שינוי תוואי גדר ההפרדה הסיבות לכך

ברבות השנים נעשו תיקונים ושינויים בתוואי הגדר, לעיתים על ידי הגורמים האמונים על בנייתה, ולעיתים מתוקף הוראות בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ. אשר לשאלת מעמדה הנורמאטיבי של גדר ההפרדה, דומה כי שאלה זו, המתעוררת אגב אורחא בתיק שלפנינו הונחה זה מכבר לפתחו של בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ (בגץ 5488/04 מועצת מקומית אלראם נ' ממשלת ישראל, 13.12.2006), וכך קובע הנשיא (בדימוס) ברק, בהתייחסו לגדר שהוקמה באיזור שכונת הדואר: "העותרים טוענים כי ביסוד הקמת הגדר בעוטף ירושלים, ובאזור א-ראם בפרט, עומד שיקול מדיני, אותו המפקד הצבאי אינו מוסמך לשקול. לא שוכנענו בצדקתה של טענה זו. מתוך הנתונים שהובאו בפנינו, אין אנו מוצאים סיבה להניח כי מטרת הגדר הנה פוליטית ולא בטחונית. בדומה למסקנותינו בפרשות בית סוריק, אלפי מנשה, ואריאל (בג"ץ 1348/05 ראש עריית סלפית נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)), אף כאן מצאנו כי התכנית להקמת הגדר בעוטף ירושלים התקבלה לאור מציאות הטרור הקשה הפוקדת את ישראל מאז ספטמבר 2000. ישראל סובלת בשנים האחרונות ממתקפת טירור רצחנית, קשה וכואבת. מתקפת הטרור נמשכת גם בימים אלה. אחד מ"שערי הכניסה" לישראל בו משתמשים הטרוריסטים היא ירושלים.

...

להסרת ספק אדגיש, כי אין בקבלת תביעת המערערים לאי שלילת מעמדם כ"תושב" משום ייחוס משמעות מדינית לגדר ההפרדה, בניגוד לפסיקתו של בית המשפט העליון, וכמובהר החלטתי מתייחסת למערערים ונסיבותיהם, אשר אחת מהן היא מגורים בצדה המערבי של הגדר, עת לדעתי בקביעה אם יש מקום לשלול את התושבות מהמערערים שעברו להתגורר בשטח המיוחד, אין להתעלם מהשלכות בניית גדר ההפרדה.

סוף דבר: בשל מכלול הנסיבות הקונקרטיות במקרה הנדון: היותם של המערערים תושבי ירושלים ובעלי מעמד של תושב במשך שנים על המשמעות הנגזרת מכך; היותם של המערערים בעלי רישיון לישיבת קבע ונושאים תעודות זהות ישראליות; הזיקות המשמעותיות המצביעות על כך שמרכז חייהם של המערערים הוא בירושלים; מגוריהם של המערערים בצד המערבי של גדר ההפרדה על ההשלכות הנובעות מכך - אין לשלול מהם את מעמד התושבות רק נוכח העתקת המגורים לשטח המיוחד בשכונת הדואר, מעבר לקו המוניציפאלי של ירושלים.

סוף דבר על דעת רוב חברי המותב – הנשיא (בדימוס) יגאל פליטמן, הנשיאה ורדה וירט-ליבנה ונציג ציבור (מעסיקים) מר דן בן חיים, וכנגד דעתם החולקת של השופטת לאה גליקסמן ונציג ציבור (עובדים) מר אמיר ירון - הערעור נדחה מהטעמים המפורטים בחוות דעתה של הנשיאה ורדה וירט-ליבנה.

מעבר לכך, דין טענת התובעים להדחות מפני שאין כל סיבה לקבוע שאגב הגשת ערעור כנגד תואי גדר ההפרדה היה על עו"ד דחלה לבדוק את מהימנות בעלותו של ג'בר במקרקעין.

