שיעור ניכוי ביטוח לאומי בתביעת נזיקין

כיוון שהדברים ידועים, נביאם בקצרה: "ככלל, כאשר נפסק לניזוק פיצוי בגין נזקיו, מנוכים מסך הפצוי מלוא תגמולי המל"ל אשר שולמו לניזוק ואשר עתידים להיות משולמים לו בגין הפגיעה מושא התביעה. הניזוק מקבל איפוא את מלוא הפצוי שנפסק לו, אולם פיצוי זה ניתן לו בשני חלקים המשלימים זה את זה לכדי סכום הפצוי הכולל: חלק אחד באמצעות תגמולי המל"ל אשר שולמו וישולמו לו, והחלק השני - המהוה את יתרת סכום הפצוי - משולם על ידי המזיק. בכך נשמר עיקרון היסוד של פיצוי הניזוק על מלוא נזקיו, ובה בעת נימנע מצב בו הניזוק יזכה בפצוי יתר, שאילו תגמולי המל"ל היו משולמים לניזוק בנוסף למלוא הפצוי אשר נפסק לו בבית המשפט, היה שיעור הפצוי והתגמולים עולה על שיעור הנזק. המל"ל, מצידו, זכאי לחזור על המזיק בתביעה לפצוי בגין התגמולים שנאלץ וייאלץ לשלם לניזוק עקב הפגיעה מושא התביעה, זכות המעוגנת בסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי או החוק). בכך נשמר העיקרון לפיו על המזיק לשאת במלוא הנזק שגרם. אלא שכשם שהניזוק מקבל את הפצוי בשני חלקים, כך המזיק משלם את הפצוי בשני חלקים: חלק אחד ישירות לניזוק, והחלק השני למל"ל (ראו, בין היתר: ע"א 9946/01 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נח(1) 103, 114-113, פסקה 2 לפסק דינה של השופטת חיות (2003) (להלן: ע"א אררט); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 987-985 (מהדורה רביעית, 2012) (להלן: ריבלין – תאונת הדרכים)).

במקרה שם, כמו במקרה שבפני, היה הניזוק זכאי לגימלאות מהמל"ל, וגימלאות אלו נוכו מהסכום שקבל הניזוק מהמזיק בתביעת הנזיקין.

...

לסיכום, הלכה היא שאין חובה על המל"ל לשלם לניזוק את שקיבל מהמזיק על פי זכותו מכח ס' 328 לחוק הביטוח הלאומי, ואין בסירובו לעשות כן משום התעשרות שלא כדין.

" במאמר מוסגר אציין שבית הדין הארצי העיר שם, בדומה לפסיקת בית המשפט העליון שהובאה לעיל, שגם לגופו של עניין אין לניזוק עילת תביעה כנגד המל"ל, הנשענת כל כולה על הטענה שהמל"ל קיבל מהמזיק סכומים בהנחה שהוא ישלמם לניזוק: "הסכום שקיבל המוסד מחברת הביטוח אבנר על פי ההסכם ביניהם, אינו רלבנטי כלל כלפי המערער..." מכל מקום, כאמור בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, אני דוחה את טענת המל"ל בדבר העדר סמכות עניינית לבית משפט זה. מעבר לצריך אציין, שברע"א 454/09 שנזכר לעיל התברר ערעור על תביעה בעילה דומה שהתבררה במערכת בתי המשפט האזרחיים, ובית המשפט העליון לא העלה שאלה בדבר סמכותו של בית המשפט האזרחי להיזקק לתובענה, אף שככלל, בית המשפט יעלה שאלת סמכות עניינית מיוזמתו.

לסיכום התובעת הייתה זכאית לקצבאות תלויים מיום מותו של בעלה הראשון בתאונת עבודה, ועד לנישואיה השניים בשנת 2014.

סעיפים 36-35 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מעגנים את עוולת הרשלנות.

בנוסף, לטענת הנתבעות, בנסיבות יש להורות על ניכוי המענק לו זכאית התובעת בהגיעה לגיל פרישה הן מאחר שקצבת הזיקנה לה תהיה זכאית התובעת עולה בשיעורה על הסכום שמקבלת כיום מהמוסד לביטוח לאומי והן מאחר שלפי היתנהלות התובעת נכון להיום ועדותה, היא רוצה שיניחו לה ונראה שאין בכוונתה לפנות בתביעת החמרה, ואם לא עשתה כן עד היום לא תעשה זאת.

