שינוי משכורת לפי שעה למשכורת קבועה

לעמדתה, שכרו של התובע לא נגרע בעקבות התאונה ובעניין זה מפנה הנתבעת לנתוני השכר של התובע בחודשים שונים (סעיף 37 לסיכומי הנתבעת), לעדות התובע ולפיה בתמצית לא משנה כמה שעות עבד הייתה לו משכורת קבועה בהתאם לסיכום עם המעסיק (עמ' 8 שורות 26-27 לפרוטוקול); לא היה שינוי בשעות העבודה שעבד התובע עובר לתאונה ולאחריה (עמ' 10 ש' 1-30 לפרוטוקול) ובעיקר נטען שהתובע לא הזמין את מעסיקו לדיון ההוכחות ולא הוכיח את הקשר הסיבתי הנידרש בין התאונה ובין ההפסדים הנטענים.

...

איני מקבל את טענת הנתבעת, לפיה אין לקבל את תצהיר התובע לאחר שהתובע ציין בעדותו שלא קרא את התצהיר עליו חתם (עמ' 19 ש' 1-22 לפרוטוקול).

בנוסף, אני סבור שיש לפצות את התובע בגין הוצאות הנסיעה שהוציא לצורך נסיעות לטיפולים רפואיים.

נזק לא ממוני לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ומכלול נסיבות העניין (לרבות: גילו ומצבו הרפואי של התובע כפי שעלה מהמסמכים הרפואיים ומחוות דעת המומחה ועדותו), סבורני שבמקרה הנדון יש לפסוק לתובע פיצוי בשיעור 10,000 ₪,מכוח תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו 1976 (להלן:" התקנות").

ניכויים – 12,204- ₪ סך הכל סכום בשיעור- 38,427 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 38,427 ₪ בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

כמו כן צירף תלושי שכר לחודשים 2-4/2020 המלמדים על שכר משתנה לפי שעות נוספות, הנע בין 6,400-9,200 ₪.

לסיכום, הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח טעמים מיוחדים, במיוחד לאור פעילות סדירה בחשבון הבנק, כניסת כסף מזומן ויתרת זכות בחודש אפריל, העדר הסכם שכירות ובמקביל לא קיימת ראיה למשיכת 2,000 ₪ במזומן באופן קבוע בכל חודש כנטען בתצהיר, הוא בעל רכב ונטל הלוואה לצורך מימונו.

...

לסיכום, הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח טעמים מיוחדים, במיוחד לאור פעילות סדירה בחשבון הבנק, כניסת כסף מזומן ויתרת זכות בחודש אפריל, היעדר הסכם שכירות ובמקביל לא קיימת ראיה למשיכת 2,000 ₪ במזומן באופן קבוע בכל חודש כנטען בתצהיר, הוא בעל רכב ונטל הלוואה לצורך מימונו.

כל אלו יחדיו מובילים למסקנה, כי קיימת ראשית ראיה למינוי מומחה רפואי בתחום רפואת העיניים על מנת שאלו יבדקו את התובע ויקבעו דרגת נכות.

על כן, אני מורה על מינויה של פרופ' ענת לבנשטיין מבית-החולים איכילוב, כמומחית מטעם בית-המשפט בתחום העיניים.

שכר המומחית יעמוד על 6,000 ₪ + מע"מ. התובע ישלם סך 1,000 ₪ ואת היתרה ישלמו הנתבעות 1-3 וצד ג' 3 בחלקים שווים.

השיטה ברנואר הנה שכר משולב לשעה בשיטה זו על כל מכירה מקבלים עמלות וכמו כן בונוסים על מעבר יעדי מכירות קבועים בסיס: 18 ₪ לשעה עמלות מכירה אישית: בכל מכירה מעל 100 ועד 500 שקל יינתן 1% על כל סכום המכירה בכל מכירה מעל 500 ועד 1,000 שקל יינתן 2% על כל סכום המכירה בכל מכירה מעל 1,000 יינתן 3% על כל סכום המכירה בונוס על מעבר יעדים: מעל מכירות של 70,000 – בונוס של 100 שקל מעל מכירות של 80,000 – בונוס של 200 שקל.

אופן הצגת דברים זה עלול להטעות הואיל וכאמור אין חולק כי הזכויות הסוציאליות לא שולמו לפי תעריף שעתי זה. בהקשר זה יצוין גם כי בהתאם להסכם ההסתלקות המתוגמלת שנחתם בעיניינה של רנואר רשת חנויות אופנה בע"מ (מה שמכנה המשיבה "רנואר גברים") במסגרת עת"צ 38946-11-21 סתיו בן זקן – רנואר רשת חנויות אופנה בע"מ (15.3.2022)) הוסכם, מבלי לפגוע בטענות המשיבה, על שיקוף של השינוי בצורת ביצוע התשלום לעובדים במסגרת תלושי השכר כך שחישוב גמול שעות נוספות יעשה בהתאם לשכר שיהיה גבוה משכר המינימום.

על פני הדברים, באותם מקרים שקמה זכאות לתשלום גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית על עמלת מכירות, לעניין חישוב הגמול נכון יותר להשוות את העמלה לשכר לפי כמות תוצרת, כך שאם למשל שיעור העמלה על מכירת מוצר הוא 10%, ככל שהמוצר נמכר בשעת עבודה נוספת או במנוחה שבועית שיעור העמלה יהיה 12.5% או 15%" (פסקה 45 לפסק הדין, ההדגשה הוספה).

...

האם קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב ? שוכנענו כי המבקשת מתאימה לנהל את התובענה הייצוגית בעילה של אי הכללת עמלות אישיות בשכר הרגיל לתשלום גמול שעות נוספות, גמול מנוחה שבועית ועבודה בחג.

