שינוי מקום מגורי האם המשמורנית עם הילדים בניגוד לרצון האב

עניינה של הבקשה סוגיית משמורת ילדים, שאימם – במקור ממדינה אירופאית – מבקשת להגר עמם אל מחוץ לישראל, בנגוד לרצון האב, יליד ישראל.

השופטת י' שבח בדעת מיעוט, סברה כי אף שלא היה מקום להניח כמובן מאליו שהמשיבה תחליט להשאר בארץ אם תסורב בקשתה להגר עם הקטינים, אין מקום להחזיר את התיק לבית המשפט לעינייני מישפחה לשם קבלת חוות דעת משלימה ויש לדחות את העירעור; זאת, כיון שניכר מחוות דעתה של המומחית שלשיטתה, למשיב השפעה טובה יותר על הקטינים, ולכן אין מקום להניח כי עמדתה תשתנה.

בהתאם לכך, בעניינינו היה על המומחית, כשם שנבחנות אופציות ה"קצה", לבחון גם את האפשרות שהמשיבה תישאר לגור בארץ ושני בני הזוג יקבלו משמורת משותפת על ילדיהם, וכך עשתה; לטעמי הדבר מתחייב מן הנסיבות, ואילמלא היתה עושה המומחית כן, נדמה כי לא הייתה בפני בית המשפט התמונה המלאה הנדרשת לשם הכרעה בתיק (ראו בנסיבות דומות גם בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית, פסקה 23 (2006); דנ"א 9201/08 פלוני נ' פלונית, פסקה 25 (2009)).

מכל מקום, כאמור, משהחליט בית המשפט המחוזי על החזרת התיק לבית המשפט לעינייני מישפחה לקבלת חוות דעת משלימה מן המומחית – ואדגיש, כי מדובר בחוות דעת משלימה, דהיינו חוות הדעת הקודמות בעינן עומדות – יהא על המומחית לבחון, פעם נוספת ונוכח חלוף הזמן, גם את התכנות הגירת המשיבה עם ילדיה, אל מול האפשרות שהילדים יישארו בארץ עם המבקש, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים ובפסקי הדין לא מצאתי להיעתר לבקשה.

בענייננו, כפי שציינה גם המשיבה, יש לייחס חשיבות משפטית ומעשית לכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו נועל את הדלת בפני המבקש, אלא אך מאפשר קבלת חוות דעת משלימה מטעם המומחית, שלאחריה יוכל המבקש להעלות את טענותיו לגוף הדברים; במקרים מעין אלה תהא התערבותו של בית משפט זה בגלגול שלישי מצומצמת במיוחד (ראו והשוו רע"א 7286/06 לבייב נ' גילר, פסקה ח' (2007); בע"מ 378/16 פלונית נ' פלוני, פסקה י"ג (17.3.16); ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית סעיף 185, בעמוד 214 (מהדורה 2, 2008)), ומכאן לא מצאתי להיעתר למבוקש.

בנתון לאמור, אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.

האם לא תרחיק את מקום מגוריה עד 20 ק"מ מהעיר בה היא מתגוררת כעת.

המפגשים יהיו בלווי איש קשר המוסכם על שני הצדדים, לע"ע הנו [מ'], כל שינוי בהסכמה זו יצטרך הסכמת בית הדין.

כעת, לאחר שבקשות הבעל נענו בתשובות והצדדים נמצאים בעיצומו של הליך על פי החלטות בית הדין, הגיש המבקש את הבקשה ההזויה האומרת בין השאר: האב יטען כי מעשיה אלו של האם ומשפחתה באים כאקט שיש בו מטרה, לפגוע בתדמיתו של האב כאב לילדה וכאחראי לילדה, בעיני הילדה, הציבור, עובדי הרווחה, שידוכים המוצעים לאב, וזאת בין היתר במטרה ובמחשבה שכך תשמר לאם הזכות לבדה, למשמורת מלאה עם הילדה תמיד, בנגוד לזכותו של האב כאב, לתבוע משמורת משותפת על הילדה כשיחפוץ בכך, וכמו שהוזכר גם בסעיף י"א להסכם.

