לכך אוסיף, כי בנגוד לנטען ד"ר הנדל לא בנה "תזה" סביב רישום זה, אלא קבע שהנכות היא תוצאה של שינוי נווני חמור בצוארו של התובע, ולא מצאתי שהארוע הנטען תרם תרומה קבועה למצבו הקליני של התובע.
...
"
ובהמשך בעמ' 35 - 36 לפרוט':
"להבהרת בית המשפט יכול ויהיו אורתופדיים שיאמרו שלא רק תאונת דרכים או צליפת שוט יכולה להפוך אדם מא-סימפטומטי לסימפטומטי אלא גם מאמץ או תנועה לא נכונה בחדר כושר יכולה לגרום לזה אני משיב שהרבה פעמים אנו שואלים אנשים מה קרה איך התחיל ההתקף, הרי רוב האנשים אין להם רקע חבלתי לפנייה שלהם אלינו כמומחי עמוד שדרה, אז אנשים אומרים 'ירדתי במדרגות, הרמתי...' יש כל מיני דברים שאנשים חושבים שזה גרם להתקף. לשאלת בית המשפט פה זה לא אנשים אלא רופא שקבע שאותו אירוע יצר את שרשרת הגרימה אני משיב ששיעול או עיטוש יכולים לגרום לפריצת דיסק ויש דוגמאות בלי סוף ומה שאני כתבתי בחוות דעתי, ואני עומד על כך, שזה יכול להיות טריגר אבל הטריגר גורם לתופעה זמנית חולפת ולא למצב של נכות. כלומר, יש כאב, הכאב יכול להיות אצל אנשים מסוימים יותר ואצל אחרים פחות אבל לגרום ל-4 חודשים היעדרות מהעבודה זה נראה לי קיצוני אבל יכול להיות. אבל זה מצב זמני. למצב שבו יש מצב כרוני קבוע, מגבלה בתנועה וסבל זה לא. זה יכול לגרום למצב זמני וחולף ואז חוזר למצב שהיה לפני התאונה."
כאמור, אין חולק שקודם ליום 4.1.2018 היה התובע אַסימפטומטי ולאחר מכן סימפטומטי, במובן זה שהוא סובל מעת לעת מהתקפי כאב.
ולאור קביעתי כי בכל מקרה יש לקבוע לתובע אשם תורם מהותי שאיננו פחות מ- 80%, אזי לא מצאתי מקום לדון בטענות התובע ביחס לנזקים שנגרמו לו.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעות שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 20,000 ₪.