שינוי פסק דין מרצח להריגה לאחר ערעור מוצלח

בבית המשפט העליון רע"ב 3450/18 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ד' מינץ המבקש: טל מוסקוביץ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת מיום 21.03.2018 בעת"א 31184-03-18 (סגן הנשיא ז' הווארי והשופטים י' בן-חמו ו- ח' סבאג) תאריך הישיבה: י"ח באב התשע"ח (30.07.2018) בשם המבקש: עו"ד שלומי שרון; עו"ד רונית ברוך-אבישר; עו"ד מעיין דבוש בשם המשיבה: עו"ד רותם סלמה פסק-דין

המניע למעשה, כפי שהעיד עליו המבקש, לא היה אלא רצון להרוג את המתלוננת "שעשתה רושם של בחורה כל הזמן שמחה, כאילו תמיד מחייכת, תמיד עליזה מהכול, כאילו מרוצה מהחיים... באזשהו מקום זה הציק לי כי... אני טיפוס כזה בדיוק ההיפך מזה" (מתוך חקירתו של המבקש כפי שהובאו הדברים בגזר הדין - ת"פ (חי') 305/03 מדינת ישראל נ' מוסקוביץ (16.12.2003)).

בעקבות הישתלבות מוצלחת בטיפול הומלץ על מעברו של המבקש לאגף השקום, ומאז שנת 2012, מזה כשש שנים, הוא שוהה באגף השקום בכלא.

בפסק הדין נקבע כי האיבחון הפסיכיאטרי שנערך למבקש לא היוה תחליף להערכת רמת המסוכנות הנשקפת ממנו, ועל כן לא היה בו כדי לשנות את נקודת האיזון שנקבעה בפסק הדין הקודם שהורה על עריכת האיבחון (רע"ב 1156/16 הנזכר לעיל).

באיבחון מפורט זה (מיום 8.6.2017), שנערך על ידי הפסיכולוג השיקומי ד"ר רוברט אפשטיין והפסיכולוג איל פוזניאק, נסקרו הרקע הטיפולי, סיכומי אבחונים קודמים וממצאי האיבחון הנוכחי, ובסיכום האיבחון נכתב כך: "נבדק בן 37, מרצה מאסר ראשון על ניסיון רצח. מדובר באסיר מורכב שגדל בסביבה פוגענית והוא בעל היסטוריה פסיכיאטרית הכוללת דכאון ארוך טווח וחמור. אובחן כסובל מהפרעת אישיות עם קווים נרקיסיסטיים. מדובר באסיר שקט וחיובי. ככל הידוע, עד כה הוא עומד היטב במבחן המציאות: ללא עבירות משמעת מתפקד היטב בחופשות וזוכה לחוות דעת חיוביות מצד גורמי טפול. הנבדק נמצא כבעל מסוכנות בינונית, בעיקר על בסיס גורמים סטטיים בעברו אותם לא ניתן לשנות בטיפול.

לאחר בחינת הדברים, ודוקא בשל נסיבותיו הייחודיות של המקרה, אשר זו הפעם השלישית שהוא מובא לפתחו של בית משפט זה, החלטנו ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור.

...

לאחר בחינת הדברים, ודווקא בשל נסיבותיו הייחודיות של המקרה, אשר זו הפעם השלישית שהוא מובא לפתחו של בית משפט זה, החלטנו ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור.

על רקע האמור, נראה כי דווקא מבחינת האינטרס הציבורי והרצון למנוע ככל הניתן חשיפה של הציבור הרחב לסכנה - ולא רק מבחינתו האישית של המבקש - נכון בנקודת זמן זו לבחור בחלופה השניה, היינו - להורות על שחרורו המוקדם של המבקש בתנאים כאמור.

אשר על כן, החלטנו לקבל את הערעור כך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל והחלטת ועדת השחרורים תושב על כנה.

בבית המשפט העליון ע"פ 5197/05 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ד' חשין המערער: מונדר עיסא נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו בתפ"ח 1188/03 שניתן ביום 14.4.05 על-ידי סגנית הנשיא רוטלוי, השופטים טל וצ'רניאק. תאריך הישיבה: ל' בכסלו התשס"ז (21.12.06) בשם המערער: עו"ד רצון דרחי בשם המשיבה: עו"ד נעמי כ"ץ-לולב ][]פסק דין

השופט א' רובינשטיין ]א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (סגנית הנשיא רוטלוי, השופטים טל וצ'רניאק) מיום 14.4.05 בתפ"ח 1188/03, בגדריו הורשע המערער בעבירת רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן החוק) ודינו נגזר למאסר עולם.