אפשר ובמקום שברור לכולם ומעל כל ספק שכל המעשה ועשייתו נוצרו ובאו ונולדו לאויר העולם מחמת הצורך בקיום התנאי – אפשר יהיה לומר, כי קיום התנאי גובר על הרצון למעשה עד כדי ייתור קיום משפטי התנאים, דבר זה מיתקיים כאשר העושה מתנה מראש בעשייתו את המעשה באמירת "על מנת" - מעשה זה יהיה קיים "על מנת" שיתקיים תנאי כל שהוא, או אז הוכח והוברר, כי דעת העושה היא כזו שרצון לתנאי גובר או משתווה לרצון לקיום המעשה, שבמקרה זה אף שלא היתקיימו כל משפטי התנאים התנאי קיים ויכול לבטל את המעשה.

הייתכן, זוג מתגרש לאחר עריכת הסכם גירושין כדת וכדין, ובו קיימים הסדרי השהות בין ההורים, והינה בפעם אחת, האשה לא הביאה את הילדים לבית האב, כפי שמחייב ההסכם, היעלה על הדעת שמחמת זה יאמר האב הגט בטל שהרי על דעת כן נתתי את הגט? כל זה דוחה הבית אפרים בצורה ברורה: כיון שבשעת נתינת הגט הוא אומר בפירוש שהוא מתרצה ליתן בלא תנאי, גמר ומגרש בכל אופן שיהיה מקרה נוסף מובא בתשובת מהרש"ם (חלק ה' סימן מג) שבסיום תשובתו, אודות בעל שלא הסכים לתת גט אלא לאחר שיובטח שהאשה תחזיר לו את המסמכים שלו ביחס לביתו ושדותיו, ולאחר שהאשה התחייבה באלה ושבועה וחרם חמור שמיד לאחר הגירושין תשיב את הגזילה, סודר הגט, אך לסוף האשה לא עמדה בהתחייבותה, והבעל רוצה לבטל את הגט בטענה שבשום אופן לא היה מגרשה ללא החזרת המסמכים הנ"ל, במסקנתו פסק מהרש"ם: "נלפע"ד דהגט כשר. ואמנם מבואר בחו"מ סוס"י טו וכמה דוכתי דיוכלו הבית דין לגזור על האשה שלא תינשא לאיש אם אינה מחזרת מה שגזלה, ועיין שבות יעקב ח"ג סי' קכא בזה, ולכן גם בנ"ד יעשו כן". כלומר, גם בהבטחה ברורה ובתלייה, הינה לאחר נתינת הגט יימסרו וישובו לך המסמכים – הבטחה שהתבדתה – אין בכך לערער על כשרות הגט כשלא הותנה כלל בעת המסירה וכפי שנוהגים כל מסדרי הגיטין.

...

לסיכום מכל האמור לעיל עולה כי לאחר עיון בדברי הבעל בבקשותיו אין כלל מקום לערעור על הגט: הבעל לא התנה את נתינת הגט בעד כל תנאי שהוא.

