שינוי מספר רישוי עקב תאונה שגרמה לנזק

ביום 23.7.10, ברחוב הנרקיס בכפר אבו גוש, רכב מסוג קרייזלר הנושא מספר רשוי 13-879-68 (להלן: "הרכב הפוגע") פגע חזיתית ברכב (להלן: "התאונה").

טבק אבו גוש טוענת כי בעקבות התאונה נגרם נזק לרכב בסך של 18,180 ₪ על פי חוות דעת שמאי רכב.

הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח קביעת בית המשפט ב-ע"א 8880/13 דוד וינשל נ' מדינת ישראל משרד הבטחון (פורסם בנבו): "בהיעדר ידיעה של התובע, שלא גילה ולא היה עליו לגלות כי קמה לו עילת תביעה, נחלשים חלק מהטעמים שבבסיס דיני ההתיישנות: לא ניתן לראות את התובע כמי שויתר או ישן על זכויותיו ולא ניתן לבוא אליו בטרוניה על כך שיצר ציפיות אצל הנתבע לפיהן הוא ויתר או מחל על תביעתו. לכן תושעה נקודת הפתיחה של מירוץ ההתיישנות עד למועד בו התובע מגלה או יכול לגלות את העובדות הטעונות גילוי. כלל זה מכונה "כלל הגילוי" (Discovery Rule) או "כלל הגילוי המאוחר" (ישראל גלעד "היתיישנות בנזיקין - הצעה לשינוי החוק", משפטים יט 81, 123-122 (התשמ"ט) (להלן: גלעד); טל חבקין היתיישנות 155 (2014) (להלן: חבקין); עניין גיא-ליפל, פסקה 40).

...

לאור כל המקובץ, הגעתי למסקנה כי על דן רכב לפצות את טבק אבו גוש בגין נזקיה.

בקיזוז שווי השרידים שהושארו אצל טבק אבו גוש, אני קובע כי טבק אבו גוש זכאית לפיצוי בגינו בסך כולל של 16,740 ₪ (18,180-1440) וזאת על ידי דן רכב.

כיוון שטענתו המרכזית של מגדי, כי לא שכר את הרכב הפוגע נסתרה, אני סבור שאין מקום כי דן רכב תישא בהוצאותיו.

התובע, מר ראובן רבה (להלן: "ראובן"), הוא הבעלים של משאית גרר מסוג וולוו נושאת מספר רשוי 42-526-15 (להלן: "המשאית").

בגין התאונה נגרמו לתובע ניזקי גוף ורכוש.

ברם בתקופה שבין פברואר 2012 ומאי 2012 (משך בירור הערר שהגישה מזל שהביא לפתיחת התיק), הוחלף הדו"ח הראשון בדו"ח השני, שונו מסקנות הדו"ח הראשון ונקבע כי התאונה התרחשה בנתיב ולא בשול, וזאת מבלי לשנות את תאריך הדו"ח ומבלי לתעד בכל דרך את השינויים שנערכו בו. עדותה של מזל גובתה בתכתובת ענפה בינה ובין ראובן לבין המישטרה ופרקליטות המדינה, הן לעניין גניזת התיק והן לעניין שינוי הדוחות.

...

בהתאם למסקנה זו מתבקש בית המשפט לקבוע כי התאונה אירעה בנתיב הימני ולא בתוך השול.

מעבר לכך, אין בחוות הדעת כל אינדיקציה למתקן ההרמה שבסופו של דבר נרכש על ידי התובע.

לאור זאת, ובהתחשב בעצמת התאונה ובנזק למשאית (אבדן מוחלט, כפי שהרחבתי לעיל), אני מתרשמת כי המסקנה כי יש להשבית את מתקן ההרמה סבירה בנסיבות העניין.

סוף דבר אני מחייבת הנתבעים לשלם לתובע סך של 91,884 ₪, המהווים שיעור של 60% מסך הנזק המוכר, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 3.7.11 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

לטענת התובעת, בגין התאונה, נגרמו לרכבה נזקים אשר הוערכו על ידי שמאי רכב, והתובעת נשאה בעלות תיקון הנזקים, בעלות שכ"ט השמאי, ועתה היא תובעת את הפסדיה מהנתבע.

מדובר בשינוי חזית עובדתית אסור מאחר והתובעת מבקשת לטעון לאחר ניהול ישיבת ההוכחות, בנגוד גמור להסכמה הדיונית שקבלה תוקף של החלטה, ומבלי להגיש כל בקשה לתיקון כתב התביעה, לפיה הרכב הפוגע הוא רכב אחר.

אשר למסמכים שהגיש ב"כ הנתבע לגבי ביצוע עסקת חליפין בין רכב שהיה בבעלותו הנושא מספר רשוי 69-802-35 לבין כלי רכב אחר הנושא מספר רשוי 90-152-73 על מנת להראות כי הרכב הראשון לא היה בבעלותו במועד התאונה, אין אינדיקאציה לעיסקת חליפין "טרייד אין" כפי שטען ב"כ הנתבע בהודעתו זו. אולם, הדבר אינו עומד כלל לבחינה שעה שהתובעת והעדה מטעמה אמרו באופן נחרץ כי הרכב הפוגע נושא מספר רשוי 91-702-81, הוא ולא אחר.

...

סיכום אשר על כן, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך כולל של 7,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום.

התובעת תשלם לטובת קופת אוצר המדינה סך של 3,000 ₪ אשר ישולם תוך 30 יום.

