שיעור נכות בגין הפרעת הסתגלות כרונית

איבחנה – הפרעת היסתגלות כרונית עם קווים דכאוניים.

עוד נפסק כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוואנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי נ' המוסד לביטוח לאומי (22.6.2006)).

...

מנימוקים אלה שוכנעתי כי לא קיימים טעמים מיוחדים להארכת המועד להגשת הערעור, כקבוע בסעיף 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991.

מפרוטוקול הוועדה עולה כי מסקנת הוועדה מבוססת הן על בדיקתה הקלינית והן על חוות דעתו של ד"ר גאגין, דהיינו מסקנה שהיא פרי הפעלת שיקול דעת רפואי.

סוף דבר – הערעור נדחה.

בתחום הפסיכיאטרי הגישה התובעת חוות דעת לפיה נכותה בגין שתי התאונות עומדת על 20% נכות צמיתה, ובתחום האורתופדי הגישה חוות דעת לפיה נכותה עומדת על 20%, כאשר יש לייחס 10% נכות לכל אחת מן התאונות.

ד"ר משגב נדרשה לשאלות הבהרה שנשלחו אליה מטעם הנתבעות, במסגרת תשובתה מתאריך 21/2/14 (נסרקה לתיק ביום 27/2/14) חזרה והסבירה את קביעותיה לפיהן למרות שהתרשמה שישנה הגזמה מכוונת בתאור התסמינים הנפשיים, קיימת גם מצוקה ונכות נפשית הנובעת מהפרעת היסתגלות כרונית שהופיעה לאחר התאונה השנייה.

משכך, סך הפסדי התובעת לתקופת העבר עומדים על שיעור של 128,967 ₪ ובמעוגל 130,000 ש"ח. במקרה דנן, מכל הטעמים שכבר פורטו לעיל, אני סבורה שבשים לב הבריאותי הנוכחי של התובעת, לעובדה שהיא מקבלת כיום קצבת נכות כללית, כאשר חלק מנכותה אינה קשורה כלל לתאונה, יש להעמיד את הפצוי בגין אובדן כושר הישתכרות על סכום גלובאלי של 40,000 ₪ (חושב בהתאם לאומדן של כ- 75% מחישוב אקטוארי מלא).

...

התאונה מיום 29/10/02 – מעידה מסולם כמפורט כבר לעיל, לאחר שבחנתי את העדויות שנשמעו ומכלול נסיבות העניין, באתי לידי מסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את חבותן של הנתבעות בגין תאונה זו וזאת על אף שאין חולק שהתובעת אכן נפלה מסולם במקום העבודה ואולם בעצם עובדה זו אין די על מנת לקבוע אחריות של מעביד, אלא יש להוכיח במה כשל המעביד ובמה הפר את חובותיו, דבר שלא הוכח.

סוף דבר התביעה בגין התאונה הראשונה נדחית.

הנתבעות תשלמנה לתובעת באמצעות הנתבעת 2, סך של 238,656 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה, בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום, בצירוף הוצאות חלקיות שהוציאה התובעת לצורך חוות דעת מטעמה וחוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט (בהתחשב בדחיית התביעה בגין התאונה הראשונה ובכך שחוות הדעת ניתנו גם בנוגע לתביעה זו) כדלקמן: · מחצית משכר טרחת המומחה בתחום האורתופדיה מטעם התובעת בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום.

כמפורט בפסק הדין נגד הצד השלישי-1 שניתן בהעדר בתאריך 22/11/15, ההודעה נגד הצד השלישי 1, התקבלה במלואה, הצד השלישי-1, ישא בכל הסכומים שתשלמנה הנתבעות לתובעת בצירוף שכר טרחת עורך דין.

מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, דר' מטלוב, העריך את נכותו הנפשית של התובע בשיעור 10%, בגין הפרעת היסתגלות כרונית עם בעיות אפקטיביות והתנהגותיות בעקבות הארוע הטראומטי והשלכותיו החברתיות.

...