הרב דוד גרוזמן - דיין אנו מצטרפים לכל האמור לעיל.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1135150/1 בית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב אליעזר איגרא, הרב א' אהרן כץ, הרב שלמה שפירא המערערת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד רות אשרף ממן) המשיב: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד שמואל ניסנקרן) הנידון: שינוי מקום מגורי האם המשמורנית עם הילדים בנגוד לרצון האב א) בפני בית הדין מונח ערעורה של האשה-האם על החלטתו של בית הדין האיזורי האוסר עליה לעזוב עם ילדיה את מקום מגוריה הנוכחי בבית שמש ולעבור להתגורר עם הילדים בירושלים. הצדדים נישאו לפני 22 שנה ולהם שמונה ילדים, שניים מהם בגירים. הילדים הקטינים הם: [א'] ילידת 2.11.01; [ב' וג'] ילידי 7.7.03; [ד'] יליד 14.11.05; [ה'] יליד 20.12.11; ו[ו'] יליד 25.8.13. לפני למעלה משנה ביום 16.6.2016 הוגשה תביעות האשה לגירושין, משמורת הילדים, מזונות וחלוקת רכוש. בכתב תביעתה מגוללת האשה את פרשת חייהם המשותפים, כשעיקר תלונתה היא לקות תקשורתית של הבעל. לדבריה הבעל אובחן על הרצף האוטיסטי, ולדבריה היא נושאת בעול הבית וגידול הילדים, ללא שותפות הבעל בנשיאה בעול. לדברי האשה הצדדים עברו 22 הליכי ייעוץ ממועד חתונתם והילך. עובדה זו שעברו הליכי ייעוץ רבים, לא הוכחשה ע"י הבעל, אף שיש בין הצדדים מחלוקת על מספר הליכי הייעוץ שעברו. לדברי האשה היא מואסת כיום בבעל ולא תחזור אליו בשום אופן. כחודשיים אחרי הגשת התביעה ועוד לפני הדיון הראשון בבית הדין, עזב הבעל את הבית, כנראה כדי להשקיט המתח בין הצדדים. מאז הצדדים גרים בנפרד. בדיון הראשון שנערך בבית הדין האיזורי הסכימה האשה להליכה לגורם ניטראלי לצורך ייעוץ, והסכימה לקבל המלצתו. הבעל סרב להצעה זו ורוצה להמשיך את הטיפול אצל מטפל האומר לו שיש סיכוי לשלום בית, האשה היתנגדה להמשך הליך זה. מפני שתהליך זה נמשך זמן רב ללא תכלית וללא היתקדמות ופניה לגירושין בלבד. לדבריה ההליכה למטפל נעשתה לצורך מיזעור הפגיעה בילדים ולא לצורך שלום בית. האשה ביקשה מועד נוסף לדיון בתביעת הגירושין, מועדים נקבעו ונדחו בשל בקשות הבעל ונסיעתו לחו"ל לצורך איסוף כספים לחתונת בנם. לבסוף נערך דיון נוסף ביום 15.3.2017 בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם האשה אמרה אני כבר 22 שנים עוברת את הנושא של מחשבה ויעוץ נישואין. מבחינתי היום אין אופציה אחרת אלא רק גט. אף פעם לא היה לי משיכה רגשית אליו. חיי אישות אין בינינו כבר שנה. הבעל אישר דבריה, אך אמר צריך לבדוק את הדבר לשני הכיוונים. פניתי לאנשי מיקצוע שבדקו את התיק ואמרו שיש מה לעשות. בית הדין האיזורי הבהיר בדיון זה: "עם כל הכבוד ליועצים מסביב, לבית הדין יש את ניסיון החיים הרב ביותר מכל גורם אחר בעינייני גירושין. חוות דעת היא רק חוות דעת אבל אי אפשר לאכוף אותה. האשה מצהירה עכשיו בפנינו חד משמעית שהיא לא תקבל שום המלצה אחרת מלבד גירושין. בדיון הקודם אמרנו דברים שלא נכתבו בפרוטוקול ובין היתר הבאנו את דברי הרשב"ש שיסד בהלכה את הטענה של מאיס עלי באמתלא מבוררת במקרה שאין בו משום "שמא עיניה נתנה באחר".

...

סוף דבר כל הראשונים סוברים שבטוענת מאיס עלי אין לכופה להיות עמו.

ועיין עוד בשו"ת מהרי"ט (סוף סימן קיג) שכתב: "וגם אין לעכב על ידה שלא תלך אצל אביה בעיר שהוא דר בה דמאחר דלא כייפי' לה לדור עם בעלה עם מי תדור שיהא כבודה יותר מאביה ומי יחוש עליה חוץ ממנו." ולפי זה בנידון דידן אין הבעל יכול למנוע מהאישה להתגורר היכן שתחפוץ אף אם לא תהיה לה אמתלא מבוררת, וק"ו אם אחרי הבדיקה יגיע בית הדין למסקנה שיש לה אמתלא מבוררת וחייב לגרשה.

סוף דבר, מכיוון שהאם רשאית להתגורר היכן שתרצה, אין למנוע ממנה לעבור לירושלים.

בנגוד לטענות האב לא היתקבל הרושם לאחר בדיקת טענותיו כי מדובר באם מזניחה.

