שינויים ניווניים ספונדילוטיס בחוליות עקב תאונת דרכים

הצדדים לתיק הסמיכוני ליתן פס"ד על דרך הפשרה, לפי סע' 4 (ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, כשתקרת הפצוי הוגבלה לסך של 20,000 ₪.

בבדיקתה, אובחנה אצלה הגבלת טווחים בינונית עם כאבים ורגישות דיפוזית מעל השרירים ובדיקת ההדמיה הראתה שינויים נווניים ספונדילוטיים.

בבדיקת CTשעברה התובעת ביום 14.5.08, אובחנה הצרות בינונית של השק הדולרי בחוליות L3-L4 והצרות קשה בגובה L4-L5 בביקור התובעת במרכז הרפואי זבולון מיום 19.5.08 התלוננה על החמרה בכאבי הגב עם הקרנה לרגל שמאל.

בהתייחסו לשאלת הקשר הסיבתי, קבע המומחה "נדיר מאוד שתאונת חזית אחור תיגרום לפגיעה של בלט דיסק עם שיתוק מלא של כף הרגל. בעיון במכתב לאחר התאונה נראה כי התלוננה על כאבים בצואר והכאב בגב הופיע כחודשיים לאחר התאונה. עיון בבדיקת ה CT מראה כי מדובר במימצא המשלב שינויים נווניים ובלט דיסק גדול, משמעותי, הלוחץ על חוט השידרה.

עפ"י הנטען, התלונה היחידה שהיתה לתובעת עקב התאונה הנה על כאבים בצואר והתעודה הרפואית היחידה הרלוואנטית לעניינו, הנה זו שניתנה יום לאחר התאונה ובנוגע לאותה תלונת צואר, בעוד שהתיעוד המאוחר – 3 חודשים לאחר מכן – נוגע לבעיות הגב התחתון שלא היו קשורים לתאונה.

...

הכרעה לאחר ששקלתי את טענות שני הצדדים, לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים השונים שצורפו, לאחר שבחנתי בקפידה את חוה"ד שניתנה ואת התשובות שניתנו בחקירתו של המומחה ובהתאם לסמכות שניתנה לי לפסוק במחלוקת על דרך הפשרה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 6,000 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת את האגרה ששולמה + שכ"ט עו"ד בשיעור של 12 % בתוספת מע"מ כחוק.

לא ישן טוב); · מימצאי בדיקת CT עמ"ש גבי ומותני מיום 13.1.19, נימצאו שינויים ספונדילוטיים בגופי החוליות, שינויים נווניים ובלטי דיסק; · סיכום ביקור מיום 26.2.19 בו נכתב כי התובע ביצע טפולי פיזיותראפיה, עדיין כאוב בגב תחתון בעיקר בלילות אך גם בזמן פעילות, חזר לבקורת לאחר CT שינויים נווניים קלים כולל בלטי דיסק מרכזיים ופורמינליים לשמאל, ללא סימני לחץ עיצבי.

המומחה יעיין במסמכים הרפואיים אשר יומצאו לו ע"י ב"כ בעלי הדין, יבדוק את התובע ויקבע ממצאים לגבי מצבו הרפואי בעקבות התאונה, ובמיוחד יקבע: האם לוקה התובע כיום בנכות, ואם כן, לאיזו תקופה ומהו שיעור הנכות? מהן המיגבלות התפקודיות של התובע, אם בכלל, הן בבית והן בעבודתו במקצועו, אם יש לו כאלו.

על מינויו של המומחה, כאמור בהחלטה זו, יחולו תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ו-1986.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים בכל הנוגע למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, ואלו נימוקיי: התאונה נושא הבקשה התרחשה ביום 14.10.18.

נוכח האמור, הבקשה מתקבלת.

אני מורה בזאת על מינויו של ד"ר גלעד רגב מבית החולים איכילוב, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה.

כמו כן מציינת הנתבעת כי התובע עבר בדיקת CT ואובחנו שינויים נווניים בע"ש מותני אלא שכתוצאה מהתאונה נגרם לתובע שבר חריף עם הנמכה של חוליה L2 ולכן אין קשר בין האבחונים.

עוד טוען התובע, כי הנכות נקבעת לא על סמך החומר הרפואי כי אם על סמך מיגבלות קליניות ולכן גם אם מימצאי ההדמיה היו קיימים טרם התאונה ואם אך ורק עקב התאונה החל לסבול ממגלה קלינית תמידית, אזי נכותו קשורה קשר ישיר לתאונה ולא לעברו.