...

למעלה מן הצורך אציין, כי איני מקבל את טענת התובעת כי התנתקות מענף נפגעי עבודה תמנע מהתובעת לקבל טיפולים רפואיים, החזרים על הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים, שיקום רפואי ומקצועי על פי סעיף 86 (א) לחוק הביטוח הלאומי שכן מפסק הדין שניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל (ארצי) 9804-09-17 צור נ' המל"ל (4.12.19) סעיפים 26 ו -29 עולה לכאורה לגבי היוון קצבת נכות מעבודה, כי מענק היוון שמשולם במקום קצבה אכן מנתק את הקשר בין הנכה למוסד אולם מודגש ש"ניתוק" זה מתייחס לקצבת הנכות בלבד להבדיל מיתר הגמלאות להן זכאי הנפגע בעבודה, גמלאות בעין או גמלאות מיוחדות, שלגביהן במקרה של היוון קצבה לא חל הניתוק, כשסעיף 26 לפסק הדין מפרט את אותן גמלאות בעין: ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ושיקום מקצועי כאמור בסעיף 86(א) לחוק הביטוח הלאומי שהכותרת הרשומה בצידו היא "זכות לגמלאות בעין". סוף דבר סיכום הנזקים: א. הפסדי שכר לעבר - 235,700 ₪ ב. אובדן כושר השתכרות לעתיד - 398,600 ₪ הפסדי פנסיה - 79,300 ₪ ד. ניידות ונסיעות לעבר ולעתיד - 30,000 ₪ ה. עזרת הזולת לעבר - 120,000 ₪ ו. עזרת הזולת לעתיד - 375,000 ₪ ז. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 40,000 ₪ ח. נזק שאינו נזק ממון - 250,000 ₪ סה"כ 1,528,600 ₪ ט. לאחר הפחתת אשם תורם של 5% - 1,452,170 ₪ בניכוי: ט. תגמולי המל"ל -347,789 ₪ לסיכום התביעה נגד הנתבעות מתקבלת וההודעה לצד שלישי נדחית.

7נוכח האמור לעיל, הנתבעות ישלמו לתובעת פיצוי בגין נזקיה עקב התאונה ולאחר ניכוי אשם תורם בסך של 1,180,811 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% וכן הוצאות משפט בגין חוות דעת המומחים מטעם התובעת וחלקה בחוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט כנגד קבלות.

כן ישלמו הנתבעות לצד שלישי שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ₪.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה הנן 'נזק מיוחד', הטעון פירוט והוכחה הן בדבר הצורך בהוצאתו והן בדבר עלותו (ראה: ד. קציר דיני הנזיקין, 11 (2003); 480 ואילך, 486 ואילך; ע"א 357/80, נחום נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762; ע"א4986/91, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' נחום (1994)).

ניכוי המוסד לביטוח לאומי התובעת הגישה תביעה לנכות כללית ביום 16/12/2018 ונקבעה לה נכות זמנית בשיעור 100% החל מיום 12/07/2018 (יום התאונה) ועד ליום 31/12/2018.

...

בנוסף, אני סבור שיש לפצות את התובעת בגין הוצאות הנסיעה שהוציאה לצורך נסיעות לטיפולים רפואיים.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

סה"כ נזקי התובעת הם כדלקמן: הפסד השתכרות לעבר (כולל הפסד פנסיה) 156,331 ₪ הפסד פדיון ימי מחלה 8,293 ₪ גריעה מכושר השתכרות (כולל הפסד פנסיה) 380,931 ₪ עזרה לצד שלישי הוצאות רפואיות ואח' נזק לא ממוני 40,000 ₪ 10,000 ₪ 33,911 ₪ ------------- סה"כ פיצוי 629,466 ₪ ניכוי 9,788 ₪ סה"כ פיצוי לאחר ניכוי 619,678 ₪ אחר כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת, סכום של 619,466 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין וכן הוצאות משפט בכפוף לקבלות.

ביום 11.03.10, הגישה התובעת תביעה למוסד לביטוח לאומי, לתשלום דמי פגיעה בגין "מחלת מיקצוע". ביום 14.06.10, נבדקה התובעת, בשנית, על ידי הרופאה התעסוקתית, לצורך בדיקת כושר העבודה, אשר קבעה כי התובעת סובלת מבעיות קול קשות, צרידות עם איבוד קול, ללא הטבה משמעותית עד לאותו המועד, ולכן היא אינה מסוגלת לחזור להוראה בעתיד הקרוב, לפחות בשנת הלימודים הקרובה.

