שינוי פסיקתא האם סמכות בית משפט מתקיימת

רקע בתמצית ייאמר, כי בין הצדדים היתקיימה שותפות לצורך ביצוע פרויקט בניה.

שנית – ובהנחה שהמענה על השאלה הראשונה הנו בחיוב – האם סמכות זו מוגבלת אך לפסיקתא "משקפת", או שמא כוללת אף את הסמכות ליתן פסיקתא "מבהירה או מתקנת". בשל נופך עיקרוני זה, שוכנעתי כי יש לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור.

סמכות זו מעוגנת בתקנה 198(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) הקובעת כך: "בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין, לערוך פסיקתה, שתכיל את מספר התיק, מועד ההחלטה, שמות בעלי הדין ומענם, הסעד או ההכרעה האחרת שניתנו והוצאות המשפט שנפסקו; הפסיקתה יכול שתהיה ערוכה לפי טופס 16". באשר לאופייה של פסיקתא, הסביר בית משפט זה בעבר כי מדובר בתמצית של החלטה שיפוטית קודמת.

הגם שהבורר ציין בהחלטתו מיום 14.6.2016 כי הפסיקתא "משקפת את הוראות פסק הדין", נהיר כי הפסיקתא איננה משקפת את התוצאה האופרטיבית של פסק הבוררות ללא כל שינוי, שהרי נקבע בה שילוב של שני החיובים – מה שלא הופיע כלל בפסק.

...

עוד ציין כי אם ברצון המבקשים "לקבל את תמצית פסק הדין" יש באפשרותם להגיש בקשה למתן פסיקתא "שבה יכללו תמצית הוראותיו של פסק הדין". בהחלטה מיום 14.6.2016 אישר הבורר את עיקרי נוסח הפסיקתא שהגישו המבקשים, "שכן זו משקפת את הוראות פסק הדין". עוד הטעים כי "לא יעלה על הדעת" כי המבקשים ישלמו את הסכום שהוטל עליהם מבלי שיקבלו לידיהם את חשבוניות המס בגין כספים ששילמו בעבר, כאשר "ברור כי עניין לנו בחיובים שלובים". יוער כי בפסיקתא גופה – עליה חתם הבורר – נקבע כי שני החיובים הינם "חיובים שלובים שיעשו באותו מועד תוך שהזכות לקבלת התשלום מותנית בהמצאת חשבוניות כאמור". בפסק הדין נשוא הבקשה, אישר בית המשפט המחוזי את פסק הבוררות.

מהטעמים הללו כולם, שוכנעתי כי נכון יהיה להכיר בסמכותו של בורר ליתן פסיקתא משקפת בלבד.

לעומת זאת, סבורני כי נכון יהיה לאפשר הגשת בקשה לביטול הפסיקתא בלבד, במקרה בו סבור אחד מן הצדדים כי הבורר חרג מסמכותו ליתן פסיקתא משקפת.

סוף דבר לוּ תישמע דעתי, נקבל את בקשת רשות הערעור ונדחה אותה לגופה, תוך שנקבע כי לא נתונה לבורר סמכות למתן פסיקתא מבהירה או מתקנת אלא אך למתן פסיקתא משקפת.

החלטותיו של בית המשפט המחוזי ביום 17.12.2016 נעתר בית המשפט המחוזי (השופט ד' חסדאי) לבקשת המשיבה, תוך שהוא דוחה, באופן לכאורי, את טענותיו של המבקש לפיהן הפסיקתא אינה מהוה פסק בורר וכי הבורר חרג מסמכותו במתן הפסיקתא.

המבקש לא הפקיד את הערובה שנקבעה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, וכתוצאה מכך, ביום 1.2.2017, נעתר בית המשפט המחוזי (הרשם נ' שילה) לבקשתה של המשיבה לאשר את פסק הבוררות משלא היתקיים התנאי לשמיעת בקשת הביטול.

