מדובר בכינוי שניתן לצבר חיקוקים שנחקקו בשנת הכספים 1986 ואילך, ואשר הגבילו את סמכויותיהן של הרשויות המקומיות להעלות את תעריפי הארנונה ולשנות את צוי הטלת הארנונה כראות עיניהן.
בשנות השמונים, כאשר האינפלציה הגיעה למאות אחוזים בשנה, והמצב הכלכלי ששרר בארץ היה בלתי יציב, החליט המחוקק, במסגרת הסדרים רבים נוספים שנועדו לייצב את מצב המשק, להטיל מיגבלות גם על קביעת שעורי הארנונה על-ידי הרשויות המקומיות.
מן הכלל אל הפרט; או - האם המבקשים הוכיחו קיומה של עילת תביעה המצדיקה את אישור תביעתם כייצוגית?
מכל האמור לעיל עולה, כי השאלה המרכזית בה יש להכריע בעניינינו היא האם הטלת הארנונה על בריכות שחייה פרטיות על ידי המשיבה בשנת 2005 ובשנת 2007 הייתה בבחינת הטלת ארנונה לראשונה, או שמא מדובר בשינוי סיווג או תת סיווג אסורים.
...
סיכום
בשים לב לכל האמור הגעתי למסקנה כי לא עומדת למבקשים כל עילת תביעה כנגד העירייה בגין גביית ארנונה בשל החזקת בריכות שחייה בבתי מגורים.
מסקנה זו מייתרת את הצורך לדון בשאלות נוספות כגון משמעות השיהוי בהעלאת הטענה, וקיום התנאים השונים הנדרשים לאישור תובענה כייצוגית.
על כן הבקשה נדחית.