התובעת מוסיפה כי לאחר הפגיעה רכב הנתבעת ברח מזירת התאונה, נהגת רכב התובעת נסעה בעקבות רכב הנתבעת והצליחה לקלוט את מספר הרשוי של רכב הנתבעת.

לטענת התובעת, בגין התאונה נגרמו לרכבה נזקים, אשר הוערכו על ידי שמאי רכב והתובעת נשאה בעלות תיקון הרכב ובהוצאות השומה.

במסגרת הבקשה לשינוי מועד דיון, שהוגשה ביום 14.6.18, טענה הנתבעת כי היתקבל אצלה מבוטחהּ פרוטוקול דיון בהליך התעבורה שניפתח בגין אותה תאונה (ת"ד 4403-08-16 בבית משפט לתעבורה פתח תקוה) במסגרתו הורשע מבוטח הנתבעת מכוח חזקת הבעלות בלבד מאחר שלא הוא שנהג ברכב הנתבעת במועד התאונה.

מבוטחת התובעת טוענת כי היתקשרה למספר זה בנוכחות השוטר וענה מישהו שלטענתה כנראה מדובר באביו של מבוטח הנתבעת, שאמר אין בעיה אנחנו נשלם כל נזק וכי רכב הנתבעת נמצא במוסך בטייבה וכנראה אישתו של בעל המוסך נהגה ברכב הנתבעת במועד התאונה.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, לרבות הראיות שהוצגו במעמד הדיון מיום 10.10.18, ולאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים בעל פה וקראתי את טיעוניהם בכתב, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל במלואה, מהנימוקים המובאים להלן: האחריות לקרות התאונה כפי שכבר ציינתי לעיל במעמד הדיון ועל יסוד כתבי בי-דין שהוגשו בתיק לאחר הגשת כתב הגנתה של הנתבעת, עולה כי למעשה אין מחלוקת אמיתית בקשר עם שאלת האחריות לקרות התאונה, קרי, האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של מי שנהג ברכב הנתבעת במועד התאונה.

איני מקבלת את ניסיונה של הנתבעת להראות כי לא ידוע אם מי שנהגה ברכב הנתבעת במועד התאונה עמדה בהגבלות גיל הנהיגה וותק הנהיגה הקבועות בפוליסת הביטוח.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את סכום התביעה, בסך של 3,760 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לפניי תביעה בגין נזק שניגרם לרכב מידגם קיה מספר רשוי 9145411 (להלן "רכב הקיה"), שבבעלות תובעת מס' 2 גב' שולמית פינטו (להלן "גב' פינטו"), ושהיה מבוטח בתקופה הרלוואנטית לתביעה על ידי תובעת מס' 1, איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ. הנזק נגרם בעקבות תאונת דרכים מיום 28.2.19 שבה היה מעורב רכב מסוג רנו מס' 19495601 (להלן "רכב הרנו"), שבבעלות מר אילן טקסירו (להלן "מר טקסירו"), ושהיה נהוג במועד התאונה על ידי נתבע מס' 2 מר שושן ניסים (להלן "מר שושן").

וכך אמר בעדותו: "ת: שחתמנו על ההסכם קודם כל בנוכחות אלעד חן העורך דין, אמרו לי אין לך מה להתייחס לזה אנחנו מתייחסים רק לזה שאתה מקבל רכב מהחברה ,החוזה לא בא לרעתך הוא לא יפגע בך אתה מאשיר [כך במקור, כ. ג'] לנו צ'ק בטחון 150,000 שקל כי אני עבדתי עם כספים של החברה שלהם, הרכב הם נתנו לי אותו בשביל שאני אוכל, בכל זאת ברכב יש כספת לשים שמה זה סכום כסף גדול, כל הזמן הסכומים היו משתנים לפי מה שהייתי מקבל ממנו רשימה והייתי מפקיד את רוב הכסף בכספת וכסף שהייתי צריך לשים במכשירים קרובים אליי הייתי מניח אותם לידי ,הרכב זה היה מהם מטקסירו, הוא אמר לי הרכב הזה ישרת אותך למען העבודה כי העבודה היא בחיפה, קריות ועכו

...

אינני מקבלת את הטענה הנ"ל. ראשית, החברה לא הוכיחה כי העמידה למר שושן רכב עם פוליסת ביטוח תקפה שאמורה היתה לכסות את נהיגתו ברכב במסגרת ביצוע העבודה, לרבות נהיגה בלתי זהירה, ובכך הפרה את התחייבותה כלפיו על פי תנאי ההסכם.

לאור האמור לעיל הנני מקבלת את התביעה כנגד נתבעת מס' 1 טקסירו אחזקות בע"מ, ומחייבת אותה לשלם לתובעות, ביחד ולחוד עם נתבע מס' 2 מר שושן ניסים, את הסכומים שנפסקו ביום 14.4.22 כמפורט בסעיף 6 לעיל.

בנוסף הנני מקבלת את ההודעה לצד שלישי כנגד חברת טקסירו אחזקות בע"מ, ומחייבת אותה לשפות את המודיע, מר שושן ניסים, בגין הסכומים שישולמו על ידו לתובעות בהתאם לפסק הדין מיום 14.4.22 הנ"ל. בנוסף, תשלם הצד השלישי חברת טקסירו אחזקות בע"מ למודיע מר ניסים שושן, אגרת משפט בגין ההודעה לצד שלישי, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.