לעמדת האסירים, חוק שיחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שיחרור על-תנאי) אינו מבחין בין אסירים בטחוניים לבין אסירים פליליים ובין אסירים שהם תושבי או אזרחי מדינת ישראל לבין אסירים זרים, ועל כן אין מקום לקביעה גורפת שלפיה לא קיים פוטנציאל שקום לאסיר שביצע עבירות על רקע אידיאולוגי או לאסיר זר. כמו כן טוענים האסירים כי תוצאתה של הוראת השעה היא אפליה שאין להצדיקה בין קבוצות אסירים שונות.
תכנית שקום "פרטית" ופגישה עם מומחים
מעת לעת אסירים שאינם זכאים לתכנית שקום מטעם הרשות לשקום האסיר מבקשים להציג לפני ועדת השחרורים תכנית שקום פרטית מטעמם, ולצורך כך מבקשים להפגש בין כתלי בית הסוהר עם מומחים – עובדים סוצאליים ואחרים – שיסייעו להם בעריכת תכנית כאמור (לשאלת מעמדן של תכניות שקום פרטיות אלו בגדר שקולי ועדת השחרורים ראו עניין נאאל; רע"ב 6083/07 ג'דנייה נ' היועץ המשפטי לממשלה (21.10.2007) (להלן: עניין ג'דנייה)).
כזכור, ההנחיה ביחס לאסירים אלה היא כי לגביהם "לא תאושר הכנסת מטפל פרטי לצורך הכנת תכנית שקום. זאת היות שלא ניתן לפקח על תוכניות שקום מחוץ לשטחי ישראל [...]". ביחס לאסירים זרים הכלל הוא איפוא כי בשום מקרה לא תאושר כניסת מומחה מטעמם (וזאת להבדיל מן הקבוע ביחס לאסירים בטחוניים, שלגביהם תישקל כניסת מומחה פרטי אם יוכח "להנחת הדעת" כי חל שינוי בולט וממשי בתפיסותיו האידיאולוגיות של האסיר).
...
סוף דבר
אם תשמע דעתי נכריז על בטלותם של סעיפים 5.6.1.7-5.6.1.5 להוראת השעה.
לטעמי, די בכך שהנוהל הקבוע בהוראת השעה נכון להיום מאפשר ומסדיר את האופן שבו יבוצע הדבר; ומשכך, נפגעת זכותם של האסירים דנן להליך הוגן ביחס לאסירים אחרים, שלהם העניקה המדינה זכות דיונית זו.
עמדתה של המדינה, לפיה קבלת הבקשה תוביל להקצאת משאבים בלתי-סבירים עבור בניית תכניות שיקום שהן חסרות תוחלת, שובה את הלב; אולם אין בידי לקבלהּ.
כאמור, אף אני סבור, כחברי השופט ע' פוגלמן, כי יש להכריז על בטלותם של סעיפים 5.6.1.7-5.6.1.5 להוראת השעה.