משכך קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה.

משכך אנו קובעים, כדלקמן: התובעת הייצוגית תהיה המבקשת.

שכר מינימום בעבודה לפי תפוקה נשאלת השאלה, מהו גמול סביר המתיר העסקה לפי תפוקה? ובפרט, במקרה שלפנינו, האם גמול של 5.20 ₪ לשעה, שהוא הגמול שקבל העותר עובר להגשת העתירה, מקיים את הדרישה של "גמול סביר"? כאמור, בפרשת שדות נקבע על פי דעתו של כבוד השופט זמיר, כי אף שחוק שכר מינימום אינו חל על אסירים, צריך להתקיים "יחס סביר" בין שכר המינימום הקבוע על פי חוק, לבין הגמול המשולם לאסירים.

כך מדי חודש, יחולק הגמול החודשי בגין תפוקה במספר שעות ההעסקה בפועל באותו חודש, ואם המנה תהא נמוכה מ'ערך הגמול השעתי' המתאים לעבודה לפי תפוקה (כפי יובהר בהמשך), ישלים אותה המשיב בהתאם לגמול החודשי של האסיר (השווה בהקשר של שכר על פי עמלות: ע"ע 1194/01 עגיב נ' "המגן" חברה לביטוח בע"מ, (2004)).

אשר ל'ערך הגמול השעתי' נידרש לבחון אותו לאור השינוי בשכר המינימום ולקבוע מנגנון קבוע לבחינתו מדי שנה.

...

טענות העותר בעניין קריב כוונו, הן לערך הגמול השעתי, שנשחק משיעור של כ-82% משכר המינימום בפרשת שדות עד כדי 47%, והן לשאלת הסמכות להעסיק אסיר לפי תפוקה (ללא גמול שעתי מינימלי) וסבירות השכר המשולם לו. בית המשפט (כבוד השופט חגי טרסי) בחן את הטענות על יסוד הקביעות בעניין שדות, ומצא, כי העסקה לפי תפוקה מצויה בסמכותו של שירות בתי הסוהר, מכוח הוראת סעיף 48(א) לחוק העונשין, המסמיכה לקבוע בתקנות שיותקנו לעניין עבודת אסירים הוראות בעניין השכר, ומכוח תקנה 16 לתקנות בתי הסוהר, הקובעת, כי הנציב יקבע את "שיעור השכר וצורתו". בית המשפט קבע, שמדובר ב"סמכות רחבה שבשיקול דעת, אשר אין סיבה שלא לכלול בגדרה תשלום שכר או גמול הולם על בסיס תפוקה.

לשיטת המשיב, אסיר רשאי לקבל לפי בקשתו דין וחשבון על השתכרותו.

סוף דבר השינוי הנדרש בכל הקשור לגמול אסיר המועסק לפי תפוקה נגזר משני היבטים, שיסודם בנתונים שהובאו במהלך העתירה.

משהסמכות לקביעת "שיעור השכר וצורתו" הוקנתה לנציב שירות בתי הסוהר, אני מורה לנציבה או לממלא מקומה, להשלים את ההיערכות האמורה עד ליום 16.12.23, וכן לקבוע הוראות מתאימות באשר לשכרם של אסירים, שהועסקו לפי תפוקה ובכללם העותר, אשר להעסקתם לפני מועד זה. העתירה התקבלה.

מתוך ראיותיו לא ניתן לקבוע כיצד שכרו היומי השתנה במהלך תקופת עבודתו.

מכאן, לא ניתן לקבוע כי התובע קיבל בתקופה האחרונה לעבודתו שכר קבוע בסך 500 ₪ ליום, שעה שמדובר במצב ספציפי בלבד כאשר התובע עבד חמישה ימים וקיבל שכר שבועי בסך 2,500 ₪.

מר חלפון: בסדר, אז זה פחות או יותר היו סכומים, אבל עוד פעם אני אומר שהיו סכומים שהם בונוסים וסכומים שהם, עו"ד סואלחה: אתה מסכים איתי שזה, כב' הש' ליבר-לוין: רגע, תן לו להשלים את התשובה שלו, כן. מר חלפון: עוד פעם, כמו שהדגשתי ואמרתי בשיחה הקודמת וגם הראיתי פה דברים, שזה היו סכומים שחלק זה השכר לפי מה שידעתי שהלשכה אני אמור לשלם לו, וחלק היו אם סיימנו עבודה טובה הוא קיבל בונוסים, וזה הכל התווסף לשכר, היה חלוקה והכל התווסף לשכר, זה הכל.

...

יחד עם זאת לא מצאנו לכך אינדיקציה בדו"ח ריכוז הנתונים השנתיים של מת"ש. את התשלומים בגין תנאים סוציאליים הפחתנו זה מכבר מתשלום בגין פדיון חופשה.

יחד עם זאת, התובע כאמור שינה את גרסתו ולא הביא עדות נוספת או אסמכתה בתמיכה לעלות הנסיעה ועל כן לא ניתן לקבל את גרסתו ברכיב זה. בהתאם לכך, תביעתו של התובע ברכיב זה – נדחית.

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת באופן חלקי, כך שעל הנתבע לשלם לו את הסכומים הבאים : השלמת הפרשות לפיצוי פיטורים 8,616 ₪ השלמת הפרשות לפנסיה 6,206 ₪ פדיון חופשה 15,876 ₪ פדיון דמי הבראה 19,278 ₪ חלף הפרשות לקרן השתלמות 11,162 ₪ סה"כ: 61,138 ₪.