יחד עם זאת, במצב דברים זה – ונזכיר כי בעניינינו, הוגשה בקשה כאמור שלושה עשר ימים לאחר הגשת כתב אישום – ובהנתן קיומו של אינטרס צבורי בקיומה של האפשרות לחלט רכוש בשווי בעבירות של הלבנת הון, אין מקום לקביעה קטגורית כי בשל אי הגשת בקשה בד בבד עם הגשת כתב אישום, הרכוש תפוס שלא כדין.
האם במועד הגשת כתב האישום פוקעת מאליה הסמכות להחזקת הרכוש התפוס, וממילא פוקע תוקפה של התפיסה כל עוד לא הוגשה בקשה מתאימה בתוקף חוק אחר כדוגמת פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים) או חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון)? זו השאלה שאליה נדרשנו במסגרת ההליך דנן בנסיבות שבהן לא הוגשה בקשה כאמור לצידו של כתב האישום, אלא רק 13 יום מאוחר יותר.
הרי, ככל שנתפס רכוש במהלך הליכי החקירה מתוך מטרה לחלטו בסוף ההליך הפלילי, ברי כי בעת הגשת כתב האישום ידוע לתביעה כי בכוונתה לבקש צוים בעיניין זה. עם זאת, ככל שבמקרים חריגים הדבר אינו מתאפשר מסיבות שונות, ובכלל זה שינוי נסיבות או סד זמנים דחוק במיוחד, צו התפיסה שניתן בטרם הגשת כתב האישום על-פי פקודת סדר הדין הפלילי יוסיף לעמוד.
...
לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, דעתי היא כי יש לדחות את הערעור ולהשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי, שיקיים דיון בבקשת החילוט לגופה.
ראשית, מסקנה זו אינה נתמכת בלשונה של פקודת סדר הדין הפלילי.
ת
כאמור לעיל, דין הערעור להידחות פה אחד.