ראו גם דברי כב' השופט סובל בע"א 11316/07 אליהו חברה לביטוח נגד המוסד לביטוח לאומי (09.08.09): " ביהמ"ש לא יבחן את תבונת חוות- הדעת מבחינת שיקול הדעת המקצועי של רופא המל"ל שערך אותה ולא יאזין לטענות שתכליתן להצביע על טעות של רופא זה בהסקת המסקנות הרפואיות מן העובדות, הן במישור של דרגת הנכות והן במישור הקשר שלה אל תאונת הדרכים." בפרט כאשר בהתאם להנחיות המוסד לביטוח לאומי (חוזר נפגעי עבודה/2 מיום 24.11.10, שהעתקו צורף לתשובת התובע) ובג"צ 1634/09 פנקס נ' בית הדין הארצי לעבודה (7.3.11) נראה כי לא מדובר בטעות משפטית.

החומר הרפואי שהוצג מסתיים ביום 11.12.16 עם תלונות על כאבים בגב תחתון ומצוין כי בבדיקת CT בחודש 1/2015 התגלה ספונדילוליזיס דו צדדית של חוליה L5 וכן ושינויים נווניים קלים עד מתונים בחוליות ובצילום ע"ש מותני בחודש 4/2016 אובחנו שינויים ספונדילוטים לאורך כל החוליות המותניות.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שבחנתי את התיעוד הרפואי ואת הפרוטוקולים והחלטות הוועדה הרפואית בעניינו של התובע, מצאתי להיעתר לבקשה; אקדים ואציין כי אין בטענות הנתבעת בדבר "כפל הנכויות" כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור, שכן כפי שנטען ע"י התובע, טענות הנתבעת בנוגע לקביעות אלה של הוועדה הן טענות כנגד הקביעה הרפואית, שברגיל אינן מהוות עילה להבאת ראיות לסתור.

בפרוטוקול ועדת הערר על החלטת ועדת הנכויות הזמניות מיום 7.7.20 צוינו בנוסף לסיכום הביקור במיון, גם סיכום ביקור מרפאה עמוד שדרה מיום 7.7.19 ומיום 5.1.20, סיכום ביקור רופא משפחה מיום 6.1.20 וצילום CT ע"ש מותני .

בהקשר זה אפנה להחלטתו של בית המשפט המחוזי בבר"ע (י-ם) 1057/09 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' אילן מתוק, [פורסם בנבו] שם נקבע : "בצד טעמים מרכזיים אלה למתן היתר להבאת ראיות לסתור, הכירה הפסיקה בטעמים נוספים, ובהם: מצב שלפיו לא היו לפני הוועדה עובדות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע לפני התאונה, כאשר לא ניתן לעמוד מפרוטוקול הוועדה על הלך המחשבה של חבריה, כאשר הוועדה לא התייחסה לנושא קרדינאלי המצוי במחלוקת (כגון קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה), כאשר הוועדה לא נחשפה לתיעוד רלוונטי מהותי או כאשר הנפגע הציג לוועדה חוות דעת רפואית מטעמו". וכן לרע"א 2703/17 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני [פורסם בנבו] (7.5.2017) שם נקבע כי: " אף כי על דרך הכלל לא תינתן רשות להביא ראיות לסתור קביעותיה של וועדה רפואית, נפסק בעבר כי יתכנו מקרים בהם יהיה מקום להיעתר לבקשה לצורך סתירת קביעה בדבר קשר סיבתי. כך למשל כאשר מתברר כי לא היו בפני הועדה עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע או כי היה לו עבר רפואי רלוונטי והועדה לא התייחסה להשפעותיו האפשריות על סוגיית הקשר הסיבתי". לאור כל האמור, אני נעתרת לבקשה להבאת ראיות לסתור, ומורה על מינוי מומחה בתחום האורתופדי, אשר יתייחס גם לצורך במינוי מומחה בתחום הנוירולוגי.

התובעת נפגעה בתאונת דרכים, בתור הולכת רגל, ביום 5.12.2017 (להלן: התאונה), שבעקבותיה נותרה לה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין רגישות ותפיחות קלה לאחר שברים בקרסול שמאל מלווה בהגבלה ניכרת בתנועות הקרסול וכתוצאה מכך צליעה והפרעות בהליכה, וזאת כעולה מחוות דעתו של ד"ר גורדון, המומחה הרפואי אשר מונה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה).

