שיעור גובה שכר טרחת עו"ד בתביעה לביטוח לאומי

בית דין איזורי לעבודה בירושלים ב"ל 56795-09-14 26 יוני 2018 לפני: כב' השופטת שרה שדיאור נציג ציבור (עובדים) מר אלי קדוש נציג ציבור (מעסיקים) מר אליעזר קלאי התובעת Maria Toderas דרכון 15133340 ע"י ב"כ: עו"ד אליעזר שוורץ, עו"ד צביאל מוסקוביץ הנתבע המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494 ע"י ב"כ: עו"ד יסמין דיגורקר פסק דין

סעיף 248 לחוק קובע כי מי שהיה מבוטח יותר מעשר שנים כעובד יוספו לגמלתו 2% לכל שנת ביטוח שמעל 10 שנות הביטוח הראשונות ובילבד שתוספת הותק לא תעלה על 50% מגובה הגימלה.

וללא קשר לשעור הכנסתם של המבוטחים לפני היותם זכאים לקיצבה וכן לשעור דמי הביטוח הלאומי אשר שילמו או שולם בעדם על בסיס שיעור הכנסתם.

היתנהלות זו של הנתבע כלפי התובעת, לאורך זמן ובמצטבר ,פרט לעובדה שהתביעה מתקבלת מהותית מאחר והמוסד חדל בהוכחת טענותיו, ולא המציא את המקור הנורמאטיבי לחיוב תובעת זו בדמי הביטוח זקנה רטרואקטיבית, מצדיקה השתת הוצאות של ממש לטובת התובעת עצמה וכן השתת תשלום שכר טירחת בא כוחה.

...

בעניין זה התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם הוצאות התובעת בסך 3,000 ש"ח. התביעה לתשלום קצבה מלאה בתוספת הותק מיום הגעתה לגיל על פי סעיף 246(א)(1) ופרקIII לאמנה, מתקבלת.

הנתבע ישלם קצבת זקנה מהמועד בסעיף זה. בנוסף הנתבע ישלם שכ"ט ב"כ התובעת בסך 5,000 ₪.

בהקשר זה, סבר בית הדין קמא כי בא כוח התובע המייצג זכאי לגמול בשיעור גבוה משכר הטירחה המקובל בתביעות חוב (שנע בין 12-15% מהסכום שמתקבל מהמוסד לביטוח לאומי) והעמיד את שיעור שכר טירחת עורך הדין על 18% בצרוף מע"מ מהסכומים ששולמו לעובדים בפועל בגין תביעות חוב שהוגשו בשמם בעילות שאושרו בתובענה הייצוגית.

...

לאור האמור, ראוי פסק דינו של בית הדין קמא להיבטל מחוסר סמכות, ודין התובענה הייצוגית שהוגשה אליו – להידחות.

סוף דבר אם תשמע דעתנו, יבוטל אישור התובענה הייצוגית על כל המשתמע מכך כאמור.

סוף דבר על דעת רוב חברי ההרכב ובניגוד לדעתו החולקת של הנשיא (בדימוס) יגאל פליטמן, נדחים בזאת ערעור התובע המייצג ובא כוחו והערעור שכנגד שהגישה המתנגדת, והכל כאמור בעמדת השופט משה טוינה.

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 896-09-18 פלוני נ' קבוץ כפר בלום ואח' התובעים 1. פלוני 2. פלונית 3. פלוני ע"י ב"כ עו"ד ר. וורמברנד 4. המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד ע. בן-צבי ואח' 5. מכבי שירות בריאות ע"י ב"כ עו"ד י. שרף ואח' הנתבעים .1 קבוץ כפר בלום ע"י ב"כ עו"ד י. הוד - הוד סוקול ושות' .2 FITNESS 4 .3 כלל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ר. ינקו-פינקלשטיין ואח' 4. פסטרל – כפר בלום 5. הכשרה – חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד זוכוביצקי - אורי ירון ואח' 6. ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ ע"י ב"כ עו"ד הוד סוקול ושות' פסק דין

התביעה הוגשה מטעם התובע ושני הוריו, התובעים 2-3 (להלן: "אם התובע", "אב התובע" וכולם ביחד "התובעים"), כמו גם מטעמו של המוסד לביטוח לאומי, התובע 4 (להלן: "המל"ל), בהתייחס לתשלומים שהמל"ל שילם וישלם לתובע, ומטעם מכבי שירותי בריאות בע"מ, קופת החולים בה היה התובע מבוטח (להלן: "מכבי") ואף זאת בנוגע לתשלומים מטעם מכבי הנוגעים לטפול בתובע.