לעניין הרחבת זמני שהות ללא צורך בהחלטה שיפוטית, האב טען בפני העו"ס כי לא פעל להרחבת זמני שהות עם הילדים היות ולשיטתו הדבר כרוך בויכוחים עם האם אשר מעמידה תנאים משלה.

בתסקיר נרשם כי האב אישר שהוא מודע לקשיים שיש לילדים בביתו מול בת זוגו אך לשיטתו הקשיים נובעים בשל רצון הקטינים לקבל אבא חסר גבולות שהיה להם קודם לקשר עם בת הזוג ושאותו הוא מבקש למחוק.

על כן, לאור הקונפליקט בין ההורים, הקשיים בקשר בין הקטינים לבין האב ובתו זוגו, העדר רצון מצד האב לנהל תיקשורת עם האם, העדר רצון לשיתוף פעולה בטיפול משפחתי אשר מעיב על יכולת קשר הקטינים עם האב להתרחב, היתרשמות העו"ס כי האב אינו שותף מרצון ובחירה בחיי הקטינים מעבר לזמני השהות, ואין לו קשר טלפוני עם המסגרות החינוכיות אל מול התחייבות האם לתוכנית לשמירה על קשר בין הקטינים לאביהם – כל אלו הביאו את העו"ס להמליץ לאפשר לאם להעתיק את מקום מגוריה עם הקטינים.

יוגש תסקיר משלים בו יינתנו המלצות סופיות לעניין הרחבת זמני השהות והעתקת מקום מגורי האם עם הקטינים במקום מרכז הארץ.

" עקרון טובת הקטין – הוא העקרון המנחה את בתי המשפט בדונם בשאלות של משמורת קטינים, כמו גם בבקשת הורה לשנות את מקום מגורי הקטין, עליו הוא משמורן.

...

אני דוחה את בקשת האב.

באשר למינוי מומחה, לא שוכנעתי כי נסיבות המקרה מצדיקות, ואף לא מטעמי צדק עיכוב במתן הכרעת בית משפט, שעה שסעד זה נתבקש לראשונה בשורה האחרונה לסיכומי האב, כאשר יכול היה לבקשו במרוצת ההליך, כאשר גם אין כל המלצה מטעם העו"ס או גורם חינוכי אחר, על הצורך בהפניית הילדים לאבחון פסיכולוגי כדי להעריך את כוחות הילדים להתמודד ולהסתגל עם המעבר אותו האם מבקשת לעשות וזאת על אף מחויבותה והתחייבותה לתת להם את כל המענים הדרושים.

אשר על כן, אני קובעת כי האם רשאית להעתיק את מקום מגוריי הקטינים לאזור המרכז (פתח תקוה או ראש העין) וכי היא רשאית לרשום את הקטינים למסגרות החינוך באזור המרכז.

בהחלטה מיום ט"ו בטבת תשפ"א (30.12.2020) קבע ביה"ד שלעת עתה משמורת הבנות היא בידי האם, וכן קבע ביה"ד בסעיף י"ב בהחלטה הנ"ל: "לעת עתה אין ביה"ד רואה נכון להורות על קירוב מקום מגורי הבנות למקום מגורי האב". בסוף הסעיף ציין ביה"ד כי ייתכן שבעתיד ייוצרו תנאים לדיון מחודש בענין מקום המגורים.

עיקר טענות הצדדים עיקר טענות האב · האם עזבה עם הבנות ביום 5.8.2018 למקלט לנשים מוכות ללא כל עילה, ויצרה "מעשה עשוי", יצרה ניכור הורי, ופגעה בזכויותיו הבסיסיות של האב כהורה, וכל זאת בנגוד לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962, הקובע בפירוש כי שינוי מקום מגורים ייעשה רק בהסכמת שני ההורים או באישור בית הדין או ביהמ"ש. פסק דין שאינו מחייב את האם להשיב את הבנות לאשקלון, נותן יד להיתנהגות פסולה זו. · האב זכאי להסדרי שהות לפחות כמו כל אב. הסדרי השהות כיום יוצרים טירחה וסבל לקטינות במעבר בין עיר לעיר.