המומחה בבדיקתו מצא, כי השברים התאחו באופן מלא, אך התפתחו שינויים נווניים קלים עד בינוניים במפרק הקרסול.

אין זה סוד, כי התובעת סבלה, ללא קשר לתאונה, מיתר לחץ דם, אנמיה, הפרעה קלה בתיפקוד הכבד, השמנת יתר, סכרת, כולסטרול, תיסמונת התעלה הקארפלית, שינויים ספונדילוטים בחוליות C6-7 וכאבי גב. אך, עד התאונה התובעת עבדה ותפקדה.

על כן, בגין שעות העזרה במטלות הבית, עקב התאונה, אני פוסקת פיצוי בסך של 500 ₪ לחודש עד תום תוחלת חיי התובעת.

...

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת להעדר כל קשר, אף לא חלקי, בין התפטרות התובעת מעבודתה לבין התאונה.

גם אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה נכותה התפקודית של התובעת עקב התאונה נבלעת בנכותה התפקודית הכללית.

בתקופה זו שוכנעתי כי הייתה תלויה בעזרת בני משפחתה באופן מוגבר ואני פוסקת לה בראש נזק זה סך של 5,000 ₪.

על כן, למעט פסיקת סכום גלובלי בסך של 5,000 ₪, בגין הוצאות נסיעותיה לטיפולים, אין בידי לקבל דרישת התובעת בהקשר זה. · הוצאות רפואיות לעתיד: טענות התובעת בהקשר זה הועלו ללא כל ביסוס, על כן אין בידי לקבל דרישתה.

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסך של 236,000 ₪ בצירוף 15.21% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 712 ₪ בגין אגרת פתיחה.

מבוא ורקע כללי תובענה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים-תשל"ה 1975 (להלן-"חוק הפיצויים") שהוגשה על ידי התובעת בגין תאונת דרכים שאירעה לה ביום 28.2.2002 עת הייתה נוסעת ברכב מסוג 'טרנזיט' המבוטח על ידי הנתבעות וניידת משטרה התנגשה ברכב בעוצמה (להלן-"התאונה").

סריקה טומוגרפית ממוחשבת של ע"ש צווארי C2-D1 שעברה התובעת ביום 18.12.2002 הדגימה בלט דיסק אחורי מרכזי מסויד במרווח הבין חולייתי C6-7 ובלט דיסק אחורי מרכזי קטן בגובה C5-6.

עוד קבע המומחה כי יש להעריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 10 % החל מתאריך 1.9.02,7.5 % עקב הפגיעה וההגבלה הקלה בתנועות עמוד השידרה הצווארי הקשורה לתאונה, ו – 2.5 % נכות עקב המצאות שינויים ניוונים וסופנדילוטיים בעמוד השידרה הצווארי.

באשר לגב התחתון, המומחה קבע כי קיימת הגבלה קלה בתנועות עמוד השידרה המותני, ושינויים ספונדילוטיים, בלטי דיסק והצרות ספינלית, אך כל אלה היו טרם התאונה,כך שלא נותרה נכות בגב התחתון הקשורה במישרין לתאונה.

...

לא שוכנעתי כי נפל פגם בשקול הדעת המקצועי של המומחה ובתהליך שהביא אותו לגיבוש המסקנות שבחוות הדעת.שקלתי את ההשגות והביקורת שב"כ מתח כנגד חוות הדעת ולא ראיתי בהם ממש.חוות הדעת נסמכת על תשתית כפי שזו מצאה ביטוי במסמכים הרפואיים ולא כפי שטוען ב"כ התובעת.

משכך תביעתה של התובעת בפריט זה נדחית.

מכאן בהתחשב בתקופת ההחלמה ובמגבלותיה של התובעת ובהיתחשב בקביעת תקופת אי הכושר שאושרה לתובעת על ידי המומחה שוכנעתי כי התובעת הייתה מוגבלת בבצוע פעולות יומיומיות והיא נזקקה לעזרת צד שלישי שהושטה לה על ידי בני משפחתה ואשר חרגו מעבר לעזרת בן משפחה, וכל שנותר הוא בהיעדר ראיות להוכיח קביעת סכום על דרך האומדנא הינה דרך ראויה בנסיבות העניין: נוכח האמור לעיל אני פוסק לתובעת פיצוי בסך 20,000 ₪ לעבר,וסך 15,000 ₪ לעתיד (נוכח גילה של התובעת והסבירות כי הייתה נזקקת לעזרה בלא כל קשר לתאונה).

סוף דבר נזקיה של התובעת מסתכמים בסך: 60,000 ₪.