שינויים בתנאי העבודה: ארוחות צהריים

המערערת טענה בבית הדין האיזורי כי המשיבה, עורכת דין בהשכלתה, הסכימה לשינוי תנאי העסקתה וויתרה על תנאי ההעסקה שלא יושמו, מאחר שבמשך כל שנות עבודתה לא מחתה על כך ששכרה אינו מוצמד למדד המחירים לצרכן, על כך שאינה מקבלת דמי מחלה בשיעור מלא ועל כך שאינה מקבלת מדי חודש החזר בגין ארוחות הצהריים.

...

לאחר בחינת הודעת הערעור וכלל החומר שבתיק, אנו סבורים כי בהינתן שעיקר המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת עובדתית, סיכויי הערעור אינם גבוהים במידה כזו המצדיקה לראות בהם כשלעצמם טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור.

לאור זאת, סיכויי הערעור בשאלה אם המשיבה הייתה מודעת לכך שחלק מהוראות הסכם ההעסקה אינן מיושמות בפועל וכי יצרה מצג שהיא מסכימה לשינוי בתנאי העסקתה אינם גבוהים, שכן ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות מסוג זה. גם מסקנתו של בית הדין האזורי כי בנסיבותיו של המקרה הנדון יש ללמוד מהתנהלותה של המשיבה כי ויתרה על חלק מתנאי העסקתה מעוגנת היטב בראיות שלפניו, ולא מצאנו בהודעת הערעור נימק המצדיק התערבות במסקנה זו. כללו של דבר: לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי במקרה הנדון אין לראות בסיכויי הערעור, כשלעצמם, טעם מיוחד להארכת מועד במקרה הנדון.

משהמשיבה לא הצביעה על טעם מיוחד אחר, המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי דין הערעור על החלטת הרשם להתקבל, ואנו קובעים כי לא היה מקום להאריך את המועד להגשת ערעור על ידי המשיבה.

השאלה האם אותה מוּדיעות של העובד על שינוי תנאי העבודה די בה על מנת לנכות שעת הפסקה משעות העבודה? לטעמנו, לא די בכך ועלינו להשתכנע כי התובע אכן שהה בהפסקה בת שעה מידי יום, במהלכה לא "העמיד עצמו לרשות העבודה", באופן המאפשר את ניכוי ההפסקה על פי הוראות החוק.

הנתבעת לא טענה כי היו באתר בו הועסק התובע ארוחות צהריים מסודרות או כי למשך שעה הופסקה עבודת המכונות.

...

דיון והכרעה סיום העסקת התובע / ההליך וההחלטה שהתקבלה בסופו של דבר – האם מזכה בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין? עיקר טענות התובע כלפי הליך פיטוריו והחלטת הפיטורים הן אלו – א. לא ניתנה לו השהות המתאימה להיערך לשימוע ולהכין טיעוניו; ב. השימוע היה למראית עין, כאשר הנתבעת שמה לה למטרה לפטרו ולא הייתה פתוחה לשכנוע; ג. במהלך השימוע נדרש התובע לשנות את תנאי העסקתו באופן חד צדדי מניהול ופיקוח מערכת האיכות בהטענת הבטון לאיש תחזוקה כללי, חצרן ועובד ניקיון.

משכך, אין בידינו לקבל את טענת התובע בדבר רצונה של הנתבעת לשנות את תפקידו ממנהל לחצרן, שכן בפועל לא שוכנענו כי שימש כמנהל.

מקבלים אנו את טענת הנתבעת, בהקשר זה, כי רצונה היה לשנות את תפקיד התובע לפי צרכיה ולטעמנו, הדבר אכן מצוי תחת הפרורגטיבה הניהולית שלה.

ראשית, החל מכתב התביעה, עבור דרך התצהיר ואף לאחר שעיינו בסיכומי התובע, התובע לא הבהיר את אופן חישוב השעות שדרש בגין ניכוי ההפסקות שלא כדין.

עוד נציין כי לא מצאנו לנכון לקבל את טענת התובע לפיה מעסיק יכול לנכות רק 45 דקות הפסקה על חשבון העובד לאור שילוב הוראות סעיפים 1 ו 20 ב לחוק, המאפשרות, לטעמנו, ניכוי מלוא ההפסקה כאשר מוכח כי העובד לא העמיד עצמו לרשות העבודה במסגרת אותה הפסקה.

