שינוי שטחי מגורים וחקלאות ללא שינוי כולל

תכנית זו כללה שינוי יעוד של שטחים נרחבים מחקלאות למגורים, והפקעת שטחים לסלילת דרכי גישה ולשטחים צבוריים.

...

סוף דבר בשים לב לכל האמור עד כה עולה כי דין העתירה על כל חלקיה להידחות.

אשר על כן אני דוחה את העתירה.

בשים לב לפגם שנמצא בתכנית לאיחוד וחלוקה, הגעתי למסקנה כי אין לחייב את העותרים בהוצאות.

חלקה 115 בגוש 19386 ששיטחה הכולל 15,352 מ"ר ואשר ייעודה נשאר חקלאי ללא שינוי ייעוד.

היתה תכנית 10598 ששינתה ייעוד הקרקע מחקלאי למגורים ודרכים ושטחי ציבור.

...

לפיכך, שוכנעתי שהמבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי נפל פגם בהתייעצות עם הגורמים הרלוונטיים בטרם הוצאת הצו.

לו שוכנעתי כי מדובר בתכנית ברת ביצוע ויישום בתקופה הקרובה ולא מדובר בתכנית לטווח ארוך, הייתי שוקלת לעכב את ביצועו של הצו, ואולם לא כך הוא הדבר ולפיכך, בנסיבות העניין אין מנוס מדחיית הבקשה לביטול צו הריסה מנהלי.

מהנימוקים שפירטתי לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול צו הריסה מנהלי.

לבקשה לא צורף תצהיר איש מיקצוע לאימות העובדות הנטענות בה. צורפו היתרי בניה לחממה עם חדר קרור ולמחסן חקלאי בשטח של 40 מ"ר. מתגובת המשיבה לבקשה המקורית ומן הנספחים שצורפו לה ניתן ללמוד, כי הצוו מושא הבקשה מופנה כנגד עבודה אסורה בדמות בניית שתי ריצפות בטון ומשטח דק מעץ בשטח כולל של כ – 338 מ"ר, אשר ניבנו בקירבת בית מגורים קיים בקרקע חקלאית מוכרזת.

הודגש, כי הבניה מנוגדת לתכניות החלות במקרקעין שכן עסקינן בקרקע חקלאית ואין לשנות את פני הקרקע אלא למטרה חקלאית.

...

התוצאה היא שביחס למשטחים שסומנו 2 ו – 3 הוכח כי התקיימו הדרישות למתן צו כאמור בחוק.

נוכח כל האמור מעלה, אני דוחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי ביחס לשטחים המסומנים 2 ו – 3 בתשריט הנלווה לצו.

המזכירות תעביר החלטתי בדחיפות לצדדים בדואר רשום וכן טלפונית.

מבנה ההחלטה של המשיבה בהתנגדויות הוא שחלק מהנימוקים לדחיית התנגדויות הופיעו בפרק הקרוי "נושאים עקרוניים – להלן החלטת הועדה לנושאים עקרוניים שחזרו בהתנגדויות השונות". מדובר בשינוי אופי הישוב מכפר לעיר תוך שימור המתח שבין שימור המורשת של הכפר למענה הנידרש, כפי שנעשה בישובים דרוזים דומים; הגדלת הקפי הפיתוח ב-41%, לצורך מענה לפוטנציאל ריאלי של 23,000 יחידת דיור ו-85,000 נפש; מענה עבור מחוסרי קרקע ועבור בעלי קרקע פרטית בצורה תכנונית מיטבית, תוך שנקבע כי הבעלות על הקרקע אינה המשתנה היחיד הקובע את התיכנון המיטבי עבור תושבי הישוב; הכללת עיקר המבנים הקיימים בעת תחילת תהליך התיכנון, תוך שלילת הכשרת מבנים שנבנו שלא כדין לאחר התחלת תהליך התיכנון, כך שהבסיס לתיכנון הוא המדידה משנת 2016; תיגבור זכויות הבנייה במתחמי מגורים קיימים; הרחבת תוכנית המיתאר כך שתכלול שטחים המשוייכים לישוב עוספיה כאשר ניתן להרחיב מבחינה תכנונית; קביעת גבול הפיתוח לפי שיקולים תיכנוניים, ולא לפי גבולות החלקות, תוך הותרת מקרים נקודתיים למענה במסגרת תיכנון מפורט המבוסס על איחוד וחלוקה; איזון בין שמירת הטבע לאופק התיכנוני הראוי; דחיית הטענה לפגיעה בזכויות הקניין בשל אי הענות לציפייה לאפשרות בנייה קרקע בייעוד חקלאי; הפקעה לצרכי ציבור בתחום שטחים פרטיים על פי המקובל לגבי הצורך בשטחי ציבור כמו בכל מקום אחר ברחבי הארץ; הותרת חלוקות מוסכמות במקרקעין משותפים לתיכנון מפורט.

...

הקביעה שרוחב הדרכים חשוב להבטחת תנועה בטיחותית ונאותה, ללא צווארי בקבוק, היא קביעה תכנונית מובהקת שאין מקום להתערב בה. כפי שעולה מכל האמור לעיל, אין בפי העותרת נימוק המצדיק התערבות בהחלטת המשיבה בהתנגדויות, המבוססת על שיקולים תכנוניים, תוך התחשבות בטענות העותרת, באופי המיוחד של הישוב ובצרכים של הישוב, תוך איזון בינם לבין שיקולים תכנוניים אחרים.

על כן, אני דוחה את העתירה.

העותרת תשלם למשיבה 1 הוצאות העתירה בסך 8,000 ₪.

לגבי משק 82 נטען כי נעשה בו שימוש לא חוקי לתעשייה ואחסנה וכן למגורים בשטח החקלאי שאינו מיועד לכך ולגבי משק 83 נטען כי חלק ניכר משטחו משמש לתעשייה ולאחסנה ולא ניבנה בו בית מגורים כלל.

לטענת הנתבעים, בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל, מותר לעשות שימוש של תעסוקה לא חקלאית בחלקות המגורים של המשקים ובנוסף, ליישובי קו העימות לרבות מושב מבטחים, יש פטור מכל תשלום לתובעת כולל עבור שימושים של תעשייה ומלאכה ועל כן בכל מקרה אין מקום לחייב את הנתבעים בדמי שימוש בגין שימושים חורגים.

על כן לא ברורה טענת הנתבעים על כך שהתובעת בחוסר תום לב לא אישרה את שינוי התב"ע להכשרת הבנייה וממילא אין להחלטה 1399 רלוואנטיות לבנייה שאיננה בחלקת המגורים.

...

אני סבורה כי אין ממש בטענה זו. לעניין משק 83, קשה לדבר על חלקת המגורים, שעה שאין בית מגורים במשק זה כלל.

אכן באותו עניין מצא בית המשפט שלא לחייב ברווח יזמי, מקום שלשיטתו לא נמצאה המדינה בחסרון כיס עקב השימוש החורג שביצעה המשיבה.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי התביעה מתקבלת על כל היבטיה בכפוף לסייגים לעיל בנוגע לתקופות בגינן יחויבו הנתבעים בדמי השימוש הראויים.