שינוי מסמכי בקשה לפי תקנה 136 לתקנות החוק האזרחי

זמן קצר לאחר מכן הודיעו התובעים על ניצול זכותם לפי תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לתקן את התביעה בעקבות חוו"ד המומחה, ללא נטילת רשות, על ידי צירוף הנתבעים 2-3 (ראו החלטת 16.1.19).

השניה, כי בעת מינויו של המומחה לא היו צד לתיק, המומחה לא שוחח עם הנתבעים 2-3 כפי שעשה עם יתר הצדדים טרם עריכת חוות דעתו וכל שעשה היה בקשה לקבל את השרידים שברשותם, ללא שיכלו להעביר אליו מסמכים כנהוג.

בית המשפט סמוך ובטוח כי מומחה בית המשפט יעשה מלאכתו נאמנה, ישמע את הטענות בלב פתוח ובנפש חפצה ויהא פתוח לשינוי מסקנותיו, אם יחליט כך, לאחר הפגישה, ללא דעה קדומה (ראו בהקשר זה עניין אטיאס).

...

דיון והכרעה לאחר שהפכתי בדבר, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

לפיכך, כלל הנסיבות שתוארו לעיל מביאות אותי למסקנה כי בנסיבות העובדתיות הייחודיות שבפניי ובעיקר בשל כך שחוות דעת סלוצקי עמדה בפני המומחה והנתבעים 2-3 השתתפו בפגישות עם המומחה, אין לפסול את חוות הדעת, אלא לעשות שימוש בהוראה דיונית מתונה יותר כמבואר להלן (לקביעה דומה ראו ת.א. (שלום קריות) 35666-11-15 פלוני נ' חברת סי.סי.סי. המרכז לבקרת אקלים בע"מ (12.8.18)).

בנסיבות המקרה תיקון כתב התביעה נופל לגדרי תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סד"א") לפיו: "בעל דין רשאי, תוך חמישה עשר ימים מהיום שהומצאה לו חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, לתקן, בלי נטילת רשות מבית המשפט, את כתב טענותיו לאור האמור בחוות הדעת; היה בעל הדין תובע, רשאי הוא לתקן את הסעד שבקש, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצימצום". עיון בתיק מעלה כי התובעת לא תיקנה את כתב התביעה במועד שנקבע על פי התקנות, אלא הודיעה כי לאור מגמת ההחמרה הנמשכת במצבה הרפואי, וככל שמגמה זו לא תעצר, תוגש בקשה להעברת התביעה לבית המשפט המחוזי.

בהתאם, תובע שהגיש תביעתו בבית משפט שלום, אך לאחר מכן התברר לו כי חל שינוי בנסיבות התיק אשר יש בהן בכדי להשליך על נזקיו וסכום הפצוי המבוקש, בכך שיהיה מעל תיקרת הסכום שבית משפט השלום רשאי לפסוק - רשאי בית משפט השלום על פי שיקול דעתו לאפשר לו לתקן את כתב התביעה, וכפועל יוצא מכך להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי.

הדברים נאמרים מבלי לקבוע מסמרות בעיניין או לחוות דיעה באשר לתוצאתו של הדיון ובאשר לסכום הפיצויים שייפסק לתובעת שכן זה ייקבע על ידי בית המשפט אשר ידון בתביעה על פי מכלול הראיות והנתונים אשר יונחו לפניו ( הוצגו לפניי מסמכים התומכים בטענתה של התובעת לעניין גובה שכרה, וככל שתתקבל טענתה בדבר פגיעה קשה בתפקודה, לאחר שמיעת הראיות, וייבחנו טענותיה בדבר הפסד ההישתכרות, נסיבותיה של התובעת וגילה, סכום הפצוי עשוי לחרוג מסמכות בית משפט זה).

...

דיון והכרעה: לאחר שעניינתי בבקשה ובתגובה לה, ועל סמך מכלול הנתונים אשר הונחו לפניי – שוכנעתי כי דין הבקשה להעברת התיק לבית המשפט המחוזי להתקבל.

לאור כל האמור לעיל, לאחר עיון במכלול הנתונים אשר הונחו לפניי, בהתחשב באופיו של ההליך ובשים לב לשלב המקדמי שבו נמצא התיק, ועל מנת שלא לקפח את התובעת – ראיתי שיש מקום להיעתר לבקשה.

לסיכום – הבקשה מתקבלת.

