שינויים ניווניים C6 C7 בגין תאונת דרכים

בפניי תביעה לפצוי התובע בגין ניזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים שארעה ביום 4.10.2011.

בדיקת MRI שבוצעה ביום 15.2.2013 הדגימה "סיגנל מופחת בדיסקים הבין חולייתיים הנראים מיובשים ומוצרים בעיקר בתחום C5-C6 ו-C6-C7 שינויים נווניים בחוליות אלה." ביום 29.7.2014 שב התובע והתלונן על כאבי צואר, כאבים בכתף ימין, רדימות בצד ימין בזמן שינה או נהיגה ממושכת והגבלה מסוימת בתנועות יד ימין.

ה.2 – טענות הנתבעת בצלום של עמוד השידרה הצוארי שבוצע בחדר המיון של המרכז הרפואי רמב"ם ביום התאונה, 4.10.2011, נימצאו שינויים נווניים בלבד.

...

(לעניין זה ראו גם פסק הדין בתא (נת') 1805/00‏ ‏ הלל דינה נ' מדרשת חברון (8.1.2002); תא (י-ם) 3717/02‏ ‏ טג'ר משה נ' הפול המאגר הישראלי לביטוחי רכב (5.1.2005); תא (י-ם) 2738/02 ליאון אורי נ' ביטוח ישיר-איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ (26.9.2004); תא (ת"א) 14467/03 שרעבי חיים נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב הפול (1.1.1006); תא (ת"א) 34012/97‏ ‏ בכר יעל נ' כלל חב' לביטוח בע"מ (28.3.2000)) כן ראו פסק הדין בתא (י-ם) 7654/02‏ ‏ נאוומה אורית נ' כהן רן יוסי (3.1.2005): "כידוע בבוא בית המשפט להעניק פיצוי לנפגע בגין האפשרות כי זה יפגע בעתיד, עליו לאמוד אם הסיכון לפגיעה הוא ריאלי, או שמא האפשרות שנזק זה יתממש היא בגדר סיכוי שולי, רחוק, שאינו אלא בגדר השערה גרידא, ואין מקום להתחשב בו (ראו ע"א 591/80 חיו נ' ונטורה, פ"ד לח (4) 393, 399-398; ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש, פ"ד לו (1) 281, 299; ע"א 410/83 פטרולגז נ' קאסרו, פ"ד מ (1) 505, 514). אף כי הסכנה כי כושר התשכרותה של התובעת יפגע היא רחוקה למדי, הרי שלנוכח גילה הצעיר והועבדה כי היא בתחילת דרכה בחיי העובדה יש להעניק לה פיצוי בגין גריעה אפשרית מכושר ההשתכרות, וזאת על אף שיעור הנכות הנמוך והשפעתו הקטנה על תיפקודה. לפיכך, ועל מנת שלא לקפח את התובעת, אני פוסק לה סכום של 40,000 ₪ בגין הגריעה מכושר ההשתכרות. סכום זה משקף פיצוי בסך 150 ₪ לערך בממוצע לכל חודש מתוחלת חיי העבודה של התובעת, ומתחשב בשכרה ערב התאונה, האפשרות כי תשתכר סכום גבוה יותר בעתיד, והאפשרות הלא גבוהה כי נכותה תשפיע על כושר השתכרותה." ופסק הדין בת"א (י-ם) 15587/01‏ אהרון טל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2.9.2004): "אשר לגריעה מכושר השתכרותה של התובעת: אמנם, בהעדר נתונים של ממש יאמוד בית המשפט דרך כלל את הגריעה מכושר ההשתכרות על פי שיעור הנכות התפקודית (ראו ע"א 432/80 שושן נ' אוטוקרס, פ"ד לז (1) 178, 185; ע"א 722/86 יונס נ' המאגר הישראלי, פ"ד מג (3) 875, 878), כאשר זו האחרונה, שעניינה 'מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית', משקפת בנכות אורטופדית, דרך כלל, גם את הפגיעה בכושר ההשתכרות (השוו ע"א 3049/93 גרוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 מול האות ג', וראו שם, בעמ' 800 מול האותיות ו'-ז'). עם זאת, יש לדון כל מקרה לגופו, והדברים קל וחומר בנכויות בשיעור נמוך בדומה למקרה דנא, כאשר לעניין זה יש לשקול את טיב המגבלה יחד עם טיב עיסוקו של הנפגע והמאמצים הנדרשים ממנו". בנסיבות העניין, לאחר ששקלתי את נכותו התפקודית של התובע, התפקידים בהם החזיק לפני ולאחר אירוע התאונה, הזיקה בין נכותו התפקודית לבין יכולתו לשוב ולהשתלב בתפקיד קרבי וגריעת התוספות משכרו ככל ולא יארע הדבר, כמו גם שיעור הגריעה מוכפלת בשילוש השכר הממוצע – אני קובעת לתובע פיצויים בגין פגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד בסכום כולל של 50,000 ₪.

