שינוי עמלה בהגבלת הבנק

הפועל היוצא הוא, כי בעוד הבנקים כבולים לאותו תעריף אחיד שנקבע על ידם גם לפעולת משיכת מזומן בסניפים קרובים, הרי שהגבלה כזו אינה קיימת למשיכת מזומנים ממפעילי כספומטים אחרים אינם כבולים להוראה 442, שם תחויב פעולת המשיכה בעמלה שיקבעו אותם מפעילים והם בלבד, וזאת נוסף לעמלת הפעולה בערוץ הישיר שנגבה על ידי הבנק.

לשיטת המבקשים נידרש שינוי ברישיון כדי שיותַּר לשב"א לגבות עמלה ישירות מהלקוח ובשעור גבוה מזה שהותר לבנקים.

...

אין בידי לקבל את טענת המבקשים כי לשב"א אין זכות משל עצמה לגבות עמלה מהטעם שבתעריפון שלה לא מפורטת עמלה שכזו.

לא שוכנעתי אפוא כי קיימת אפשרות סבירה שתתקבל איזו מהעילות שבבסיס הבקשה.

סוף דבר מהטעמים המפורטים לעל נמצא לדחות את בקשת האישור.

אילו הבנק היה מבקש להגביל את מספר הפעמים שניתן לגבות עמלת מינימום, הרי שהיה רושם "500 ₪ לכתב ערבות" או "500 ₪ פעם אחת". באשר לסעיף 2(א)(3) לטופס הבקשה לערבות, לפיו אם הסכום לפי העמלה השיעורית נמוך מעמלת המינימום תחויב עמלת המינימום "לעסקה" – טוען הבנק כי בערבות בלתי קצובה, "העסקה" מתייחסת לשירות לאותה שנה.

הפרשנות המועדפת היא כי הכוונה במילה "לפעולה" שבתעריפון הבנק היא לפעולת הוצאת הערבות, ואולי לפעולה מהותית כגון שינוי שמבקש הלקוח לערוך בערבות, אך לא לאותן פעולות פנימיות נטענות שמבצע הבנק, כדבר שבשיגרה, במהלך פעילותו הרגילה, וללא כל ביטוי חצוני, כשאין לשכוח כי הבנק זכאי לגבות בכל מקרה, באופן שנתי, את העמלה השיעורית שסכומה אינו מבוטל (למשל, בגין ערבות בסך 5,000 ₪ תשולם עמלה שיעורית שנתית בסך 250 ₪).

...

", וכן: "במוקד תיקון מס' 12 ניצבת ההנחה כי "ידע הוא כוח"; וכי פישוט העמלות לצד פרסומן בצורה הוגנת ומובנת – ומשמע, הנגשתן – עשוי לשפר את יכולת ההתמצאות של הלקוח בעמלות הנגבות ממנו ובכך גם לקדם את התחרות בין הבנקים", וכן: "תכלית חובת הפרסום היא להנגיש את העמלות ללקוחות הבנק וליתן בידם מידע שיאפשר להם לנסות ולשפר את התנאים החלים עליהם ואף יקדם את התחרות בין הבנקים בנוגע לגובה העמלות. ומכאן נמצאנו למדים, כי מקום שבו נקט הבנק בלשון עמומה ביחס לעמלות שנגבות על ידו – הדבר צריך לפעול לחובתו". בצד האמור לעיל, אני נכון לקבל את טענת הבנק כי תכלית עמלת המינימום היא לזכות את הבנק בתשלום מינימלי בגין תשומות גם מקום בו ערך הפעולה המבוצעת נמוך, והיא נועדה להגן על הבנק מקום בו סכום הערבות המונפקת נמוך ולכן שיעור העמלה השיעורית נמוך (סעיף 5 לתצהיר הגב' אוקנין).

לאור כל האמור לעיל נבחן את המחלוקת הפרשנית בין הצדדים, ואקדים ואציין כי לאחר בחינה זו, אין בידי לקבל את פרשנות הבנק כי רשאי הוא לגבות עבור ערבות בנקאית בלתי קצובה עמלת מינימום שנתית.

נוכח כל האמור לעיל, שוכנעתי כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות המהותיות שבעובדה ובמשפט הטעונות הכרעה, בעניין טענת המבקש כי הבנק אינו רשאי לגבות בעסקת ערבות בנקאית לא קצובה עמלת מינימום יותר מפעם אחת, יוכרעו לטובת המבקש.

אגב, למבקשים אין עילה אישית של נזק שניגרם להם בעיניין זה, שכן ביקשו מהבנק לפטור אותם מתשלום עמלת פרעון מוקדם, לגבי ההפרש של 8,900 ₪ שניתן להם בריבית קבועה למרות בקשתם לקבל הלוואה בה רכיב הריבית המשתנה הוא שליש, והבנק נעתר לבקשתם ופטר אותם מעמלת פרעון מוקדם לגבי הסך של 8,900 ₪ הנ"ל. קושי נוסף בקבלת הגדרת הקבוצה כפי שנוסחה על ידי המבקשים והמומחה מטעמם, נעוץ בכך שחלק מחברי הקבוצה הנטענת אינם זכאים להיכלל בקבוצה מטעמים אחרים.

ניתן, איפוא, לומר כי יש צורך לדייק את הגדרת הקבוצה ולהגבילה רק למי שבקשו לקבל הלוואה שבה הרכיב בריבית משתנה הוא בשיעור המאקסימאלי המותר, דהיינו 33.33% מסך כל ההלוואה, הבנק לא נעתר לבקשתם, והם נטלו בכל זאת את ההלוואה מהבנק, כשרכיב הריבית המשתנה נמוך מזה שהתבקש על ידם, בלא שבדקו נושא זה באופן אובייקטיבי, וכמו כן, פרעו בפרעון מוקדם את רכיב ההלוואה שניתן בריבית קל"צ, או את חלקו.

