שינויים ניווניים קשים ספונדיאליטיס בעקבות תאונת דרכים

הצדדים לתיק הסמיכוני ליתן פס"ד על דרך הפשרה, לפי סע' 4 (ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, כשתקרת הפצוי הוגבלה לסך של 20,000 ₪.

בבדיקתה, אובחנה אצלה הגבלת טווחים בינונית עם כאבים ורגישות דיפוזית מעל השרירים ובדיקת ההדמיה הראתה שינויים נווניים ספונדילוטיים.

בבדיקת CTשעברה התובעת ביום 14.5.08, אובחנה הצרות בינונית של השק הדולרי בחוליות L3-L4 והצרות קשה בגובה L4-L5 בביקור התובעת במרכז הרפואי זבולון מיום 19.5.08 התלוננה על החמרה בכאבי הגב עם הקרנה לרגל שמאל.

בהתייחסו לשאלת הקשר הסיבתי, קבע המומחה "נדיר מאוד שתאונת חזית אחור תיגרום לפגיעה של בלט דיסק עם שיתוק מלא של כף הרגל. בעיון במכתב לאחר התאונה נראה כי התלוננה על כאבים בצואר והכאב בגב הופיע כחודשיים לאחר התאונה. עיון בבדיקת ה CT מראה כי מדובר במימצא המשלב שינויים נווניים ובלט דיסק גדול, משמעותי, הלוחץ על חוט השידרה.

עפ"י הנטען, התלונה היחידה שהיתה לתובעת עקב התאונה הנה על כאבים בצואר והתעודה הרפואית היחידה הרלוואנטית לעניינו, הנה זו שניתנה יום לאחר התאונה ובנוגע לאותה תלונת צואר, בעוד שהתיעוד המאוחר – 3 חודשים לאחר מכן – נוגע לבעיות הגב התחתון שלא היו קשורים לתאונה.

...

הכרעה לאחר ששקלתי את טענות שני הצדדים, לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים השונים שצורפו, לאחר שבחנתי בקפידה את חוה"ד שניתנה ואת התשובות שניתנו בחקירתו של המומחה ובהתאם לסמכות שניתנה לי לפסוק במחלוקת על דרך הפשרה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 6,000 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת את האגרה ששולמה + שכ"ט עו"ד בשיעור של 12 % בתוספת מע"מ כחוק.

למחרת היום, ביום 28.5.15, בביקור אצל האורתופד, נרשם תחת 'תלונות': "לדבריה הייתה מעורבת בתאונת דרכים אתמול – היתנגשות מאחור ללא פתיחת כריות אויר או אובדן הקרה [כך נרשם] או הקאות. כאבים בצואר – נבדקה במיון טראומה ללא ממצא חבלתי גם אחרי צילומים. מאז לא חל שינוי במצב פרט לכאבים בע"ש עליון" [2 למוצגי התובעת].

שינויים ספונדילוטים קשים, ככל הנראה מישניים, במפרק האטלנטו-אקסיאלי, כמתואר״ [12 למוצגי התובעת].

באותו יום רשם האורתופד, גם בהפניה לתהודה מגנטית ול-MRI בדיקת עמוד שדרה צוארי: "ממשיכה לסבול מכאבי צואר, בעיקר בתנועות. בדיקת CT של ע"ש צוארי – שינויים נווניים מתקדמים באיזור C1-C2, שינויים ספונדלותיים בשאר הרמות. הגבלה בתנועות ע"ש צוארי, ללא הפרעה נוירולוגית פריפרית גסה" [16 למוצגי התובעת].

בנוסף, ראוי לציין כי בנסיבות בהן התובעת לומדת משך למעלה משנתיים הוראת נהיגה משך שעות לא מעטות המחולקות על מספר פעמים בכל שבוע, כאמור, אני מוצא גם כי יכולתה להתחייב באותם שנתיים להיות פנויה לניתוחים ממושכים - מוגבלת בעליל, ועל כן - אין לי אלא לקבל את פרשנותה היא לממצאים העולים מתלושי שכרה, כפי שעולה מחקירתה (שבגדול פחות או יותר – אין שינוי), ולראות בעליות והירידות בשיעור ההישתכרות השנתי במהלך השנים – תוצר של נסיבות של אופי העבודה, רצונותיה היא, ולא – אילוץ שניגרם בגין התאונה.

...