ראשית, אין בעובדות המתוארות בכתב האישום כדי לבסס הרשעה בעבירת רצח, אלא בעבירת הריגה בלבד.

לבסוף אוסיף, כי אין בעובדה שלמדובב עבר פלילי כדי לאיין את עדותו; במקרים לא מועטים עושה המישטרה שימוש במדובבים שהם עבריינים בעצמם, ככל הנראה מתוך הנחה כי הם יצליחו להשיג את המטרה לשמה גויסו באופן מוצלח יותר מאשר "חסרי ניסיון" בתחום.

למעלה מן הצורך אוסיף, והדבר אינו טעון הכרעה, כי אף אם נפסע בדרך הילוכו של המערער שלפיה אכן חשב לכוון את האקדח לפלג גופה התחתון של המנוחה, וננקוט בשיטתו כי הירייה הקטלנית פגעה בה לאחר שנפלה ארצה, הייתי מתקשה במקרה דנא לשנות ממסקנתנו.

...

(1) סיכומם של דברים: ממצאיו של בית המשפט המחוזי באשר להשתלשלות העניינים; ממצאי הדו"ח הפתולוגי; הכלי בו נעשה שימוש; מספר היריות ומיקום הפגיעות, מוליכים כולם אל המסקנה שהמערער אכן החליט להמית את המנוחה ומימש את החלטתו.

סוף דבר וסיכומו: המערער רצח את המנוחה.

אציע איפוא לחברי שלא להיעתר לערעור, ולהותיר את פסק הדין על כנו.

אפנה אל פסקי-הדין הבאים, שאותם לקרוא בשינויים המחויבים: רע"פ 5655/13 עמרם נגד מדינת ישראל (20.11.14): נאשם צעיר, נעדר עבר פלילי, אשר תקף את המתלונן בהטחת בקבוק זכוכית על ראשו, הבקבוק נישבר וגרם לו לחתכך עמוד בפניו, הוא נזקק לטפול רפואי, נדון לשנת מאסר בפועל.

סטייה ממיתחם הענישה משקולי שקום ושאלת ביטול ההרשעה: בית-המשפט העליון קבע את הכללים המאפשרים סטייה לקולה מרמת ענישה בע"פ 6637/17 אליזבת קרנדל נגד מדינת ישראל, תק-על 2018(2) 1414: "באילו נסיבות יכיר בית המשפט בקיומו של סיכוי של ממש לשקום באופן שיצדיק חריגה ממיתחם העונש ?...בקוים כלליים ניתן להצביע על כך שהפעלת הסמכות בסעיף 40ד אינה מוגבלת לעבירות קלות בלבד...במקרים קודמים שבהם נידרש בית המשפט להעריך את סכויי השקום במסגרת סעיף 40ד לחוק העונשין הובאו בחשבון, בין היתר, השיקולים המרכזיים הבאים: המוטיבציה שהפגין האדם שהורשע להשתקם; הליך של גמילה מהתמכרות שהוא עובר; הישתלבות מוצלחת בהליכים טפוליים שונים; אינדיקאציות לשינוי עמוק בהתנהגות ובדרך החשיבה; הבעת חרטה כנה על המעשים

רע"פ 8215/16 אברהם יצחק נגד מדינת ישראל (29.3.17): אי הרשעה בעבירה של סיוע לאחר מעשה אגב תיק רצח, צעיר, נעדר עבר פלילי, נוכח קביעת בית המשפט העליון כי להרשעת המערער "עשויה להיות השפעה שלילית...על עתידו המקצועי ועל סכוייו להיקלט בעבודה, לפחות במיגזר הצבורי..." (פסקה 14).

...

שקלתי בכובד ראש את מכלול הטיעונים שנשמעו אני סבור, כי אין מקום לקבל את העתירה לביטול ההרשעה, וזאת משום שמלבד גילו הצעיר בעת ביצוע ההרשעה, העדר עבר פלילי והעובדה כי הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי, מפרנס את עצמו ואת בני משפחתו, לא מצאתי להעדיף את השיקול האינדיבידואלי על פני השיקול הציבורי, כאשר מדובר בעבירת אלימות כה חמורה.