לפיכך, סבורני כי מתקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות באכיפת נוהל הסלקת הנשק לבין חטיפתו של הנשק בנסיבות המקרה שלנו, והנזק שנגרם לתובעים עקב כך. משנקבע כי היתה רשלנות מצד הנתבעת בעניין אכיפת נוהל לבוש מבצעי, אינני רואה צורך להכריע בטענת התובעים לעניין רשלנות בהתקנת תפס או שרוך בטחון לאקדחים.

בנסיבות העניין, סבורני כי בשים לב לאופי נכותו של התובע, ולכך שהוא הצליח לסיים את לימודי הרפואה בהצלחה בצל נכותו, והסיכוי של התובע לחזור ארצה ולעבור את בחינת ההסמכה בהצלחה, ולרמת ההשתכרות הפוטנציאלית שלו בישראל, ככל שיצליח בבחינת ההסמכה, סביר לפסוק לו פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד בסכום גלובלי של 167,600 ש"ח, שמשקף מחצית מחישוב אקטוארי לפי נכות בשיעור 10%, בסיס שכר של 13,000 ₪ נטו בחודש, ומקדמי היוון מתאימים משנת 2017 עד גיל 67.

כאב וסבל בנסיבות העניין, סבורני כי סביר לפסוק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך 40,000 ₪.

סוף דבר להלן סיכום הפיצויים המגיעים לתובע 1: הפסדי שכר לעבר 201,900 ₪ גריעה מכושר השתכרות 458,600 ₪ הפסדי פנסיה 79,300 ₪ נזק לא ממוני 150,000 ₪ הוצאות ועזרת הזולת 50,000 ₪ 939,800 ₪ - בניכוי תקבולי מל"ל (911,660)₪ 28,140 ₪ הפיצויים המגיעים לתובע 2 הם: גריעה מכושר השתכרות 167,600 ₪ הפסדי פנסיה 20,100 ₪ נזק לא ממוני 40,000 ₪ הוצאות ועזרת הזולת 5,000 ₪ 232,700 ₪ - בניכוי תקבולי מל"ל (30,000) ₪ 202,700 ₪ לפיצויים יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 23.4% והוצאות משפט, שכוללות: שכר עדים, שכר המומחים שבהם נשאו התובעים בגין הכנת חוות הדעת והחזר אגרה.

פסיכיאטריה 10% בגין הפרעת היסתגלות כרונית.

ב"כ התובעת טוען כי המומחית הסבירה שהנכויות, הזמנית והקבועה, שנתנה כאשר הראשונה התייחסה לדכאון ולהפרעה בתר חבלתית והשניה להפרעת היסתגלות כרונית אין להתייחס אליהם כאל מחלות שונות שהופיעו בזמנים שונים.

לטעמי, וכפי שקבעתי אותה כבר בעת הצפייה בסרטים ושמיעת העדויות, אין בסרטים אלה כדי להביא לשינוי כלשהוא בתוצאה או להביא לקביעה כי שעורי הנכות שונים מאלה שנקבעו לעיל.

...

לאור כל האמור ניתן לקבוע כי לא נותרה נכות בתחום זה וככל שישנה נכות בגין כאבים מדובר באותם כאבים אורתופדיים עליהם ניתנה כבר הנכות בתחום האורתופדי.

הנכות: לאור כל האמור ניתן לקבוע כי אלה הנכויות של התובעת: אורתופדית – 2.5% צוואר ו- 5% כאבי גב א.א.ג. – 15% סחרחורות ו- 5% טינטון ראומטולוגיה – אין נכות פסיכיאטריה – 10% נכות רפואית מתוכם 5% נכות תפקודית.

כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% +מע"מ מסכום הפיצוי.

המומחה הפסיכיאטרי, אשר קבע נכות הנפשית בשיעור 20% בגין הפרעת היסתגלות כרונית, קבע בחוות דעתו מיום 28/12/2017 כי המערערת מסוגלת לעבודה בתנאים ללא לחץ נפשי.

...

דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

סיכומו של דבר, לא נפל פגם בעבודת הוועדה ולא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה.

לפיכך, הערעור נדחה.