בהעדר ראיות בעין, ולאור האמור לעיל, על דרך אומדנא דדיינא, אני קובע כי סך הפיצויים הכולל בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד לתובעת הוא 4,000 ₪.

הפיצוי הכולל כעולה מהמפורט בפסק דין זה, מצאתי לקבל את התביעה, כשהסכום לפיצוי לתובעת הוא סך כולל של 43,000 ₪, כפי שעולה מסיכומם של הפיצויים שקצבתי בגין כל ראש נזק, כדלקמן: הפסד שכר לעבר – 16,000 ₪ אובדן כושר השתכרות לעתיד - 8,000 ₪ עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) – 4,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (לעבר ולעתיד) – 1,800 ₪ כאב וסבל – 13,200 ₪ סה"כ: 43,000 ₪ סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובעת סכום של 43,000 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת החזר שכר טרחת עורך דין בסך 6,540 ₪, וכן - החזר האגרה ששילמה התובעת בנדון.

בבדיקת MRI עמ"ש צוארי שעבר התובע ביום 12.5.15 נרשם בסיכום: "שינויים נווניים הבולטים יותר בגובה C4-5 גורמים להיצרות קשה של תעלת השידרה וסימני מיאלופתיה בגובה זה". הפעם הראשונה בה נזכרה התאונה בתעוד הרפואי, היא במסמך מיום 2.6.15, דהיינו 11 חודשים לאחריה, עת נבדק התובע לראשונה ע"י ד"ר ח'ליל סלמה, מומחה בניתוחי עמוד שדרה, אשר ציין "לפני כ 10 חודשים נפגע בתאונת דרכים". במסמך זה בכתב ידו של ד"ר סלמה הוא מסכם את הממצאים בתוצאות בדיקת ההדמיה, בציינו: "MRI עמ"ש צוארי: לורדוזה שמורה, שינויים דיסקוגניים קשים. לחץ קשה על חוט השידרה במספר גבהים ומוקדי מיאלומציה. זקוק לניתוח דקומפרסיה וקיבוע בהקדם". במסמך נוסף שערך ד"ר סלמה מיום 16.6.15 (מוצג "נ/1"), צוין כי התובע סובל: "... מטטרהפרזה ספסטית פרוגרסיבית עקב מיאלופתיה צוארית. בדיקת MRI של עמוד השידרה הצוארי מראה מחלה ספונדילוטית עם לחץ קשה על חוט השידרה במספר גבהים ומוקד מיאלומלציה. זקוק לניתוח למינקטומיה צוארית וקיבוע עם ניטור של חוט השידרה בזמן ניתוח". ביום 21.7.15, התובע עבר בבית החולים איכילוב בתל אביב ניתוח למינקטומיה (הרחבת תעלת השידרה) וקיבוע בין חוליות C3-C7.

כידוע, גם בהיעדר נכות צמיתה, ניתן לפסוק לתובע פיצוי בגין נזק לא ממוני – כאב וסבל, שניגרם לו עקב תאונת הדרכים.

...

לאחר שבחנתי את הנסיבות המיוחדות של המקרה שלפניי, לא מצאתי כי התובע הוכיח שנגרם לו נזק כלשהו בגין התאונה, ובכלל זה לא הוכיח כי נגרם לו נזק לא ממוני.

במצב דברים זה, מסקנתי היא כי התובע לא הוכיח נזק בר פיצוי שנגרם לו בגין התאונה, ולפיכך דין התביעה להידחות.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

צלום ע"ש צוארי שבוצע ביום 17/8/2007 מלמד על שינויים ספונדילוטים ודיסקופטים עם היצרות של המרווחים בחולית C7-C6-C5-C4 (משמע, שינויים נווניים שאינם תולדה של התאונה).

מכאן, שעסקינן במקרה בו, מחד – התובע אכן עזב את מקום העבודה בו עבד לפני התאונה ועובד כיום במקום בו המשכורת נמוכה בהרבה, ואין ספק כי כאבי צואר וגב משפיעים על יכולת הנהיגה ובודאי שעל היכולת לנהוג שעות רבות בכל יום; ומאידך – הממצאים הרפואיים והקביעות על פי דין – אינם תומכים בממצאים כה חמורים, ויש לזכור כי התובע סבל מכאבי גב משמעותיים עוד לפני התאונה, בשל שינויים נווניים וקשה לראות כיצד ה"תוספת" עקב התאונה היא אשר הביאה אותו ממצב בו יכול היה לנהוג ללא בעיה למצב בו הוא לא יכול לנהוג בכלל.