המבקש מדגיש, כי העירעור אינו מכוון לשנות את החלטתו של הבורר, אלא מופנה אך ורק נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי המאשרת את ההחלטה כ"פסק בורר" אופראטיבי, להבדיל מהחלטת ביניים שאינה ניתנת לאכיפה.

...

החלטותיו של בית המשפט המחוזי ביום 17.12.2016 נעתר בית המשפט המחוזי (השופט ד' חסדאי) לבקשת המשיבה, תוך שהוא דוחה, באופן לכאורי, את טענותיו של המבקש לפיהן הפסיקתא אינה מהווה פסק בורר וכי הבורר חרג מסמכותו במתן הפסיקתא.

המבקש לא הפקיד את הערובה שנקבעה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, וכתוצאה מכך, ביום 1.2.2017, נעתר בית המשפט המחוזי (הרשם נ' שילה) לבקשתה של המשיבה לאשר את פסק הבוררות משלא התקיים התנאי לשמיעת בקשת הביטול.

נוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשים עותרים ליתן סעד זמני שיאסור על ביצוע שינויים כלשהם במקרקעין הנדונים ברשום או בפועל וזאת עד ההכרעה בתיק העקרי.

לטענת המשיבים המתנגדים לא הונח כל בסיס משפטי או עובדתי לזכויותיהם הנטענות של המבקשים וכי מתקיימים או מתעתדים להתקיים הליכים משפטיים נוספים ואחרים שיהיה בהם כדי לתת מענה לסוגיה הנדונה ואין מקום לידון בה במסגרת דיונית זו. עוד טוענים המשיבים כי מאזן הנוחות אינו נוטה, ואינו יכול לנטות, לטובת המבקשים אשר אינם רשומים כבעלי זכויות ואף לא רשומה לטובתם הערת אזהרה.

אני ערה לכך שזכויותיהם של המבקשים טרם נרשמו בפנקסי המקרקעין ואולם ההליך שבפניי אינו הליך של פירוק שתוף (שהנו בסמכות בית משפט זה) או הליך הנוגע לבעלות (שהנו בסמכות של בית המשפט המחוזי) אלא הליך הנוגע לקביעת קיומו של הסכם שתוף - שהמבקשים טוענים כי נעשה בהתנהגות ונתמך לשיטתם גם בתשריט שהוגש מטעמם - ולנושא שימוש והחזקה במקרקעין.

אשר על כן אני מורה כי הסעד הזמני הארעי שניתן ביום 11.1.21 וניתנה בענינו פסיקתא ביום 12.1.21 יהפוך לסעד זמני עד מתן הכרעה סופית בתיק זה או החלטה אחרת בתיק זה, וזאת בכפוף לבצוע הפקדה נוספת של 10,000 ₪ על ידי המבקשים בקופת בית המשפט עד ליום 7.2.21.

...

בכל הנוגע להליך של פירוק השיתוף המתנהל בבית משפט השלום בקריות הרי שעל אותם משיבים שהינם התובעים באותו הליך לעדכן את בית המשפט בדבר החלטה זו. לסיכום, ככל שהדבר נוגע להליך שבפניי שוכנעתי כי עלה בידי המבקשים לעמוד בכל התנאים הקבועים בדין ובפסיקה, לרבות מאזן הנוחות, למתן סעד זמני.

אשר על כן אני מורה כי הסעד הזמני הארעי שניתן ביום 11.1.21 וניתנה בענינו פסיקתא ביום 12.1.21 יהפוך לסעד זמני עד מתן הכרעה סופית בתיק זה או החלטה אחרת בתיק זה, וזאת בכפוף לביצוע הפקדה נוספת של 10,000 ₪ על ידי המבקשים בקופת בית המשפט עד ליום 7.2.21.