· בשנים האחרונות שופטי ביהמ"ש למשפחה ובתי דין הרבניים פועלים בנחישות בנושא של מעבר חד צדדי של האם, ומחייבים אותה לחזור יחד עם הילדים למקום המגורים הקודם מתוך מטרה לשמור על טובת הילד והקשר שלו עם שני הוריו.

עי' בפד"ר (חלק ד עמוד 95 ואילך), בפס"ד מביה"ד אשקלון (תיק 65393/5), ובפסקי דין מביה"ד באר שבע תיק 1037916/3 (שעליו חתום גם אב ביה"ד הח"מ), תיק 1280465/5 (בענין מעבר מאילת לצפון), ותיק 1199769/2, ובמקורות שהובאו שם. ובפס"ד מביה"ד הגדול (תיק 1073383/1) מיום כ"א באב תשע"ו (25.8.2016) נכתב: "אנו מודעים לתסקיר שקבע כי טובת הילדים להיות קרובים לשני ההורים, יחד עם זאת, אולם הואיל ולדברי האם היא מרגישה בדידות במקום מגוריה, רחוקה מהוריה, ואין לה תמיכה משפחתית שהיא כה זקוקה לה, ומקום המגורים הוא רחוק ממקום עבודתה, לכן היא רוצה לעבור להתגורר ליד הוריה בצפון, לפיכך לא ניתן לאסור עליה לעבור ולגור באשר תחפוץ, וזכותה לגור בכל מקום שתרצה, וטובת הילדים אינה יכולה למנוע ממנה לעבור דירה. מה עוד שבסופו של דבר אם האם תחיה חיים של צער יהיו לכך בוודאי השלכות לא טובות על הילדים, ונימצא שכר עיכובה במקום – בהפסדה [ההדגשה אינה במקור][...]

רצונה של האם לגור בקירבת בני משפחתה, אינה יכולה להשקל כשיקול חד צדדי, ללא אישור הערכאה השיפוטית, ועל כן, גם אם טובת הבנות מחייבת את המשך מגוריה באיזור ירושלים, יש מקום לקזז מסכום המזונות שמשלם האב את עלות נסיעותיו, או לפחות חלק ממנה.

...

עי' בפד"ר (חלק ד עמוד 95 ואילך), בפס"ד מביה"ד אשקלון (תיק 65393/5), ובפסקי דין מביה"ד באר שבע תיק 1037916/3 (שעליו חתום גם אב ביה"ד הח"מ), תיק 1280465/5 (בענין מעבר מאילת לצפון), ותיק 1199769/2, ובמקורות שהובאו שם. ובפס"ד מביה"ד הגדול (תיק 1073383/1) מיום כ"א באב תשע"ו (25.8.2016) נכתב: "אנו מודעים לתסקיר שקבע כי טובת הילדים להיות קרובים לשני ההורים, יחד עם זאת, אולם הואיל ולדברי האם היא מרגישה בדידות במקום מגוריה, רחוקה מהוריה, ואין לה תמיכה משפחתית שהיא כה זקוקה לה, ומקום המגורים הוא רחוק ממקום עבודתה, לכן היא רוצה לעבור להתגורר ליד הוריה בצפון, לפיכך לא ניתן לאסור עליה לעבור ולגור באשר תחפוץ, וזכותה לגור בכל מקום שתרצה, וטובת הילדים אינה יכולה למנוע ממנה לעבור דירה. מה עוד שבסופו של דבר אם האם תחיה חיים של צער יהיו לכך בודאי השלכות לא טובות על הילדים, ונמצא שכר עיכובה במקום – בהפסדה [ההדגשה אינה במקור][...]

זאת מכיוון שביה"ד אינו יכול להימלט מן החשש, שבנדון דידן, החזרת האם והבנות לאזור אשקלון דווקא תגדיל את החיכוך, תגדיל את המתח בין הצדדים, ותהפוך את המאבקים בין ההורים לשגרת יום, שבסופו של דבר תשפיע לרעה על הבנות.

מסקנה לאור כל הנ"ל, ביה"ד קובע: בית הדין אינו מחייב את האם להשיב את הבנות להתגורר באזור אשקלון.