בית הדין הארצי לעבודה
עע 000448/06
1. "מקורות" חברת מים בע"מ
2. המזכירות הארצית של
ארגון עובדי חברת מקורות חברת מים בע"מ
3. שח"מ - שירותים חשמליים מכאניים בע"מ
4. 1824 עובדי חברת מקורות המערערים
1. "קרן מקפת" מרכז לפנסיה ותגמולים,
אגודה שיתופית בע"מ (בניהול מיוחד)
2. הסתדרות העובדים הכללית החדשה המשיבות
מדינת ישראל - היועץ המשפטי לממשלה מתייצב בהליך
לפני: הנשיא סטיב אדלר, השופט עמירם רבינוביץ, השופטת ורדה וירט-ליבנה
נציג עובדים מר יצחק ברק, נציג מעבידים מר עקיבא מוזס
למערערים: עו"ד בעז בן צור ועו"ד רז בן דור
למשיבה מס' 1: עו"ד אלישע שור ועו"ד ירון לסטרל
למשיבה מס' 2: עו"ד דורון יפת
למשיבה מס' 3: עו"ד קרן יוסט (דון יחייא)
הנשיא סטיב אדלר
בפרשה זו שבפנינו יש כדי ללמד על מעבר משק קרנות הפנסיה בישראל ממודל של "כולם שוים אך יש שוים יותר" למודל של שוויונות רוחבית ורגולציה ופקוח ממשלתי יעילים.
בית הדין האיזורי בתל-אביב #_ftn1 דחה את עתירתם של המערערים להצהיר, כי ההסכם בין המערערת 1 (להלן - מקורות), המשיבה 1 (להלן - קרן מקפת) והמשיבה 2 (להלן - ההסתדרות) מיום 28.1.1990 (להלן - הסכם 1990) תקף ויש לפעול בהתאם להוראותיו. בתוך כך פסק בית הדין קמא, כי תקנון קרן מקפת גובר על הסכם בין הצדדים לעיל, המעניק זכויות עודפות בקרן מקפת לעובדי מקורות ואשר הנו בלתי שוויוני ומפלה ביחס לעמיתים אחרים.
על כך העירעור שלפנינו.
עובדות המקרה בקצירת האומר
[2] קרן מקפת מבטחת בפנסיה מקיפה "הדדית-הסתדרותית" #_ftn2 את המערערים מס' 4, הנמנים על עובדי וגימלאי מקורות ושח"מ, המערערת מס' 3. עובדי מקורות ושח"מ (להלן - עובדי מקורות) מיוצגים על ידי המערערת מס' 2, המזכירות הארצית של עובדי חברת מקורות, המהוה אורגן של ההסתדרות (להלן - המזכירות הארצית). קרן מקפת הנה אחת מקרנות הפנסיה "הותיקות", שהיו בעבר בשליטת ההסתדרות. קרנות אלו נקלעו במרוצת השנים למשבר אקטוארי. במטרה להביאן לאיזון תקציבי, הוסף בשנת 2003 פרק ז'1 לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), התשמ"א - 1981 (להלן - חוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים), במסגרת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג - 2003 (להלן - חוק התוכנית הכלכלית). תיקון חקיקה זה, הכפיף, הלכה למעשה את הקרנות הותיקות, לשליטה ופקוח של השילטון המרכזי. זאת בין השאר, באמצעות מינוי מנהל מיוחד ומינהלה לכל אחת מן הקרנות וכינונו של תקנון אחיד בקרנות כולן, אשר בו מעוגנות כלל זכויות וחובות העמיתים.
עובדי מקורות מבוטחים בקרן מקפת מכוח הסכם שנחתם ביום 29.1.1960 (להלן - הסכם 1960). בהסכם 1960 נקבע, כי המשכורת הקובעת לחישוב הזכויות הפנסיוניות, תהא משכורתו האחרונה של העובד. אותה עת, שיטת חישוב זו נהגה גם בתקנון הקרן בשינויים מסויימים.
בשנת 1981 תוקן תקנון קרן מקפת באופן בו נקבע, כי המשכורת הקובעת לעמיתים חדשים בקרן מקפת תחושב על פי "שיטת הממוצעים", המביאה בחשבון את שכרו של העובד והגמולים שהופרשו בגינו משך כל תקופת עבודתו. בשנת 1988 תוקן תקנון קרן מקפת פעם נוספת, תוך שנקבע, כי המשכורת הקובעת לצורך חישוב הגימלה לכלל העמיתים - וותיקים וחדשים כאחד - תחושב על פי "שיטת הממוצעים".
לא למותר להוסיף, כי ביום 1.1.1988 נכנסה לתוקף תקנה 41 כ"ו לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד – 1964 #_ftn3 (להלן - התקנות או תקנות מס הכנסה - קופות גמל), בה מצינו כזאת:
"זכויות וחובות העמיתים בקופת גמל לקצבה לא ייקבעו אלא בתקנונה; לעניין זה, 'זכויות העמיתים' - לרבות הגדרת הזכאים והזכאויות, שיטת חישוב השכר הקובע, שיטת הצמדת הקיצבה, רכיבי שכר הנכללים בבסיס הקיצבה ומועד תשלום הקיצבה. קופת גמל לקצבה לא תקנה לעמיתיה זכויות מעבר לקבוע בתקנונה, אף אם שולם עבורם".