ז – סופו של דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצויים בסכום כולל של 60,000 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובע החזר הוצאותיו בסכום כולל של 7,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 9,200 ₪.

עסקינן בתביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו, בין היתר, לתובעת מספר 1 (להלן: "התובעת"), עקב תאונת דרכים מיום 6.1.11 (להלן: "התאונה").

כך גם, התובעת סבלה טרם התאונה, בין היתר, מכאב צוארי, לרבות הקרנה ליד שמאל, ושינויים נווניים בגובה C6-C7 , בגינם אף קיבלה טפולי פיזיותראפיה (בשנים 2004, 2008); ומכאבים בכתף שמאל (בשנת 2005) ובכף יד שמאל.

...

מנגד, אין בידי לקבל כי מהלך כל השנים, וגם כיום, התובעת נדרשת לסיוע, קל וחומר מאסיבי כנטען, בפרט בשים לב לאופי הפגימות, שיעורן, מצבה הכללי, והתיעוד הרפואי שלפני.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת מספר 1, סכום של 107,392 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בהתאם לחוק הפלת"ד. הסכום הפסוק הנ"ל ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בחוות דעתו מיום 18.12.2011 קבע פרופ' שטיין: "על בסיס הבדיקה הקלינית העדכנית ליום 25.11.2011 אני מסכם שנמצאה הגבלה קלה ביכולת תנועת הצואר, הגבלה קלה ביכולת ההטיה של הגב המותני לצדדים וחולשה מזערית בכוח המוטורי של שריר הגלוטאוס מדיוס השמאלי." עוד קבע המומחה, בענין התאונה מושא התביעה, שארעה ביום 17.5.2008: "כל הממצאים האלה מוסברים בצורה מלאה על ידי קיום השינויים הניוניים במרפקים [צ"ל מפרקים] הבין חוליתיים המותנים המפורטים בבדיקות הטומוגרפיה המחשבית החוזרות של עמוד השידרה המותני, הראשונה מיום 28.4.05 [כ-3 שנים לפני התאונה מושא התביעה], בדיקת מפוי העצם מיום 25.5.05, בדיקות המפורטות בחוות דעתו של ד"ר אגינסקי [שנערכה בעקבות תאונת דרכים קודמת].... כמו כן בעמוד השידרה הצוארי, קיים תיאור נרחב של ממצאים נווניים במפרקים הבין חולייתיים בבדיקת הטומוגרפיה המחשבית מיום 3.6.08.

השאלה הראשונה בענין הנמקתו של המומחה מתעוררת לאור העובדה שבבדיקה הנזכרת מיום 3.6.08, שהיתה סריקה טומוגרפיה ממוחשבת של עמוד השידרה הצוארי, בנוסף לציון "שינויים נווניים" בקשר לחוליות מסוימות (C3-C4, C4-C5), צוינו בלטי דיסק בחוליות אחרות לגביהם לא צוין כי מדובר בשינויים נווניים (C2-C3, C5-C6, C6-C7).

...

הגעתי למסקנה כי אין מנוס בענייננו – הגם שמדובר בתביעה שהוגשה בשנת 2009 על כל המשתמע מכך – מלמנות מומחה נוסף מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, ואבאר מדוע.

צבר שאלות אלה אשר נותרו לאחר עדותו של פרופ' שטיין, ולאחר קריאת סיכומי הצדדים, הוביל אותי למסקנה כי על מנת שניתן יהיה להכריע כדבעי בשאלה אם נגרמה לתובע נכות אורתופדית הקשורה לצווארו, יש מקום למנות מומחה נוסף מטעם בית המשפט.

לקראת סיום אעיר כי אין בעובדה שהתובע אכן התלונן בתאונות בעבר על כאבים בצוואר כדי לשנות מהמסקנה לפיה יש מקום למנות מומחה נוסף בענין צווארו של התובע.

ברור שמסמכים אלה יכולים להוביל מומחה למסקנה שאין קשר סיבתי בין התאונה המאוחרת מושא תביעה זו, לבין תלונות התובע על כאבים בצוואר.

