת שבוב כגון זו שלפניי.

המבטחת מיתנגדת לבקשה משהוגשה לדעתה בחוסר תום לב. לטענתה, לא מיתקיים קשר סיבתי בין הגימלאות ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי ובין התאונה והתובע שילם גמלאות לתובעת מבלי שפעל כיאות לבחינת קשר סיבתי זה. עוד טענה, כי עובר לתאונה מושא התביעה, לנפגעת עבר רפואי עשיר בשל תאונת עבודה קודמת; והתובע על פי הטענה, קבע את נכויותיה של הנפגעת בעיקר על בסיס הצהרותיה, ללא בדיקות עצמאיות, וללא היתייחסות לחלקה של התאונה דנן ותרומתה לנכות הנפגעת.

ההלכה המנחה בהקשר זה היא, כי בתביעות כגון דא, השבוב לו זכאי המוסד לביטוח לאומי מהמבטחת הוא בגין גמלאות המשולמות בשל נכות שהיא תוצאתה של התאונה בלבד, ולא עבור גמלאות אחרות, קרי, כל קביעה רפואית של המוסד לביטוח לאומי שאינה מתייחסת לנכות מושא התאונה, ואך ורק לה ולתאונה מסוימת, לא תשמש קביעה על-פי דין על פי הוראת סעיף 6ב לחוק הפלת"ד: "דרגת נכות כללית שנקבעה על-ידי המוסד לביטוח לאומי אינה נופלת בגדר הוראת סעיף 6ב, יהא שיעור הקביעה במסגרת הנכות הכללית אשר יהא, ואפילו יהא שיעורה אפס. הטעם העקרי לכך הוא שבתביעה לקצבת נכות כללית מתבררת זכאותו של אדם לקצבה בלא קשר לתאונה מסוימת שניפגע בה, ואפילו לא נפגע כלל בתאונה". (ראו: רע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, נז (4) 350).

המוסד לביטוח לאומי נידרש להוכיח במסגרת תביעת השבוב את הקשר בין הגימלאות ששילם לבין תאונת הדרכים ובמסגרת זו תחייב קביעת הנכות כפי שנקבעה במסגרת ההליך השפוטי בין הנפגעת למזיק, אולם הדברים עשויים להיות שונים "מקום בו טרם נקבע יחס הנכויות על-ידי בית המשפט – אם בשל שתביעת השיפוי של המוסד קדמה לתביעת הניזוק או הוגשה לפני שזו נסתיימה; אם בשל שתביעת הניזוק נסתיימה בפשרה טרם שהובאו ראיות בדבר הנכות הרפואית היחסית..." (שם, בפיסקה 17).

...

עוד טענה כי במסגרת הסכם הפשרה עם הנפגעת, המבטחת לא הכירה בקשר הסיבתי בגין התאונה לנכויות שנקבעו ולא ניכתה את מלוא תגמולי המל"ל. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה, בכלל המסמכים ושמעתי טענות הצדדים במסגרת הדיונים שהתקיימו לפניי - מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

נסיבות התיק שלפניי אינן מעלות כל נימוק מדוע לסטות מהוראות הפסיקה בעניין זה , ובהתאם, ולאור כל האמור לעיל – הבקשה מתקבלת.

על פסיקה זו חזר בית המשפט העליון ברע"א 5123/10 זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (21.8.2012), שם נידרש להחלת הוראות הסכם השבוב מקום שמדובר בגימלת נכות כללית (להבדיל מנכות מעבודה) "שאז, כידוע, נידרשת הועדה הרפואית של המוסד לכלל הנכויות של הנפגע, יהא מקורן אשר יהא", בעוד שהמל"ל זכאי "לתבוע רק את החלק היחסי מהגמלאות ששולמו, הקשור בקשר סיבתי לתאונה" ועל חברת הביטוח "תוטל החובה לשפות את המוסד רק בגין אותן גמלאות אשר ניתן לייחסן לתאונה הרלבנטית". בדונו בשוני שבין תביעה לשיפוי מכוח ההסכם בגין גמלאות נכות כללית לבין תביעה בגין גמלאות נכות מעבודה קבע כי "ככלל, אין מתעורר קושי לעמוד על הזיקה הסיבתית שבין הגימלה לבין התאונה, מקום בו משולמות כל הגימלאות במסגרת ענף נפגעי עבודה של המוסד על-פי קביעת הועדה הרפואית, שכן זו, נידרשת לעמוד גם על הקשר הסיבתי שבין הנכות לבין הפגיעה בעבודה" ומש"ברורה הזיקה הסיבתית" יהא המל"ל "זכאי לשיבוב בגין מלוא הסכום ששולם", כאשר "זכות זו אינה תלויה בצלע האחרת של המשולש, הנמתחת בין המזיק לבין הניזוק, ולפיכך אין נפקא מינה אם בית המשפט קבע, במסגרת תביעתו של הניזוק, כי קביעת המוסד נסתרה, כי הנכות היא בשיעור נמוך יותר וכי רק חלק ממנה נגרם בשל התאונה". (ההדגשה שלי – ש.י.) בית משפט קמא מצא לסמוך על פסיקתו של בית משפט העליון ברע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית (29.3.2009) והמבטחת הוסיפה והפנתה לרע"א 4008/17 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית (19.9.2017) אלא ששני פסקי דין אלה עניינם בשאלות משפטיות ייחודיות לתביעות שיפוי בגין גמלאות נכות כללית (האופן בו יקבע הקף השיפוי בהנתן שאין זהות בין הנכות שנקבעה במל"ל מבלי להדרש לשאלת הקשר הסיבתי לתאונת הדרכים לבין זו שנקבעה בתביעת הנפגע), שאלות אשר אין מקומן בתביעת שיפוי בגין גמלאות נכות מעבודה, זאת משביסוד קביעת המל"ל בדבר זכאות הנפגע לגימלה מונחת קביעת קשר סיבתי בין הנכות לתאונת הדרכים (מכאן אף הבסיס להוראת סעיף 6ב. לחוק).