סוף דבר לאור כלל האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבעת בתשלום הסכומים הבאים: סך של 2,500 ₪ כפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, סך של 704 ₪ כהשלמת דמי הודעה מוקדמת, הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

לטענת התובע, "כתוצאה מכך, עבד התובע בהכנת האוכל לבדו ללא כל עזרה שהיתה לו קודם לכן, בדמות שני עוזרים. המטבח היה קטן מאוד, לא היו כל התנאים של מטבח רגיל, לא היה שולחן עבודה, לא היה קולט ללהבות ולחום וכל הזמן התובע הזיע, היה קשה לו לנשום, הוא לא יכול היה לתמרן במטבחון שהיה, ותנאי העבודה שלו היו קשים מאוד. התובע עבד כשבוע ימים בתנאים הללו והיה במתח על מנת להספיק לגמור לסיים את ההכנות עד הבוקר, וכן היה עליו עומס עבודה רב שכן התובע לא רגיל לעבוד בתנאים לא תנאים וגם בלילה. התובע היה צריך לדאוג בלילה הן להכנת ארוחת הבוקר והן להכנת ארוחת הצהרים. מדובר על ארוחות בערך ל-100 איש." (סעיפים 9-8 לכתב התביעה) (להלן: "הארוע החריג").

ברי כי תנאי עבודתו של התובע השתנו כיוון שלא ניתן היה לבשל אלא בשעות הלילה או שעות הבוקר המוקדמות כיוון שהמטבח הארעי היה בתוך חדר האוכל של בית האבות: "ש. האם באותו מטבח אירעי היו מזגנים?

...

התובע נעתר לבקשה.

הכרעה: לאחר ששמענו את עדותו של התובע ואת עדותו של מר רונן רבינוביץ, חוקר המל"ל, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי יש מקום למנות מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין מחלתו של התובע לאירוע כפי שיפורט בהמשך.

שוכנענו כי התובע עבד במתח ולחץ במשך 4 ימי עבודה עד שלקה באירוע המוחי.

על יסוד זה העדיף בית הדין האיזורי את חוות הדעת החשבונאית שהוגשה מטעם הערייה על פני חוות הדעת החשבונאית שהוגשה מטעם המערערת (שהתבססה על זכויות של מדריכים בחינוך המשלים) וחייב את הערייה לשלם למערערת הפרישי שכר וזכויות בסך 36,746 ש"ח; לבסוף קיבל בית הדין האיזורי את טענת המערערת להרעה מוחשית בתנאי עבודתה, עקב שינוי מרכז הכובד של תוכן התפקיד מהשגחה על ילדי הצהרון להגשת ארוחת צהריים וניקיון, ופסק כי היא זכאית לפצויי פיטורים מלאים.

...

אשר לערעור על ההוצאות שנפסקו בבית הדין האזורי, לא מצאנו יסוד להתערב בהן הן מן הטעם שערכאת ערעור ממעטת להתערב בפסיקת הוצאות בערכאה קמא והן מן הטעם שסכום ההוצאות שנפסק מבטא כראוי את האיזון בין קבלת התביעה בחלקה מחד גיסא, לדחיית עיקר הסעד הכספי, מאידך גיסא.

יחד עם זאת, אף שהערעור נדחה, החלטנו שלא לחייב את המערערת בהוצאות בנסיבות העניין.

סוף דבר – הערעור נדחה.

מכל המפורט אנו מתרשמים כי ההודעה אותנטית ונמסרה לידי התובע במועד המצוין בה. עם זאת, אין חולק כי הנתבעת לא מסרה בידי התובע הודעה על שינוי תנאי העסקתו באשר לכוננות, עבודה ביום שישי שבכוננות, הבונוס, שכר בגין קריאות חריגות בזמן כוננות ואף בענין הביטוח הפנסיוני.

הנתבעת הכחישה טענתו זו וטענה כי הוא היה אחראי לזמנו ולנטילת הפסקות במהלך היום, ודאי הפסקה לארוחת צהרים (ס' 16 לכתב ההגנה).

...

בנסיבות אלה, לא הוכח פגם בקיזוז הסכום של 2,808 ₪ משכרו ותביעתו בגין רכיב זה – נדחית.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 1,000 ₪.