...

ייצוג וניהול התביעה בדרך הולמת ובתום לב אני דוחה את טענות המשיב כאילו הסתירו המבקשים פרטים חשובים בבקשת האישור, שכן המבקשים לא הסתירו דבר.

כמו כן, אין קיימת עילת תביעה אישית של המבקשים נגד הבנק באשר לטענתם בדבר נזק הנגרם למי שפורע את ההלוואה פירעון מוקדם, שכן הבנק נעתר לבקשת המבקשים ופטר אותם מעמלת פירעון מוקדם לגבי 8,900 ₪ שהיו אמורים להיות מחויבים בעמלת פירעון מוקדם.

סיכום אני דוחה, אפוא, את בקשת האישור ואת תביעתם האישית של המבקשים.

השאלות העיקריות שיש לברר במקרה דנן הן מה הפירוש הנכון שיש לתת לתעריפון הבנק, והאם הבנק מילא אחר הוראותיו אם לאו; האם התעריפון מתיר לבנק לגבות את עמלת המינימום על נייר ערך מסוים כמה פעמים במהלך ריבעון או מגביל אותו לפעם אחת בלבד; האם הכללים שקבע הבנק בתעריפון שלו תואמים את הוראות התעריפון המלא הקבוע בתוספת הראשונה לכללי הבנקאות, או שמא הופרה החובה החקוקה שם; האם היה על הבנק להחיל את הוראת ההתחשבות במצב ב, כך שבגבותו את עמלת המינימום לנייר על חלקו הנותר של נייר הערך הוא נידרש להביא בחשבון את העמלות המינימאליות לנייר ששולמו במהלך הרבעון בגין אותו נייר ערך שחלקו נמכר במהלך הרבעון.

ניתן להבין מהם כי נגיד בנק ישראל ראה מקום להתערב בהסדרת הגבייה של עמלת המינימום לפקדון לרבעון אך בהוספת הוראת ההתחשבות: ,,,רפורמת העמלות' לא הביאה לשינוי באופן גביית העמלה בעד ניהול פקדון ניירות ערך אשר היה נהוג במערכת הבנקאית קודם לתיקון לחוק, זאת למעט שינוי יחיד שהתמצה בהערה הראשונה עליה נסמך המבקש [הדגשה זו אינה במקור – ש' א'], ולפיה ,עמלת המינימום הנגבית בתום הרבעון או לאחריו תגבה בהיתחשב בעמלות הניהול המינימליות שנגבו במהלך הרבעון, לרבות על ניירות הערך שנמכרו'.

...

כאמור, הדגש היום הוא בעילת התביעה של הקבוצה, ולא שוכנעתי כי עניינם של חבריה במקרה זה לא יזכה לייצוג בדרך הולמת או בתום לב. כפי שעולה מהדוח, אופן חישוב העמלה היה מבלבל, ונטיית הלקוחות היא לסמוך על התאגידים הבנקאיים, אשר מצדם חבים להם חובות אמון ותום לב. אשר-על-כן טענת הבנק כי המבקש אינו ראוי לשמש תובע מייצג נדחית.

ס ו ף - ד ב ר משנוכחתי כי מתקיימים התנאים הדרושים לשם אישור התובענה כתובענה ייצוגית, הבקשה מתקבלת.

המשיב ישלם למבקש את הוצאות הבקשה, ובשים לב למורכבות ההליך ולהיקפו ישלם לו שכר טרחת עורך-דין בסך 60,000 ₪, בתוספת מע"מ. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בפתח הדברים עומדים ארבעת הבנקים על כך שבעוד המחוקק והמפקח על הבנקים הטילו הגבלות על העמלות שהבנקים רשאים לגבות מלקוחותיהם, באמצעות תעריפונים הקובעים את רשימת השירותים שבגינם ניתן לחייב בעמלה וכללי החישוב והגבייה של עמלות אלה, לבנקים נותר שיקול דעת מוחלט ומלא בנוגע למתן הטבות ביחס לעמלות הנגבות על ידם.

כך, למשל, על הבנק חל איסור להטעות לקוח בעיניין מהותי למתן השרות ללקוח (סעיף 3 לחוק הבנקאות); ניצול מצוקתו של הלקוח על מנת להיתקשר בעיסקה בלתי הוגנת אינה חוקית (סעיף 4 לחוק הבנקאות); התניית שירות בשירות אסורה (סעיף 7 לחוק הבנקאות); שינוי תכנית הטבות בלתי קצובה בזמן מותרת, בכפוף לשליחת הודעה על כך במסגרת לוח הזמנים שנקבע (סעיף 5א2 לחוק הבנקאות); סרוב לפתוח חשבון עובר ושב במטבע ישראלי יהיה לרוב בלתי חוקי (סעיף 2(א)(2) לחוק הבנקאות.

...

לטעמי, מסקנה זו מתיישבת עם לשון החוק ביתר קלות לעומת מסקנתו של חברי כי מדובר בפרקטיקה המתחייבת מטיב השירות (השלב השני).

גם אם אין באמור כדי להשליך בהכרח על השאלה אם מדובר בהפליה אם לאו, דומה כי ראוי ליתן את הדעת על כך. סוף דבר, שאני מצטרף לעמדתו של חברי כי דין הערעור להידחות.

השופט ד' מינץ: מצטרף אני לדעת חבריי כי דין הערעור להידחות.