באשר לפסיקה – אפנה למקרים הבאים אשר אף בהם נקבע כי יש לחשב את ההפסדים על בסיס גריעה של 100% מיכולת ההישתכרות: ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 450 (2000) (להלן: "עניין אקסלרד"), שם דובר במי שסבל מקוודרופלגיה מלאה ספסטית, ובדומה לתובע כאן נותר משותק בכל ארבע גפיו וללא שליטה על סוגריו; ע"א 1164/02 קרנית נ' פלוני (04.08.2005), שם הנפגע סובל משיתוק מלא מגובה הפטמות ומטה, מאובדן תחושה בשתי הגפיים התחתונות, לוקה בבעיות שווי משקל ואינו מסוגל לשבת ללא תמיכה, אי שליטה על הסוגרים וכאבים קשים בגופו, אם כי יכולותיו השכליות והקוגניטיביות לא נפגעו, ונקבע כי שיעור הגריעה הנו 100% למרות יכולות מסוימות של תנועה בידיו; ע"א 10842/02 ביטוח חקלאי נ' פלונית (20.09.2006), אף שם נקבעה גריעה בשיעור של 100% לגבי תובעת שנותרה עם שיתוק מלא ספסטי של הגפיים התחתונות, כאשר הכוח של שרירי הגפיים העליוניים ירוד, וקיימת אי שליטה על הסוגרים, כמו גם צורך לצינתורים במהלך היום, וזאת למרות שבעזרת בני-משפחתה, הנפגעת עשתה מאמצים כבירים לחזור למסלול חיים רגיל לאחר התאונה, סיימה את לימודיה בבית הספר והמשיכה בלימודים אקדמיים – תחילה במסלול דו-חוגי של מחשב וספרות אנגלית ולאחר שנה, במסלול חד-חוגי של ספרות אנגלית.

(ד) הנתבעים ישלמו למכבי, התובעת 5, את הסכומים המפורטים בסעיף 195 לעיל, על פי המנגנון המתואר שם, בתוספת שכר טירחת עו"ד בסך 15% (בתוספת מע"מ).

...

במחלוקת זו, מסקנתי כי התובעים הרימו את נטל ההוכחה הרובץ על שכמם ושוכנעתי כי הפגיעה התרחשה כפי שטוענים התובעים, משמע, מהפגיעה של התובע בקרקעית הבריכה.

סיכום הנזקים והחלוקה בין הנתבעים - לאור כל האמור מעלה במצטבר, יש לקבל את התביעות של התובעים, של המל"ל ושל מכבי, ויש לדחות את הודעות ששלח המלון כלפי הצדדים השלישיים, כדלקמן: (א) הנתבעים ישלמו כולם, ביחד ולחוד, לתובעים 1-3 פיצוי בסך 5,672,000 ₪, נכון להיום.

(ג) הנתבעים ישלמו למל"ל, התובע 4, סך של 5,240,000 ₪, נכון להיום.

(ד) הנתבעים ישלמו למכבי, התובעת 5, את הסכומים המפורטים בסעיף 195 לעיל, על פי המנגנון המתואר שם, בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 15% (בתוספת מע"מ).

המערער הוסיף שלא היה מקום שהנאמנת תעלה טענות כנגד הסכום הנתבע ותקבע כי הסכום גבוה באופן ניכר מהסכום המותר לפי חוק.

בכל הנוגע להכרעה בגוף תביעת החוב, המבוססת על תשלום שכר טירחת עו"ד בגין ייצוג היחיד בתביעה לנכות כללית כנגד המל"ל, הבדיקה נערכה על פי סמכות שנתונה לה. הנאמנת הפניתה לסעיף 315ב(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995 בה נקבעה תיקרה לסכום המאקסימאלי שניתן לידרוש בעד טפול בתביעה כנגד המל"ל שעומד על 12.25% מחלק הגימלה.