הסכם 1990 - הנה כי כן, לא נותרה בידי קרן מקפת ברירה, כי אם לפנות למקורות כדי ליישם את תקנון הקרן ביחס לכל עובדי מקורות, לרבות בעיניין אופן חישוב המשכורת הקובעת על פי "שיטת הממוצעים". משא ומתן שנוהל בין הצדדים הביא בסופו של יום לחתימתו של הסכם 1990, לפיו בעקרו של דבר, המשכורת הקובעת לצורך חישוב הגימלה של עובדי מקורות שהחלו לעבוד בחברה לפני 1.4.1984, תחושב על פי שיטת "המשכורת האחרונה" ואילו המשכורת הקובעת לעובדים שהחלו לעבוד לאחר מועד זה, תחושב על פי "שיטת הממוצעים". הסכם 1990 אינו תואם את הוראות התקנות, שכן כאמור לעיל, מכוחו הוקנו זכויות עדיפות, על אלה הקבועות בתקנון הקרן, לעובדי מקורות שהחלו עבודתם לפני 1.4.1984. על כן, הודיעה קרן מקפת בשנת 1993 על הפסקת יישום הסכם 1990 והחלת הקבוע בתקנון הקרן על כל עובדי מקורות. בעקבות הודעה זאת של הקרן הוגשה התובענה, מושא ערעור זה, לבית הדין קמא ביום 18.1.1994.
הסכם 1995 - לאחר הגשת ההליך, היתקיים שוב משא ומתן בין הצדדים, בסופו נחתם הסכם נוסף ביום 1.2.1995 (להלן - הסכם 1995), בו נקבע הסדר זמני לתקופת בירור ההליך המשפטי. זאת, מבלי שמי מן הצדדים וויתר על טענותיו לעיצומו של סיכסוך. על פי הסכם זה המשיכו עובדי מקורות שהחלו עבודתם לפני 1.4.1984 לקבל זכויות עדיפות, שעיקרן בחישוב "המשכורת הקובעת" על פי שיטת "המשכורת האחרונה". יצויין, כי בהסכם 1995 התחייבה מקורות להפריש לקרן מקפת אחוז נוסף (1%) מעל דמי הגמולים הרגילים לתקופה מוגדרת בת 28 חודשים. כן סוכם על העברת סכום חד-פעמי של 2,244,522 ש"ח (להלן - הסכום החד פעמי) ועל ניכוי 3% מכל תשלום שישולם על ידי קרן מקפת לגימלאי מקורות. לבסוף הוחלט בהסכם 1995 על כינונו של "מנגנון היתחשבנות" עם מתן פסק דינו של בית הדין האיזורי, כדלקמן: אם תזכה מקורות בהליך, יהא על קרן מקפת להשיב למקורות את מלוא הסכומים שנוכו והופרשו מן הגמלאים והחברה על פי ההסכם; מאידך – אם תזכה קרן מקפת בהליך, תוקם ועדת שניים (יו"ר המזכירות הארצית ובא כוח הקרן) כדי לקבוע את גורלם של הסכומים העודפים ששילמה קרן מקפת לגמלאים מכוח ההסכם, ואשר עולים על הסכומים שהצטברו בגין ההפרשה הנוספת בגובה 1% והסכום החד פעמי. ניתן להווכח על נקלה, כי "מנגנון ההיתחשבנות" עליו הוסכם, אינו הסדר סימטרי מאוזן, שכפותיו מאויינות.
הסכם 1995 בוצע עד למתן פסק דינו של בית הדין האיזורי ביום 11.6.2006. לאחר מועד זה ציין בא כוח קרן מקפת לפרוטוקול הדיון בפנינו, כי "יש לנו קבוצה של עובדים שפרשה מיולי 88 ועד דצמבר 92, בהם מקפת לא נגעה עדיין, מי שפרש עד 92 לא נמצא בקבוצת התובעים המערערים שלפנינו, הם כרגע ממשיכים לקבל לפי שכר אחרון ועניינם לא הוכרע. בהתייחס לאותם 628 מבין 1840 תובעים לערך שפרשו לפנסיה בתקופה שבין ינואר 93 לבין 30.09.2003 חדלה מקפת לשלם את התוספת החל מחודש יוני 2006 ומשתלמת להם פנסיה כסדרה לפי התקנון". עם זאת, הקרן טרם גיבשה החלטתה בשאלה אם לידרוש מהגמלאים שפרשו לאחר חתימת הסכם 1995 החזר ההפרש בין הגימלאות שהשתלמו לפי ההסכם לאלו שהיו משתלמות לפי עיקרון חישוב המשכורת הקובעת שבתקנון, היינו – "שיטת הממוצעים". לדברי בא כוח הקרן סכום זה עומד על כ- 107 מיליון ש"ח.
...
נמצאנו למדים, כי על אף העובדה שברוב רובה של התקופה הרלוונטית דמי הגמולים ששולמו עבור עובדי מקורות היו זהים לאלה ששולמו עבור עמיתיה האחרים של הקרן, גמלתם של חלק מעובדי מקורות, ובם המערערים 4, נקבעה החל בשנת 1960 ועד לשנת 2006 על פי שיטת "המשכורת האחרונה" ולא על פי "שיטת הממוצעים" שהונהגה בתקנון הקרן כבר ב - 1981 באשר לעובדים חדשים, והחל בשנת 1988 - בעניינם של כלל העמיתים.
חזרנו ועיינו באסמכתאות#_ftn7 שהביאו המערערים לטענתם, כי אין כל קשר בין האמור בתקנות לבין כשרותו של הסכם 1990, ומצאנו, כי שאני הכא - אין קשר בינן לענייננו ואין הן עוסקות בשאלה מה דינו של הסכם שנעשה על ידי הקרן, בניגוד לכללים שנקבעו בחוק ובתקנות לאישור הקרן ולניהולה.
גם טענה זו אין בידינו לקבל.
[13] סוף דבר
לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים בכלל ולטענות המערערים במיוחד, לא מצאנו לקבל את הערעור, והוא נדחה בזאת.
