בעניינינו, ברי כי חוות דעת המומחים שמונו בתביעת הנפגע, נותנות תמונה טובה ומדוייקת יותר בנוגע למצבו של הנפגע בעקבות התאונה ומשכך נכון להסתמך עליהן ולא על קביעת הועדות במסגרת נכות כללית שממילא אינן דנות בקשר סיבתי לתאונה, כאשר, כפי שכבר פורט לעיל המוסד לביטוח לאומי עצמו סימן בטפסיו שאין קשר בין הנכויות לבין תאונה.
היתייחס לכך בית המשפט בעיניין זטולובסקי ואין אלא להביא את הדברים כלשונם (ההדגשות לא במקור) –
"תביעת ההשבה של המוסד לביטוח לאומי כנגד המזיק ומבטחיו מוגבלת לאותו חלק מן התגמולים ששילם המוסד, אשר מקורו בתאונת הדרכים. גם באותם מקרים בהם מוגשת התביעה מכוח ההסכם – אין בהסדר זה כדי לשנות מן הכלל לפיו אין הביטוח הלאומי יכול לחזור למזיק אלא בסכום הגימלאות המשולמות על-ידו, ככל שהן נובעות מהנכות שנגרמה בתאונה (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים: תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים 587 (מהדורה רביעית, 2012). להלן: ריבלין). לעניין זה הובהר כי ההסכם לא בא לחייב את חברות הביטוח לשפות את המוסד בגין גמלאות ששולמו על ידו בגין רכיבי נכות שאינם קשורים לתאונת הדרכים, וכי תביעת ההשבה של המוסד מוגבלת בשיעור הגימלאות ששולמו עקב התאונה. "אין להניח או לפרש" – כך נקבע – "כי המל"ל זכאי לשיפוי מכוח ההסכם גם בגין נכויות שכלל אינן תוצאה של התאונה שבגינה קמה חבות לחברת הביטוח... ההסכמים בין חברות הביטוח לבין המל"ל באו להסדיר בדרך יעילה ועקבית את מערכת היחסים ביניהם ביישום סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, אך הם לא נועדו להפוך את חברות הביטוח – למעין 'מוסד לביטוח לאומי', קרי לחייבן לשלם למל"ל עבור גמלאות ששולמו על-ידו בגין רכיבי נכות שאינם קשורים לתאונת-הדרכים..." (רע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים ([פורסם בנבו], 29.3.2009)).
...
המצב המשפטי – חילוץ נכויות הקשורות לתאונת דרכים במקום שנקבעה נכות כללית ותביעת הנפגע הסתיימה בפשרה
כפי שיפורט להלן, בחינת הפסיקה העדכנית מעלה, כי הבכורה בעניין קביעת הנכויות וחילוצן ניתנה למומחים מטעם בית המשפט וזאת בנסיבות שבית המשפט מגיע למסקנה שיש די נתונים על מנת להגיע להחלטה.
מסקנה זו, מתיישבת עם גם עם פסיקה קודמת של בית המשפט העליון.
בסופו של דבר, בעניין ליוונוב הותיר בית המשפט את הדברים בצריך עיון, שכן לא היה צורך להכריע בהם באותו מועד.