טענות הצדדים לטענת המבקשת, תיקון כתב התביעה יאפשר בירור השאלות השנויות במחלוקת הנוגעות לסכסוך בין הצדדים ויביא לפיתרון יעיל ומהיר בהליך זה. כמו כן, מוסיפה המבקשת כי הבקשה מוגשת בשלב מקדמי ואין בו משום ביזבוז זמנו של בית המשפט או שינוי לרעה באפשרות הגנתו של המשיב.

המבקשת טוענת כי בכתב התביעה המקורי ביקשה היתר לפיצול סעדים בשל העובדה כי לא יכלה לאמוד בשעת הגשת התביעה המקורית את סכום הנזק וכעת לאחר השלמת הבנייה, יכולה היא לכמת את הנזקים וההוצאות שנגרמו לה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה אני סבורה שיש לקבל את הבקשה ברובה מהטעמים שיפורטו להלן: בהתאם לתקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), בעל דין רשאי לתקן את כתב הטענות שהגיש ללא נטילת רשות, בעקבות הגשת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט.

עיון בבקשה ובכתב התביעה המתוקן, אשר ייאמר כבר עתה, כי הוא מיסמך מסורבל שקריאתו קשה עד מאוד, מראה כי התיקון ברובו הגדול, נובע מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

...

המבקשת טוענת כי בכתב התביעה המקורי ביקשה היתר לפיצול סעדים בשל העובדה כי לא יכלה לאמוד בשעת הגשת התביעה המקורית את סכום הנזק וכעת לאחר השלמת הבנייה, יכולה היא לכמת את הנזקים וההוצאות שנגרמו לה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה אני סבורה שיש לקבל את הבקשה ברובה מהטעמים שיפורטו להלן: בהתאם לתקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), בעל דין רשאי לתקן את כתב הטענות שהגיש ללא נטילת רשות, בעקבות הגשת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי לא נדרשה רשות לרוב התיקון המבוקש, מאחר שהוא נובע מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

המבקשת תשלם סכום זה תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. אציין כי אינני פוסקת הוצאות גבוהות יותר חרף העובדה כי ייתכן ובעקבות תיקון כתבי הטענות יידרשו הצדדים לתקן אף את תצהיריהם, נוכח העובדה כי חוות דעת המומחה הוגשה רק לאחר הגשת התצהירים וכאמור לעיל, בהתאם לתקנה 136 לתקנות, רשאי בעל דין לתקן את כתב הטענות שלו לאור חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט.

הטעם להחלטה זו היה, כי אין לראות בחוות-דעתו של מומחה מז"פ מטעם המישטרה משום חוות-דיעה של מומחה שבעקבות הגשתה ניתן לתקן כתבי טענות, אף בלא קבלת רשות לכך מבית המשפט (בהתאם לתקנה 136 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

לאחר תום שמיעת הראיות הגיש הנתבע שתי בקשות להתיר לו להגיש מסמכים נוספים.

משכך, טענה שמעלה בעל דין שלא הועלתה מלכתחילה בכתבי טענותיו מהוה 'שינוי חזית' או 'הרחבת חזית', ויש לדחותה (ראו למשל: ע"א 441/88 ירחי נ' גולדגרבר, פ"ד מג(4) 378, 348 (1989); ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145 (2003); ע"א 759/76 פז נ' נוימן, פ"ד לא(2) 169 (1977); גורן בעמ' 91-94; יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 329-332 (מהדורה שביעית, 1995)).

לאחר דיון נרחב בעיניין (בפיסקה 5), מגיע בית המשפט (כבוד השופט ת' אור בהסכמת כבוד השופטים (כתוארם אז) א' גרוניס וא' ריבלין) למסקנה כי במקום שבבקשת ביניים נדונה טענה ונדחתה ובענייניה אף הוגשה בקשת רשות ערעור "... דחיית בקשת רשות ערעור, אף אם נעשתה מנימוקים לגוף העניין, אינה חוסמת את בעל הדין להשיג על ההחלטה האחרת במסגרת פסק הדין". בית המשפט נימק את מסקנתו זו בקבעו כי "לאור תקנות סדר הדין האזרחי ומגמותיו, אין לראות בדחיית בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת שנעשתה לגופה בגדר ערעור" וזאת משורה של טעמים כפי שפורטו שם (בפיסקה 6).