למען הסר ספק במסגרת הסעד הזמני ובהמשך רציף לסעד הארעי שניתן כבר ביום 11.1.21 הרי שהצווים הבאים המופנים כלפי כל המשיבים או מי מהם וזאת ביחס למקרקעין הידועים בחלקה 42 גוש 18749 באדמות הכפר ג'ת יאנוח (להלן - המקרקעין) יעמדו בעינם עד מתן הכרעה סופית בתיק זה או החלטה אחרת בתיק זה (41603-12-20)כדלקמן: נאסר על המשיבים או מי מהם או מטעמם לבצע שינוי כלשהוא בחלוקת המקרקעין וזאת בשים לב לחלקם הנטען של המבקשים המסומן תת חלקות 42/4/1-2 בתוכנית המדידה שצורפה כנספח א' לבקשה לסעד הזמני (להלן - חלקם הנטען של המבקשים במקרקעין) וזאת עד מתן הכרעה סופית בתיק זה ו/או מתן החלטה אחרת בתיק זה (41603-12-20); אני מורה על רישום הערה בלשכת רישום המקרקעין הרלבנטית בדבר קיומו של צו מניעה זמני על המקרקעין עד מתן החלטה בתיק העיקרי או מתן החלטה מתאימה אחרת בתיק זה (41603-12-20); אני אוסרת על הועדה לתכנון ובניה (משיבה מספר 18) ליתן היתר או היתרים שיש בהם כדי לפגוע או לגרוע בחלקם הנטען של המבקשים במקרקעין על פי המתואר בסעיף 1 לעיל עד מתן הכרעה סופית בתיק זה או החלטה אחרת בתיק זה. המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותעקוב אחר ביצוע ההפקדה הנוספת שנקבעה לעיל בלוח הזמנים שנקבע לכך.

בדיון שהתקיים ביום 9.9.2013 התקבלה החלטה בהסכמת הצדדים בדבר מחיקת הסעד הכספי של החוב נשוא התביעה שבכותרת, בהיותו בסמכותו העניינית של בית משפט השלום.

משכך, כאשר הצדדים הודיעו כי הגיעו להסכמות אשר פורטו באופן דקדקני בפרוטוקול הדיון ואף קבעו בסעיף האחרון להסכמות (סעיף 13) "ככל שכונסי הנכסים יזדקקו לפסיקתא, היא תנתן אך ורק בנוסח הסכם זה", הרי שההסכם משקף את אומד דעתם המלא של הצדדים להגיע להסדר בתובענה ולא בדבר מעבר לכך, ובשלב זה התובענה לא כללה מזה זמן רב את סכום החוב בסך 70,000 $ נשוא התובענה שלפניי.

אשר לטענת השהוי וחוסר תום הלב בכך שהתובעים לא הזדרזו להגיש את התביעה בגין סכום החוב לבית משפט השלום לאחר שרכיב תביעה זה נמחק בהסכמה מכתב התביעה בבית המשפט המחוזי, הרי שלמצער, לא הוכח כי הנתבעים שינו מצבם לרעה, ומשכך גם אם היה שהוי, אין בו כדי להביא לדחיית התביעה מטעם זה. לא מצאתי כי ברשום שנעשה בגב פתק החוב יש כדי לפגוע בפתק החוב שנימצא בצידו השני של המסמך.

...

אני מקבלת את טענת הנתבעים כי עצם העובדה שהם היו מוכנים להגיע להסדר פשרה על טענות שהועלו כנגד המנוח, ולשלם מתוך כספי העיזבון, אין בהם משום ראייה על הכרתם בנכונות החוב.

בשאלות ב"כ הנתבע בחקירה הנגדית של התובע עלתה לכאורה טענה כי בעוד שבטיוטות ההסכם שהכין עו"ד ליבוביץ ובשיחה המוקלטת קבעו הצדדים כי החלוקה ביניהם בתמורת הדירה תהיה 60/40 בתוספת 35,000 $ בגין פתק החוב (בסך 70,000 $), וכי הם העריכו כי הדירה תימכר בכ- 350,000 $, ובסופו של דבר בהסדר הפשרה בבית המשפט המחוזי הוסכם על חלוקה של כספי תמורת הדירה 70/30 ומכאן שסכום הפשרה בסך 35,000 $ נכלל בפשרה זו. מדובר בטענה עובדתית שהיה על הנתבעים לטעון במפורש בכתב ההגנה ולאחר כמכן בתצהירים מטעמם, דבר שהם לא עשו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מתקבלת התביעה במלואה.