בחוות דעתו קובע השמאי כי לפי התווי המקורי של גדר ההפרדה היו אמורים להשאר בצד הפלשתינאי של הגדר 3.5 דונם מהמקרקעין, ואילו לאחר שינוי התווי בעקבות עירעורו של ג'בר בעזרת עו"ד דחלה, נותרו בצד הפלשתינאי 9.643 דונם.

...

סוף דבר קבעתי, אם כן, כי התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 מתקבלת וכי התביעה נגד הנתבעים 4 ו-5 נדחית.

התוצאה היא שאני מחייב את הנתבע 2 (ג'ולאני) לשלם לכל התובעים, למעט התובעת 9, סך של 443,670 ₪, ואילו את הנתבע 3 אני מחייב לשלם לכל התובעים, למעט לתובעים 3-2 ו-9, סך של 357,508 ₪.

הנתבעים ישלמו, יחד ולחוד, כל נתבע לכל התובעים שתביעתם נגדו התקבלה, הוצאות משפט בסך של 15,000,₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪.

מעבר לכך שהסכם ההרשאה לתיכנון קצוב בזמן, סעיף 5 (ב) להסכם ההרשאה לתיכנון קובע רשימת מקרים שבקרות אחד מהם "יסתיים ההסכם ויבוא לקיצו לאלתר וללא צורך בהודעה מוקדמת כלשהיא:". אחד המקרים, המפורט בסעיף משנה (1) הוא: " אם יחול שינוי שלא ביוזמת הממונה, ביעודו של הנכס או בתכנית החלה עליו, שימנע את בצוע מטרת ההרשאה עליו". מקרה אחר המסיים את ההסכם ללא צורך בהודעה כלשהיא מפורט בסעיף משנה (5) ולפיו "אם עד תום תקופת ההרשאה לתיכנון לא יאושר התיכנון על- ידי מוסדות התיכנון מכל סיבה שהיא". בנוסף לכך שתקופת הסכם ההרשאה לתיכנון מוגבלת בזמן, ולכך שקיימת אפשרות לסיים את תקופתו במועד מוקדם יותר, מוגבל הסכם ההרשאה לתיכנון במיגבלות נוספות כפי שפורט למשל בסעיף 3 להסכם ההרשאה לתיכנון.

לטענת המדינה, נחתם המכתב על ידי התובעת עוד בטרם התקבלה החלטת הממשלה על שינוי תואי גדר ההפרדה בעין פטאלין, ויש בכך כדי להעיד שהתובעת ידעה על הכוונה שלא לקדם את התוכנית, ועל כן בקשה לטפל בהרשאה חלופית, בטרם התקבלה החלטת הממשלה הנוגעת לגדר הבטחון וללא קשר אליה.

...

אם נחזור ליחס בין התקיפה הישירה בבג"ץ לבין העילה האזרחית במשפט שבפני, ברור שככל שהתובעת הייתה עותרת לבג"ץ בשנת 2012 הייתה עתירתה נדחית מחמת השיהוי הרב בהגשתה, ובענייננו קשה שלא להתרשם כי התובעת ביקשה להתגבר על השיהוי הרב, לא רק בסיועה של תקופת ההתיישנות האזרחית, אלא גם בטענה לדחייה נוספת של מירוץ ההתיישנות, על יסוד הודאה כביכול בזכות.

סיכום אשר על כן אני דוחה את התביעה, הן מחמת התיישנותה, הן לגופה.

התובעת תשלם למדינה את הוצאותיה, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום של 20,000 ₪.

לדעתו למערערים הייתה סיבה לגיטימית להניח שמרגע שנבנתה גדר ההפרדה אין הליכי אכיפה, וזאת בהסתמך על הנאמר בתקשורת ועל העובדות בשטח, ועל סמך הנחה זו ביצעו המערערים את העבירות המיוחסות להם.

הדגיש כי בכל התקופה עד שהוחלט על תואי גדר ההפרדה, לא היה אף לא מקרה אחד של בניה בלתי חוקית.

