שיעור הנכות בעקבות שבר מרוסק בברך

התובעת פונתה לביה"ח ע"י אמבולנס שם אובחן שבר מרוסק בברך שמאל והיא עברה ניתוח תחת הרדמה לשיחזור הפגיעה בברך.

ב"כ הנתבעת 2 המלומד, מסכים שועדה מטעם המל"ל קבעה לתובעת נכות בשיעור 20% בגין הפגיעה בברך ועוד 5% בגין הצלקת, אך הוא טוען כי הנכות הזו חסרת משמעות תפקודית, ובתום תקופת אי הכושר חזרה התובעת לעבודתה ושכרה לא נפגע וממשיכה לעבוד עד עצם היום הזה ללא מיגבלה.

...

כך בע"א 5774/95 יצחק שכטר נ' אלה כץ, תק-על 97(3) 919, בעמ' 922 (1997) נקבע כדלהלן: "כבר נפסק לא אחת על ידי בית משפט זה, שגם כאשר בני משפחה סועדים את הנפגע בחוליו, הרי אם ברור שהוא זקוק לעזרה זו בגלל מצבו, לא יהנה המזיק ממאמציהם של קרובי המשפחה והוא יחוייב לפצות את הניזוק על העזרה שנזקק לה ושקיבל מהם." סבורני כי בגין תקופת העבר נדרשה התובעת לעזרה מבן זוגה ובני משפחתה, עם זאת הדרישה של התביעה מוגזמת.

סוף דבר התביעה מתקבלת אך טענת הנתבעת לפיה התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל בדין יסודה ולכן התובעת זכאית רק לרבע מגובה הנזק בסך של 67,150 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.4% והוצאות משפט כחוק.

הדבר נובע בעיקר מכך ששוכנעתי מתחשיבי הנזק מטעם התביעה להציע בראש הנזק של הפסדי שכר בעבר ובעתיד סכומים גבוהים בהרבה מהסכומים שהוכחו במהלך ההוכחות.

הוועדה הרפואית לעררים קבעה בהחלטתה מיום 31.7.08 כי נותרה לתובע נכות בשיעור של 10% בגין השבר התוך ברכי בעצם השוק משמאל, לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות, 10% בגין הפגיעה העצבית ברגל שמאל לפי סעיף 32(1)(א)(1) ו-5% נוספים בגין צלקת לפי סעיף 75(1)(א-ב) מותאם.

לו היה ממש באותו חומר חסוי, חזקה כי הנתבעת לא הייתה חוזרת בה מכוונתה זו; קביעת המל"ל לא נסתרה על ידי הנתבעת; יש להביא בחשבון כי נכותו תלך ותחמיר בעתיד בשל שינויים נווניים בגין השבר המרוסק ושחיקת הברך הבריאה, עקב עומס מוגבר בהעברת משקל מהברך הפגועה לברך הבריאה; הוכח כי התובע היה איש שיווק מצטיין ועבודתו בעתון מעריב מעידה על כך. במהלך עבודתו זו קשר קשרים עיסקיים עם לקוחות רבים ועקב כך התפטר מעבודתו כשכיר והקים עסק כעצמאי, תוך שידוע היה לו כי בכל עת יוכל לשוב ולהתקבל בעבודה כשכיר הן במעריב והן במערכות עיתונים אחרות, וזאת היה והעסק אותו הקים לא יצליח.

...

לאור האמור לעיל, משעול הראיה בעניין זה מוטל על הנתבעת- מצאתי לקבוע כי לא שוכנעתי שהתאונה ארעה בשירות המעביד.

לסיכום: התובע זכאי לפיצוי בסך של 231,810 ₪ שהינו שווה ערך ל- 25% מהנזק, או להפרש שבין סכום הנזק לתשלומי המל"ל, לפי הסכום הגבוה יותר.

החלטתי בסוגיה תינתן לאחר שתובא לפניי גם עמדת הנתבעת והיא תהווה חלק בלתי נפרד מפסה"ד. סוף דבר אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את סכום הפיצוי בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34% כשסכומים אלו נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פסק-הדין ועד התשלום המלא בפועל.

ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס ואושפז במחלקה הכירורגית בבי"ח מאיר למשך 9 ימים בשל חבלה בכתף שמאל ושבר תזוזה מרוסק בברך שמאל.