2.7 המבקשת הסכימה להצעת המשיב, בכפוף לכך שכל מס שיחול על הצדדים ישולם ע"י שניהם באופן שווה וכי הפסיקתא שתוגש לאישורו של בית המשפט תציין במפורש כי ההעברה תיעשה אגב גירושין.

2.13 ביום 31.5.2022 הגישה המבקשת בקשה למתן צו עיקול על כלל מניות החברה ועל מלוא זכויות החברה במיתחם Y עד להכרעת בית המשפט בעיניין ההסכם להעברת הזכויות במיתחם Y. במסגרת הבקשה טענה המבקשת כי בנסיבות מקרה זה, מתקיימים כל השיקולים הנדרשים לצורך מתן צו עיקול זמני, וזאת מהטעמים הבאים: 2.13.1 מבקשת המשיב למתן הוראות מיום 17.7.2021 עולה כי המשיב היתקשר בהסכם עם צד ג' למכירת מיתחם Y כולו, עסקה שעדיין לא נרשמה בלישכת רישום המקרקעין.

3.17 "הדגש במתן צו העיקול עבר מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו לרעה עד למועד פסק הדין. לעניין זה רלוואנטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק הדין" (דברי כב' השופט ש' לוין ברע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789, 800 (1997)).

סעיף 6(ב) לחוק החברות קובע: "בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהיתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנידון בפניו". 3.35 סמכותו של בית המשפט לבצע הרמת מסך הפוכה אינה מוגבלת למקרים של מירמה, ודי בכך שהוכח כי נעשה שימוש באישיות המשפטית של החברה באופן שגרם לטשטוש הגבולות שבינה לבין בעל מניותיה.

...

לעניין זה רא' עא 9147/16 עו"ד אבנר כהן, בנאמנות עבור רוכשי קבוצת הרכישה בנווה יעקב נ' עו"ד מרדכי קרויזר, פורסם בנבו (24.7.2018): "... הפסיקה עמדה על כך שעירוב נכסי החברה עם נכסי בעל המניות עולים כדי פגם בהתנהלות העשוי להיחשב שימוש לרעה במסך ההתאגדות (ראו והשוו לעניין טקסס בפס' 6); וכי מקום בו "בבעל מניות המחזיק ב-100% ממניות החברה, המנהל אותה באופן בלעדי ושולט בפעולותיה... באופן שלמעשה מטשטש את גבולותיו של מסך ההתאגדות", אזי הדבר תומך במסקנה כי "צודק ונכון" לבצע הרמת מסך לפי סעיף 6(ב) לחוק החברות (עניין צאיג, פס' 36; והשוו גם לאפשרות להטיל עיקול זמני על נכס הנמצא בבעלותה של חברה של הנתבע, מקום בו הוכח כי "החברה במבנה פעילותה הקיים מקיימת בפועל יחסים של יחידה כלכלית אחת עם הנתבע" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 918 (מהדורה שתים עשרה, 2015), כמובא בעניין טקסס בפס' 4)".

אני מקבל משכורת מהחברה ורו"ח עושה את ההתחשבנות בין הכספים שהוצאתי מהחברה לבין הכספים שמגיעים לי מהחברה.

לסיכום 3.40 לאור כל האמור לעיל, צו העיקול הזמני שניתן ביום 1.8.2022 יעמוד בתוקפו בשלב זה, כשמובהר כי לאחר שתוכרע המחלוקת שבין הצדדים בעניין מהות הסכמתה של המבקשת ותוקפו של הסכם המכר, ובהתאם לתוצאה, יהיה מקום לשוב ולבחון את המשך תוקפו של צו העיקול הזמני.