בנסיבות אלו, היה על התובע לעתור לביטול פסק הבוררות בהתאם להוראת סעיף 24 בחוק זה. סעיף 24 בחוק הבוררות קובע כי בית המשפט המחוזי "רשאי, על-פי בקשת בעל-דין (בחוק זה – בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות" המפורטות בסעיף זה, הכולל עשר עילות ביטול.

...

מנגד טוען הנתבע, כי יש לדחות את התביעה מחמת מעשה בית-דין שהקים פסק הבוררות שאושר בפסק-דין ולחלופין, כי לדחות את התביעה לגופה.

השאלה הראשונה שמעלה סוגיית מעשה בית-דין בתביעה הנדונה היא, אם ניתן במסגרת פסק הדין לשוב ולהידרש לעניין זה. זאת בשים לב לכך שנושא זה אינו נמנה עם הפלוגתות שנקבעו להכרעה ולאור העובדה שטענת הנתבע, כי יש לדחות את התביעה מחמת מעשה בית-דין, נדונה ונדחתה לגופה, גם בהחלטת בית משפט זה וגם בהחלטה בבקשת רשות ערעור שהגיש הנתבע.

סיכום ותוצאה מכל הטעמים שעליהם עמדנו, הרי שדין התביעה להידחות מחמת מעשה בית-דין.

אפילו לא הייתה התביעה נדחית מחמת מעשה בית-דין, הרי שכאמור לעיל, הייתה נדחית לגופה, משלא עלה בידי התובע לבסס כנדרש את טענותיו העובדתיות ואת טענותיו המשפטיות, אשר לטענתו מצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבע לבין החברות.

לפיכך כאמור, התביעה נדחית.

בהוראת החוק ובתקנותיו אין כל הוראה בעניין גילוי מסמכים.

בעיניין הנידון כאן לא קבע בית הדין סייגים ולא עשה שינויים או תיאומים, ועל-כן יש להניח על סמך ההלכה, שנקבעה בדב"ע לא/8-0 הנ"ל, כי בית הדין אימץ את תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963.

אם כך ואם כך, אילו היה מתקיים דיון בין לפי תקנה 136 ובין בבקשה לביזיון בית המשפט-הרי בשני דיונים אלה יכול היה העותר להעלות את הטענה של אי-הפרת הצוו-משום שהוא מתייחס רק לחוזים או להסכמים שהם רלוונטיים לדיון-ועל בית המשפט היה אז להכריע בנושא הרלוונטיות.

יתרה מזאת, משרד ההוצאה לפועל הסמיך את המוציא לפועל, עורך-דינו של המשיב 2, להחליט מהו מיסמך רלוונטי, בה בשעה שלפי תקנות סדר הדין האזרחי מי שנגדו ניתן הצוו הוא שמחליט בשלב הראשון מהו המסמך הרלוואנטי, ובשלב שני-מכריע בכך בית המשפט.

...

למרות האנדרלמוסיה, שארעה בכל סדרי הדין האזרחי, חוזרת השאלה ליושנה: האם עלינו להעתר לעתירה? הילכות בית-משפט זה להתערבות בהכרעותיו של בית הדין הארצי לעבודה סוכמו בצורה ממצה על-ידי מ"מ הנשיא השופט שמגר בבג"צ 663/78 בעמ' 400-401, במלים אלה: "סמכותו של בית-משפט זה משתרעת על כל מקרה בו גוף, הפועל על-פי דין, חורג מסמכותו או נימנע מלהשתמש בסמכותו או עושה טעות משפטית העולה מתוך כל החומר שהיה לפניו, או פועל בנגוד לעיקרי הצדק הטבעי". בא-כוח העותר, אשר הלכותיו של בית-משפט זה נהירות לו, מסתמך על ביטויים שונים שמצא בפסיקה, ואשר לדעתו מרחיבים יותר את סמכותו של בג"צ, כגון בבג"צ 148/71 שבו נאמר, כי תהא היתערבות, אף אם בית הדין גורם עוול או סוטה מהשורה, ובית המשפט נידרש לתקן את הדבר למען הצדק והיושר.

למרות כך אין אני סבורה, כי יש להיעתר לעתירה שלפנינו.

אם יתלונן המשיב 2 על אריכותם של ההליכים במקרה זה, נראה לי שאין לו אלא להתלונן על עצמו-על כי לא נקט את ההליכים הדיוניים הנכונים ועזר לאנדרלמוסיה שנוצרה.