טרם סיכום הממצאים לגבי אובדן יכולת ההישתכרות, אפנה לפסיקה הבאה: ת"א (שלום-נצרת) 1462/05 עיאשי נ' אור הצומת בע"מ (2/4/2009), שם נדון עניינו של נהג משאית בן 26, אשר נקבעה לו נכות רפואית בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בעמ"ש מותני ו-10% בגין שבר בחוליה, עקב תאונת דרכים ובהמ"ש קבע כי שיעור הנכות התפקודית יהא בשיעור הנכות הרפואית; ת"א (שלום-נצרת) 3741/01 מרואת נ' עלי נאסר (2/2/2004) בעיניינו של נהג משאית בן 43 אשר המל"ל קבע כי קיימת לו נכות בשיעור של 20% עקב מצב הגב אך כי רק 10% נגרמו עקב התאונה ובהמ"ש קבע כי הנכות התפקודית הנה בשיעור של 10%; ת"א (שלום-פ"ת) 1340/00 גורני נ' עילית חברה לביטוח בע"מ (8/11/2006) – שם נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 12% בשל מיגבלה בכתפיים לנהג משאית עצמאי בן 63.

...

לאחר בדיקה - הערר נדחה, משמע – שהנכות נותרה בשיעור של 0%.

לכן, עם כל הכבוד, אין לייחס כל משקל לתעודות המחלה ויש להצר על "הקלות הבלתי נסבלת" של הנפקתם (וראו את פסקי הדין הבאים שם הגיעו בתי המשפט למסקנה דומה – ת"א (שלום נצרת) 3517/03 וליד נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (10/8/2006); ת"א (שלום ב"ש) 4517-09 אבו עראר נ' שמג"ד חברה ניהול תביעות מגדל (22/11/2012).

לאור כל האמור, מצאתי כי לגבי העבר יתבצע חישוב של ההפסדים לפי התקופות השונות בשיעורים שונים ולגבי העתיד יחושבו ההפסדים על בסיס גריעה מכושר העבודה בשיעור של של 15% (כאשר הנכות הרפואית הינה 15%).

המחלוקת וטענות הצדדים – בקליפת אגוז: התובע טוען כי נפל פגם מהותי בקביעת הוע"ר בכל הנוגע לתחום האורתופדי, מאחר ועובר לתאונה לא סבל מכאבי צואר והגבלות תנועה בעמ"ש, בעוד שבעקבות התאונה אובחן בין היתר בבדיקת CT כי נגרם לו שבר בחוליה C7 .

האמור מתיחס לאבחנה של "חשד לשבר C7 DISH וכן שינויים ספונדילוטיים ודיסקוגניים קשים בחוליות C4-7 בבדיקה מיום 5/3/12 ורישומים נוספים בדבר שבר כאמור. מפנה התובע בהקשר זה לרישום בגליון חדר המיון מיום התאונה, רישום בתיק קופ"ח מיום 19/1/12 ועוד, ת. ראשונה לנפגע בעבודה, טופס ב.ל 250, וכן לרישומי ביקורים אצל אורתופד המתעדים הגבלה בתנועות הצואר. כל אלה צורפו על ידו למסמכי הבקשה ו/או לתגובות שהגיש.

כך- נקבע למשל בין היתר, כי מקרים המצדיקים מתן היתר הם גם כאלה שבהם הבירור הרפואי של הועדה הרפואית לא היה מלא ו\או שאינו משקף את המצב הרפואי לאשורו (רע"א 94\3233 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים נ' טלבינסקי חיים תקדין עליון  94 (3) 847).

אין די בכך שלא קיים תעוד רפואי בדבר הגבלת תנועות ותלונות בקשר עם עמ"שצ כדי להשמיט את הקרקע מתחת קביעת הוע"ר לפיה מקור הממצאים הקליניים הנו דוקא הפגיעה בתאונה ולא שינויים נווניים, כפי שקבעה הוע"ר. מקובלים עלי אפוא בהקשר זה נימוקי הנתבעת.

...

התוצאה הינה שבמסקנה הרפואית של הוע"ר שליד המל"ל לא נפל פגם המצדיק התערבות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל- הבקשה נדחית.

המזכירות תואיל לשלוח את החלטתי לב"כ הצדדים ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ד, 16 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.