כל אלה מהוים ראשית ראיה לנכות הנטענת בתחום זה. לעניין מומחה בתחום הראומטולוגיה- מהמסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה עולה כי במיון מיום התאונה התובעת התלוננה על כאבים בכל הגוף; בבדיקת נורולוג מיום 20.4.21 צוין רושם שמתפתחת פיברומיאלגיה; בהפניה לראומטולוגיה מיום 2.12.21, צוין כי התובעת מופנית לייעוץ ראומטולוגי בשאלה של פיברומיאלגיה; בסיכום ראומטולוגי מיום 19.12.21, צוין כי נמצאה פיברומיאלגיה משנית לתאונת דרכים וצליפת שוט; במסמך רפואי מיום 17.4.22 שנכתב על ידי מומחה ראומטולוגיה, צוין בין היתר כי התמונה יכולה להתאים לדאבת שרירים – פיברומיאלגיה.

לעניין מינוי מומחה בתחום האורתופדיה- מהמסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה עולה בין היתר כי במיון מיום התאונה התובעת התלוננה על כאבים בעמוד שדרה צוארי ובגב תחתון, נמצאה רגישות פאראסנפלית בצואר, בצלומי עמ"ש צוארי- יישור לורדוזיס, ללא ממצא גרמי חריף; בבדיקת CT עמ"ש צוארי מיום 26.2.21 שינויים נווניים בעיקר, אוסטטופיט ודיסק צוארי בגובה 5-6 ניראו בבדיקת CT קודם לתאונה (כך צוין בהפניה לנוירולוגיה מיום 21.3.21).

בביקור מאותו היום צוין כי ידוע על בלטי דיסק בגבהים שונים; בביקור רפואי מיום 21.3.21 ממצאים של רגישות בצואר, רגישות מותנית לכל הכיוונים; בבדיקת CT מיום 14.4.21 נראה בקע דיסקאלי מרכזי קטן בגובה L2-3, בליטה אחורית קלה של הסחוס הדיסקאלי בגובה L3-4, L4-5, ובקע דיסקאלי מרכזי קטן בגובה L5-S1; בבדיקת MRI עמ"ש צוארי מיום 15.6.21, ניראו שינויים נווניים קלים עם דיסק אוסטאופיס בגובה C6-C7 עם לחץ קל על השק הדורלי; בבדיקת כרורג אורתופד מיום 4.10.21 נמצאה הגבלה ורגישות בהנעת צואר, וכן רגישות פרוורטברלית עמ"ש מותני מעבר מותני סקראלי.

...

לפיכך, בשלב זה, ובהינתן כי התיעוד הרפואי שהוצג בפניי המתייחס לתחום הפה ולסת הוא התיעוד הרפואי של הביקור הבודד אצל מומחה בתחום כפי שצוין לעיל, הבקשה למינוי מומחה בתחום הפה ולסת נדחית.

הבקשה מתקבלת בחלקה, כך שימונו מומחים בתחום הפסיכיאטריה, נוירולוגיה, אורתופדיה, אורולוגיה וראומטולוגיה.

הבקשה למינוי מומחה בתחום הפה ולסת נדחית.

הוא נבדק בחדר המיון של בית החולים בנהריה, שם התלונן על כאבי צואר וכתף שמאל לאחר תאונת דרכים.

בשנת 2007 אובחנה אצל התובע פריצת דיסק מרכזית בגובה C5-C6, הגורמת ללחץ על חוט השדרה ופריצה מרכזית יותר בגבהים C6-C7.

לאחר הליך של ערר, נקבעה נכותו של התובע במל"ל בגין התאונה הראשונה בשיעור 10% בגין הגבלה בעמוד שדרה צוארי וכן 5% בגין פגיעה שורשית בחוליות C7-C8 בצורה קלה.

עבודה בתנאים אלו מעמיסה עומס ניכר על הצוואר ותורמת להופעת שינויים ניוונים בו ולדעתי, היה בנתון זה בכדי לזרז את מחלת עמוד השידרה הצווארי ממנה סבל התובע.

את נכותו הצמיתה של התובע קבע המומחה בשיעור 5% וקבע, כי: "התאונה הראשונה הביאה לתחילת התהליך, אשר הלך והחמיר אחר כך, הן בשל שינויים טבעיים ותעסוקתיים המתפתחים עם השנים והן בגין שתי תאונות נוספות שאירעו לתובע". כמו כן הבהיר המומחה, כי התובע מוגבל בכיפוף ממושך של הראש, כגון עבודה מול מיקרוסקופ, ומבחינה זו אין הוא צופה הגבלה תפקודית בעבודתו החדשה כפסיכיאטר.

...

לסיכום סוגיה זו, אני קובעת את נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה בשיעור שקבע ד"ר אוחנה.

לנוכח כל האמור לעיל ובדרכו של בית הילל, אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע היא בשיעור של 6%.

הנתבעת תשלם אפוא לתובע את הסכום של 168,774 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13%.