מסקנה: לאחר ששקלתי את מכלול הגורמים דלעיל - מחד, את חומרת העבירה שאותה ביצע הנאשם - ומאידך, היעדר עבר פלילי, הודאתו, גילו הצעיר, האמור בתסקירים ועובדות נוספות, באתי אל המסקנה, כי יש להותיר את ההרשעה על כנה, אך ניתן לגזור את עונשו ברף הנמוך של המתחם שנקבע על-ידי ובעיקר כדי למנוע פגיעה בפרנסתו ובפרנסת בני משפחתו, במיוחד בתקופה המשברים בה אנו חיים.

תוצאה: אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 2 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות לפי חוות דעת הממונה על עבודות השירות, ולשם כך יתייצב הנאשם בתאריך 6.4.21 בשעה 09:00 (או במועד אחר שאליו יוזמן) במפקדת הממונה על עבודות השירות מחוז מרכז.

בבית המשפט העליון ע"פ 5197/05 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ד' חשין המערער: מונדר עיסא נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו בתפ"ח 1188/03 שניתן ביום 14.4.05 על-ידי סגנית הנשיא רוטלוי, השופטים טל וצ'רניאק. תאריך הישיבה: ל' בכסלו התשס"ז (21.12.06) בשם המערער: עו"ד רצון דרחי בשם המשיבה: עו"ד נעמי כ"ץ-לולב ][]פסק דין

השופט א' רובינשטיין ]א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (סגנית הנשיא רוטלוי, השופטים טל וצ'רניאק) מיום 14.4.05 בתפ"ח 1188/03, בגדריו הורשע המערער בעבירת רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן החוק) ודינו נגזר למאסר עולם.

ראשית, אין בעובדות המתוארות בכתב האישום כדי לבסס הרשעה בעבירת רצח, אלא בעבירת הריגה בלבד.

לבסוף אוסיף, כי אין בעובדה שלמדובב עבר פלילי כדי לאיין את עדותו; במקרים לא מועטים עושה המישטרה שימוש במדובבים שהם עבריינים בעצמם, ככל הנראה מתוך הנחה כי הם יצליחו להשיג את המטרה לשמה גויסו באופן מוצלח יותר מאשר "חסרי ניסיון" בתחום.

למעלה מן הצורך אוסיף, והדבר אינו טעון הכרעה, כי אף אם נפסע בדרך הילוכו של המערער שלפיה אכן חשב לכוון את האקדח לפלג גופה התחתון של המנוחה, וננקוט בשיטתו כי הירייה הקטלנית פגעה בה לאחר שנפלה ארצה, הייתי מתקשה במקרה דנא לשנות ממסקנתנו.

...

(1) סיכומם של דברים: ממצאיו של בית המשפט המחוזי באשר להשתלשלות העניינים; ממצאי הדו"ח הפתולוגי; הכלי בו נעשה שימוש; מספר היריות ומיקום הפגיעות, מוליכים כולם אל המסקנה שהמערער אכן החליט להמית את המנוחה ומימש את החלטתו.

סוף דבר וסיכומו: המערער רצח את המנוחה.

אציע איפוא לחברי שלא להיעתר לערעור, ולהותיר את פסק הדין על כנו.

דוגמא לכך בפסיקה הנה פסק דין נג'אר. המערערים נסעו במשאית ופרצו למפעל.

הנאשם, על פי מעשיו וכוונותיו, גנב את הטלויזיה, אולם לא בצורה הכי מוצלחת.

ואולם, אם כוונתו היתה להמית את השומר על רקע סכסוך שלא מן העניין, התמונה המשפטית משתנה.

משמע, לאחר שהכה אותה היה עליו ליטול את הרכוש הגנוב ולשאת אותו (וראה תאור הנאשם בבית המשפט שהובא לעיל, וכן דברי הנשיא שמגר בפסק-דין קטורזה עמ' 530 מול האות ו' – "שרשרת של גניבות מושלמות אותן רואים בנסיבות העניין כעבירה נמשכת אחת").

הוא הרג את המנוחה בזדון ויש מקום להרשיעו בעבירת רצח על פי כל אחת מהחלופות – 300(א)(3) וכן 300(א)(4).

...

המסקנה מכל האמור הינה שהנאשם אכן עבר את עבירת הגניבה.

התייחסתי לעיל לראיות התומכות במסקנה שהמנוחה נכחה במהלך האירוע גם בחדרה וגם בסלון.

סוף דבר.