בנוגע לקביעת שיעור שכר הטירחה, ב"כ המערער הפנה לסעיף 315ב(א)(2)(א) לחוק הביטוח הלאומי וטען שהמערער עמד בתיקרת האחוזים שניתן לגבות מהחלק בגימלה ולא היה מקום לדחות את תביעת החוב לגופה.

...

דיון והכרעה : לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, תשובת הנאמנת ושמעתי את טענות הצדדים בדיון אני רואה לקבל את הערעור בכך שתתקבל הבקשה להארכת מועד ותוחזר תביעת החוב לנאמנת לצורך בירורה ועיון מחדש בטענות המערער לגופה.

ראשית, בכל הנוגע לסוגיה האם הערעור הוגש במועד אני קובע כי זה הוגש במועד מאחר והכרעת הנאמנת הינה גם בתביעת החוב עצמה ולא רק בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, אז המועד להגשת ערעור על החלטת הנאמנת בעניין זה הייתה 15 ימים מיום שהומצאה לנושה (תקנה 122(ג) לתקנות).

השני קיימת הצדקה להיעתר לבקשת הארכת המועד בשים לב, בין היתר, לשלב שבו מצוי ההליך במועד בו הוגשה הבקשה.

אפנה לסעיף 14 בפסק הדין, כדלקמן : " על מנת להכריע בבקשה להארכת מועד נדרש, אפוא, הנאמן או המפרק שאליו מוגשת הבקשה להתחשב בכלל הנסיבות הרלוונטיות להליך המנוהל על ידו, ולהעריך את השפעתה של קבלת הבקשה על ההליך. אכן, כאשר טרם אירעה התקדמות משמעותית בהליך חדלות הפירעון וטרם נבדקו תביעות החוב, גובש הסדר נושים או חולק דיבידנד לנושים, הרי נראה כי יעילות ההליך והאפשרות לקידומו לא ייפגעו משמעותית, אם בכלל, כתוצאה מקבלת תביעת חוב נוספת. בשלב זה אף אינטרס ההסתמכות של הנושים האחרים, שהגישו את תביעות החוב שלהם במועד, אינו בעל עוצמה רבה במיוחד ". מכל המקובץ, באתי למסקנה שיש לקבל את הערעור ולהאריך את המועד להגשת תביעת החוב.

ערעור הנפגע הופנה כנגד כל מרכיבי פסק הדין לרבות מרכיב שכר טירחת עורך הדין שמהוה כ- 12.5% מסכום הפצוי שקבע בית המשפט כאשר לטענתו שכר הטירחה צריך לעמוד על שיעור של 20% מגובה הפצוי, ערעור קבוץ רמות מנשה הופנה כנגד עצם חיובו בתשלום לתובע וכן הוגש ערעור מטעם הנתבעות 1 ו- 2.

לפיכך טוענות הנתבעות כי למוסד לביטוח לאומי מגיע תשלום ע"ס 522,000 אולם אין להוסיף לסכום זה כיוון שהתוספת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת נעשה בגין שכר טירחת עו"ד והוצאות משפט.

בת"א (מחוזי ת"א) 30486-09-10 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (נבו 02.01.2012), קבעה כב' השופטת וינבאום וולצקי כי בתביעות שבוב של המוסד לביטוח לאומי, כאשר בית המשפט נידרש לפסוק שכר טירחה של מייצג, עליו להביא בחשבון מהו שיעור העבודה שנידרש מעורך הדין שהגיש את התביעה ואין לקבוע אחוז מהסכום שנפסק.

...

לאור האמור, אני מקבלת חלק מטענת הנתבעות בעניין זה. אכן נראה כי לו היה מחושב שכר הטרחה בבית משפט השלום לפי 20% מסך של 174,180 ₪ בתוספת מע"מ, הסכום הכולל שהיה פוסק בית המשפט לשלם היה עומד על סך של 40,758 ₪, כאשר נפסק סכום של 26,000 ₪.

איני מקבלת את טענת הנתבעות כי גם הסכום הנותר של 25,000 ₪ שולם בגין הוצאות נוספות לרבות חוות דעת, וזאת כיוון שבית המשפט המחוזי בפסק דינו מורה כי בנוסף לסך של 40,000 ₪ על הנתבעות לשלם כמפורט בסעיף 84 לפסק דינו של בית משפט השלום.