...

אציע, איפוא, לחברי לקבל את הערעור, לחייב את המבטחת – המשיבה במלוא סכום התביעה, בצירוף הריבית ההסכמית זאת משנחה דעתי כי לא היה מקום לדחיית דרישת התשלום לאור פסיקת בית המשפט העליון, וכן בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.

יונה אטדגי, שופט התוצאה הערעור מתקבל.

המשיבה תשלם למערער את מלוא סכום תביעתו, בצירוף הריבית ההסכמית, ובתוספת תשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.

בהיעדר ניכוי, המזיק חשוף למצב שבו הוא יחויב בתשלום יתר, נוכח זכות השיפוי של המל"ל כלפיו בגין הגימלאות שהוא משלם לניזוק בשל התאונה הנדונה (ראו: סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

ככלל, לא יהא קושי לייחס את הגימלאות המשולמות על-ידי המל"ל לתאונה שארעה לניזוק, מקום בו מדובר בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה.

לפיכך, נקבע כי "אין מקום לנכות את מלוא התגמולים שישתלמו במסגרת קצבת הנכות הכללית. בחשבון הנכוי יובאו אך ורק התגמולים המבטאים את הנכות שהוסבה בתאונה" (שם, פסקה 6; יודגש – כי כלל זה יפה גם ביחס לתביעת השיפוי של המל"ל נגד המזיק, וראו לעניין זה: עניין זטולובסקי, שם).

ראו למשל: פרוטוקול הועדה הרפואית מיום 21.3.2016, שם ציינה המבקשת כי "עברתי תאונת דרכים, רכב העיף אותי באויר, קבלתי צליפת שוט [...] מאז התאונה [...] קשה לי ללכת [...] סובלת מכאבי גב תחתון [...] מאז התאונה לא עובדת"; וכך גם למקרא פרוטוקול דיון ההוכחות שהתקיים בבית משפט השלום, שם ציינה המבקשת כי הגישה את הבקשה לקיצבת נכות כללית בשל פגיעותיה בתאונה וכי הסיבה שהוכרה כזכאית לקיצבה על-ידי המל"ל נעוצה אך בנזקי התאונה (עמוד 18 לפרוטוקול הדיון מיום 11.11.2020).

...

לפיכך, לטענת המבקשת, יש להיעתר לבקשתה ולדון בה כבערעור.

כפי שיובהר להלן, אין בידי לקבל את הגישה האמורה.

מן הכלל אל הפרט יישום הדברים על ענייננו מוליך למסקנה כי בצדק הורה בית המשפט המחוזי על ניכוי תגמולי המל"ל מן הפיצוי שנפסק לזכות המשיבה.

סוף דבר – הערעור נדחה.

] "ברי כי המוסד יבחן בכל מקרה האם קיים הפרש בין הקצבה שהמבוטח היה מקבל בגין התאונה בעבודה אילמלא הוונה הקצבה, לבין קצבת הנכות המגיעה לו. היה וימצא שהקצבה מתאונה בעבודה אילמלא ההוון נמוכה מזו המגיעה לו בגין קצבת הנכות הכללית, יקבל המבוטח את היתרה, כאמור בסעיף קטן (ט) לסעיף 320"[footnoteRef:15].