בצד לאימוץ קביעותיו הרפואיות של המומחה אבהיר כי רשמתי לפניי שתי מסקנות כבדות משקל מעדותו ואלו יקבלו בהכרח ביטוי בקביעת שיעור הפצוי לתובע: הראשונה, החלוקה הפנימית שביצע המומחה בשיעור הנכות הרפואית בגין ברך שמאל (ייחוס שליש ממנו לנכות בגין צלקת, שינויים נווניים קלים ביותר ורכיבים נוספים) מטה את הכף לקביעת נכות תפקודית בשיעור הנמוך משעור הנכות הרפואית.

...

המסקנה השנייה מתבקשת מהצלבת קביעותיו הרפואיות של המומחה עם טענת ההגנה בהקשר לסעיף 41(4) בתקנות המל"ל. אקדים ואומר כי כותרתו של הסעיף האמור היא "הגבלת תנועות בפרק הכתף" ומלשון הסעיף עולה כי מגבלת תנועה שבמסגרתה הנבדק מסוגל להניע את ידו מעבר לגובה הכתף הפגועה, אינה מקימה נכות רפואית.

בנסיבות אלה אני סבורה כי שיעור הנכות התפקודית ומידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע נמוכים לאין שיעור מזו הרפואית.

במצב הדברים האמור סבורני כי הדרך הנכונה לאמוד מהימנה את פוטנציאל השתכרותו תהא בדרך של חישוב ממוצע משכורותיו למשך תקופה של 3 שנים עוקבות.

אשר על כן אני קובעת כי לצורך חישוב הפסדי שכרו של התובע בסיס שכרו הוא 18,000 ₪.

סוף דבר התובע זכאי לפיצוי בגין: הפסדי שכר והטבות סוציאליות לעבר 45,000 ₪ הפסדי שכר והטבות סוציאליות לעתיד 457,903 ₪ הוצאות נסיעה 15,000 ₪ הוצאות רפואיות 10,000 ₪ כאב וסבל 47,866₪ __________________________________________ ובסה"כ: 575,769₪ מסכום הפיצויים שקבעתי לעיל יש לנכות את תגמולי המל"ל ששולמו לתובעת בסך של 66,607 ₪ (ע"פ תע"צ מיום 9.10.13), כשהם משוערכים ונושאים ריבית ממועד תשלומם ועד למועד מתן פסק הדין.

המוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל) הכיר בתאונה כ"תאונת עבודה" וקבע לכהן נכות צמיתה בשיעור 20 אחוז בגין מצב לאחר שבר מרוסק בברך, עם חיבור גרוע, הגבלה בתנועות ופגיעה ביציבות.

...

לא מצאנו כל ממש בטיעון המתייחס לנכות התפקודית בהינתן הפגיעה הקשה, הנכות הרפואית והשלכותיה.

אנו מורים אפוא על דחיית הערעור.

המערערת תשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

התובע תמך את תביעתו בחוות דעת ד"ר גורן צבי, אשר מצא כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 20% בשל שבר מרוסק של פיקת ברך ימין, המלווה בדחיסה, כאשר למרות היתערבות כירורגית, נותרה מיגבלה תפקודית בינונית וקיימת אפשרות עתידית להחלפת מפרק.

...

על פניו המדובר "בסטייה של ממש" אשר אינה מזכה את התובע בהכרה בתאונה כתאונת עבודה אך כאמור, אין בידי לקבוע מסמרות בהעדר ממצאים.

שוכנעתי כי התובע לא פנה למל"ל בתום לב, ועל פי ייעוץ משפטי שקיבל , ומצאתי את הסבריו כי האמין שבמידה והיה פונה למל"ל, תביעתו הייתה נדחית, סבירים בנסיבות העניין.

סוף דבר: לסיכום - נזקי התובע הם כדלקמן: הפסד שכר בעבר 40,000 ₪ אובדן כושר ההשתכרות לעתיד 465,300 ₪ הפסד פנסיה 63,162 ₪ עזרה צד ג' (עבר ועתיד) 20,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעה (עבר ועתיד) 10,000 ₪ כאב וסבל 80,000 ₪ סה"כ 678,462 ₪ הנתבעת תשלם לתובע סך של 678,462 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין, בצירוף שכר טרחת עו"ד כולל על סך 160,000 ₪, בתוספת החזר אגרת בית המשפט, החזר שכר המומחה מטעם התובע (כנגד הצגת חשבוניות), והחזר חלקו של התובע בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט (כנגד הצגת חשבונית) כשסכומים אלה משוערכים למועד מתן פסק הדין.