לעניין שאלת הנזק, יש להכריע בשאלת הפצוי המגיע לתובעת, ובהקשר זה מהו שיעור הנכות של התובעת, שיעור הפיצויים, ושיעור הנכויים שיש לנכות בגין תגמולי המוסד לביטוח לאומי המשולמים לתובעת עקב מחלתה.

על פי סעיף 6 לחוק ההתיישנות "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". סעיף 89 לפקודת הנזיקין קובע כי "היום שנולדה עילת התובענה" לענין תובענות על עוולות, הוא אחד מאלה: (1) מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל – היום שבו ארע אותו מעשה או מחדל; היה המעשה או המחדל נמשך והולך – היום שבו חדל; (2) מקום שעילת התובענה היא נזק שניגרם על ידי מעשה או מחדל – היום שבו ארע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שארע – היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תיתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום ארוע הנזק".

...

הנתבעת לעומת זאת טוענת כי אין מקום לפסוק לתובעת פיצויים בגין ראש נזק זה. הנתבעת מפנה לפסיקת בית המשפט העליון לפיה מדובר בעילה חלופית ורק במקרים בהם התביעה נדחית.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים בעניין זה אני קובע כי משנפסק לתובעת פיצוי בגין הנזקים הנובעים מהתרשלות הנתבעת בגין הפרת חובותיה כמעסיקה של הנתבעת אשר גרמו לצרידות בקולה, אין מקום לפסיקת פיצוי נוסף בגין פגיעה באוטונומיה (ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.3.18)).

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים האמורים לעיל בניכוי תגמולי מל"ל. לסכום המתקבל לאחר ניכויים יתווסף שכ"ט עו"ד והוצאות בשיעור של 23.4%.

כיצד נקבעות הנכויות הנדרשות לחישוב היחס שבין שיעור הנכות שנגרמה עקב התאונה ושיעור נכותו הכוללת של הניזוק? בעיניין רע"א 3953/01 עמר נ' אליהו, פ"ד נז(4) 350 (2003) שדנה בעיניין תביעת ניזוק נקבע, כי לצורך קביעת השעור היחסי מתוך תגמולי המל"ל נכות כללית שיש לנכות מהפיצויים, על בית המשפט למנות מומחים מטעמו, ובהסתמך על קביעותיהם הוא יקבע את שיעור הנכות שנגרמה עקב התאונה ואת שיעור הנכות הכוללת, ובהתאם לכך את שיעור הנכוי.

ומה יהיה הדין במקרה בו עסקינן בתביעת מל"ל בהתאם לסעיף 328 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995 להשבת התגמול היחסי שהוא שילם מתוך סך הנכות הכללית? אם תביעת המל"ל מוגשת לאחר שהוגשה תביעת הניזוק, ובית המשפט במסגרת הליך זה חילץ את החלק הקשור לתאונה באמצעות מומחים מטעמו, אזי קביעה זו תקרין ותשפיע גם על תביעת המל"ל. אולם מה הדין במקרה בו תביעת המל"ל מוגשת לפני תביעת הניזוק, או שתביעת הניזוק הסתיימה בפשרה ובשני מקרים אלו אין קביעה שיפוטית באשר לגובה הנכות הקשורה לארוע הנזיקי מתוך הנכות הכללית? במקרה זה נקבע בעיניין זטולובסקי כך: " ואכן, בפסיקת בתי המשפט המחוזיים ובתי משפט השלום, התגבשה הלכה לפיה מקום בו מדובר בתביעת שבוב של המוסד כנגד המבטחות לפי ההסכם – יש ליתן לקביעות ועדות המוסד תוקף מחייב. כך למשל נפסק כי:

...

אני דוחה את בקשה זו של הנתבעת 4.

לאור השלב הדיוני בו מצוי התיק, אין כל מקום להורות על צירוף "כלל" להליך, הדבר, המנוגד לתקנות לאור השלב הדיוני הנוכחי, יסרבל את הדיון יאריכו ואין כל מקום להיעתר לו. יצויין כי הנתבעת 4 ביקשה בקשה זו באופן אגבי ללא הגשת בקשה מסודרת.

גם מסיבה זו יש לדחות את הבקשה.