בית המשפט היתייחס לכך שחלף פרק זמן של כשלושה שבועות בין מועד ביקור המפקח לבין מועד הוצאת הצוו, וכי ייתכן שבפרק זמן זה הושלמה הבנייה והמבנה אוכלס, אך קבע כי המערערים לא הביאו כל ראיה שיש בה כדי ללמד על שינוי במצב המבנה ומכל מקום מאז ביקורו של המפקח לא חלפו אף 30 ימים.

...

ואם יישאל השואל מה היה על המערערים לעשות, כיצד יכלו הם לבנות את ביתם במצב בו לא מקדמות רשויות התכנון דבר בכפרם – התשובה לכך מצוייה אף היא בפסק הדין בעניין דכה: "ישאל השואל, מה הם הכלים העומדים לרשות מי שבשל בעיות הקשורות בדיני התכנון והבניה נמנע הימנו לקבל היתר לבנות בקניינו, אך אינו רוצה לפעול שלא כדין? התשובה לכך היא, מעבר לפניות ועתירות אינדיבידואליות אפשריות, שימוש בדרכים שיזעיקו שמים וארץ באשר להתנהלות הרשות, ואלו ייתכנו הן במישור הציבורי, באמצעות תקשורת, חברי מועצת העיר וחברי הכנסת, והן במישור המשפטי בעתירות לבית המשפט". כך או כך, יחליטו המערערים לנקוט בפעולה כזו או אחרת, אין בכך כדי לשנות את המסקנה הסופית, לפיה אין להותיר את המבנים, שנבנו באופן בלתי חוקי, על כנם.

עם כל אי הנחת שבדבר מבחינת קצב התנהלותן של הרשויות, אין מנוס מן התוצאה אליה הגענו".

סיכומו של דבר – הערעורים נדחים.

טענות המערערים החקלאים טענות החקלאים מתרכזות בכך, שהגדר בתוואי המוצע, על כל השינויים שנעשו בו יגרום לפגיעה בתושבי המקום, משום שחלק מאדמות התושבים יושחתו על ידי עצם הקמת הגדר, ואילו אדמות חקלאיות אחרות השייכות למערערים יישארו בצד הישראלי של הגדר.

לטענת המערערים תכניות ביניין עיר, שהוצגו בועדה, תב"ע 13261 ו- 13157, אשר הן תוכניות שמבקשות להרחיב את שכונת גילה הן הסיבה האמיתית לכך שהמשיב עומד על התווי הנוכחי ולכן התווי נגוע בשיקולים זרים.

לאחר הצטרפות מנזר הנשים להליך בפנינו שונה התווי לתוואי 02/11, כך שמנזר הנשים (שבתוואי המקורי נותר בצדו הישראלי של הגדר, תוך קביעת שער מעבר למבקשים להגיע למנזר הנשים, עובדים או תלמידים, מאיזור בית ג'אלה), נותר על פי התווי המתוקן בצד הפלסטינאי של הגדר, וכך תואי הגדר המוצע כיום מפריד בין מנזר הנשים לבין חלק מאדמותיו החקלאיות.

...

לאחר בחינת טענות מנזר הנשים, הוועדה מוצאת כי דין הטענות להידחות.

לפני סיום נתייחס בקצרה לחוות דעתה של פרופ' ג'ודי גרין, ארכיטקטית שהתייחסה בחוות דעתה לפגיעה הנופית של הגדר הן בנוף בכללותו והן בפגיעה בחקלאות הטרסות האופיינית לאזור זה. אכן, לא יכול להיות חולק כי כל גדר שתבנה באזור תפגע בנוף היפה של האזור, אולם משקבענו בהמשך לקביעות קודמות של בג"ץ והוועדה, כי גדר באזור זה היא כורח מציאות בטחונית, הרי שתוואי כלשהו של גדר יבנה בסופו של דבר באזור ויפגע בנוף היפה ובערכי הטבע וחקלאות הטרסות.

סוף דבר בהתחשב בכל האמור לעיל, הערעורים נדחים.