ליאור טומשין, גלעד מרקמן, ניר גנאינסקי בספרם תאונות עבודה ומחלות מיקצוע, מסבירים כי "כאשר המוסד לביטוח לאומי חייב לשלם למבוטח גמלה בגין מקרה, המקנה למבוטח עילה לתבוע פיצויים מכוח דיני הנזיקין, נתונה למוסד לביטוח לאומי הזכות לתבוע מהמזיק פיצוי על הגימלה. הזכות הנתונה למוסד לביטוח לאומי היא זכות לשיפוי מאת המזיק על סכומי הביטוח המשתלמים למבוטח על ידי המוסד לביטוח לאומי. העקרון הכללי הוא שהמעוול שגרם לנזק חייב לפצות את הניזוק על הנזק שניגרם באשמתו" עם זאת, "אין לחייב את המזיק יותר מכפי הנזק שגרם, אף אם חלק מהפיצויים סולק על ידי המוסד לביטוח לאומי. הנכוי מגשים איפוא שתי מטרות: האחת, מניעת מצב שבו ישא המזיק בחבות יתר הן לניזוק והן למוסד לביטוח לאומי; השניה, מניעת מצב שבו יזכה הניזוק בפצוי יתר מהמוסד לביטוח לאומי והמזיק גם יחד"[footnoteRef:20] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

...

טענת התובע שלפיה הנתבע טעה בחישוב ההיוון, אף היא דינה להידחות, הן מחמת התיישנות, והן מחמת העדר הוכחת הטענה האמורה.

] גם טענת התובע לעניין אי הפעלת תקנה 15 בוועדות שקבעו את שיעור נכותו מעבודה, דינה להידחות.

] סוף דבר לאור כל האמור לעיל, תביעת התובע לתשלום גמלת נכות כללית מלאה – נדחית.

כך, למשל, שב והסביר בית המשפט העליון רק לאחרונה: "הראציונלים העומדים ביסוד כלל הנכוי האמור, הם שניים: האחד, נעוץ בעקרון שלפיו המזיק לא יחויב בתשלום העולה על הנזק שניגרם לניזוק כתוצאה מהארוע הנזיקי לו הוא אחראי. בהיעדר ניכוי, המזיק חשוף למצב שבו הוא יחויב בתשלום יתר, נוכח זכות השיפוי של המל"ל כלפיו בגין הגימלאות שהוא משלם לניזוק בשל התאונה הנדונה (ראו: סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995). הראציונאל השני, נעוץ בעקרון שלפיו הניזוק לא יזכה בפצוי העולה על שיעור הנזק שניגרם לו (ראו: ריבלין, 903-902, והאסמכתאות הנזכרות שם). על מערכת היחסים המשולשת שתוארה לעיל, ראו דבריו של השופט י' עמית בע"א 7453/12 אלחבאנין נ' כריסי (9.9.2014)" [רע"א 496/22 פלונית נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 14 (20.3.2022)].

"... מתוך שתי המטרות העומדות בתכלית הכלל לנכוי הגימלאות מסכום הפצוי (מניעת כפל פיצוי לניזוק ומניעת כפל חיוב למזיק), הרי ששעה שהמדובר במזיק שהוא מעביד ובארוע נזיקי שהנו תאונת עבודה, נותרת בעינה מטרה אחת בלבד - מניעת פיצוי היתר לניזוק. זאת, הואיל והמטרה השניה, מניעת כפל החיוב למזיק, אינה מתקיימת, שכן זכות השיפוי אינה עומדת למל"ל כלפי מזיק שהוא מעביד" [פסקה 11].

בית המשפט שם הכריע בשאלה הבאה: "מה הדין שעה שהתגמולים כולם משולמים לניזוק (העובד) בגין הנכויות שנקבעו על ידי המל"ל ביחס לאותה תאונת עבודה (נשוא סכום הפצוי)? התשובה המתבקשת לכך הנה, כי במקרה שכזה ינוכה מלוא סכום התגמולים מסכום הפצוי" [פסקה 14].

עם זאת, בנסיבות העניין כאן, התובע עמד בנטל זה. נסיבות המקרה בעניינינו שונות לחלוטין מהנסיבות הספציפיות בעיניין גרינשטיין הנ"ל, ועל כן מתבקש להחיל בעניינינו את העיקרון הכללי שנקבע ע"י בית המשפט העליון בעיניין מלמד הנ"ל. כפי שהודגש לעיל בקוו תחתון, בעיניין גרינשטיין אך מתבקש היה לנכות ניכוי מלא של גמלאות המל"ל, מכיוון שמדובר היה בתאונת עבודה אחת, ובמזיק אחד.

...

סוף דבר אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסכום של 168,700 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מסכום הפיצוי הנ"ל, וכן הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 ₪.

אני דוחה את בקשת התובע בסיכומיו לפסיקת הוצאות לדוגמה.

עם זאת, אני מחייב את הנתבעות, בנוסף לאמור, לשלם הוצאות משפט בסכום כולל של 5,000 ₪ תוך 30 יום מהיום, בגין ההליכים המקדמיים הרבים שהתובע נאלץ לנקוט סביב איתור הפוליסות וההכרה בכיסוי ביטוחי.