שינוי מניה במקום העבודה

לטענת הנתבעות, התובע לא פוטר מעבודתו באשר התאגיד המורשה הנו חלק מאשכול החברות אשטרום והמדובר בחילופי מעבידים "פורמליים בלבד", מבלי שחל כל שינוי במקום העבודה, בזהות בעלי המניות, בתפקידם של העובדים או בזהות מינהלי העבודה וכי בטרם המעבר, יידעו את התובע בדבר המעבר לתאגיד המורשה.

...

אין לטעמנו מקום להרחיב קביעה זו על תקופות ארוכות יותר כעולה מענייננו.

סיכום הנתבעות ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: 12,784 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

כמו כן ישלמו הנתבעות לתובע הוצאות בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

העד הייב טען כי הפסיק עבודתו בחברת ג'רבי בע"מ כי לא שילמו לו כמובטח אך גם כי ראה "הזמנים שלהם בעבודה" (האחים עראמין) וכי לא עובדים במקום (עמ' 22 ש' 22) ולא ברור כלל כיצד היה אמור העד הייב שלא טען בשום שלב כי פעל כמנהל בפועל של החברה לבדוק ולדעת פרט זה. הוא העיד כי חשד ב"קומבינה" (עמ' 28 ש' 24-26) כחלק מהסיבה להפסקת עבודתו בחברה ובה בעת אישר כי בזמנו לא ידע שהם "מאפיה" (עמ' 27 ש' 22-23).

המאשימה ביקשה להיבנות מן הסתירה אשר עלתה מהמועדים הנקובים בת/3 – ההסכם ות/7 מיסמך מינוי העד הייב כמנהל ומורשה חתימה מטעם חברת ג'רבי בע"מ אך בעוד העד הייב מאשר כי העברת המסמך ת/7 נעשתה ביום 6/4/10 (לאחר מועד ת/3) , (עמ' 23 ש' 29-30) הרי שמצד שני מאשר כי אינו זוכר תאריכים (עמ' 22 ש' 2), אינו זוכר אם התחיל לעבוד מטעם חברת ג'רבי בע"מ לפני שקבל מניות או אחרי (עמ' 31 ש' 22-23, 30-32) ומיד משנה גרסתו זו וטוען כי קודם היה אצל עורך הדין (עמ' 32 ש' 1-6).

המאשימה ביקשה לבסס הרשעת הנאשם גם על העובדה כי בעוד שהחשבוניות ת/4 נפרסות בין החודשים אפריל 2010 ועד פברואר 2011 הרי שממסמך ת/12 עולה כי בתאריך 21/7/10 הועברו מניות חברת ג'רבי בע"מ מהעד הייב למר דוד כהן (ת/12), בתאריך 12/8/10 שינתה חברת ג'רבי בע"מ שמה לחברת "א.ל.פ נדלן והשקעות בע"מ" (ת/28) וכי ביום 27/4/11 מונה כמנהל ואיל כריים (ת/27).

...

אין בידי לקבל טענת ב"כ המאשימה כי רק אילו מעורבות האחים עראמין היתה מוזכרת בהודעות הנאשם בחקירה , להבדיל מהודעות העד הייב, אזי היתה מוטלת על המאשימה חובה להגיע לחקר האמת בכל דרך ולקבל מהשניים גירסה לקשר שלהם עם חברת ג'רבי בע"מ. כהערה מקדמית אעיר כי אמירה זו של ב"כ המאשימה אינה דרה בכפיפה אחת עם עדות החוקר שרון כי כאשר מדובר בתושבי חברון אין עוד פעולות שבידי החוקרים לבצע פרט לניסיונות התקשרות טלפוניים כאמור לעיל ואף דברי ב"כ המאשימה עצמו כי קיים קושי רב בחקירת אנשים תושבי השטחים שבשליטת הרשות הפלשתינאית.

לאור זאת אני קובע כי שומה היה על המאשימה לעשות ככל שאל ידה לקבלת גירסתם של האחים עראמין תוך התייחסות אליהם כחשודים לכל דבר באם מצאה המאשימה עדותו של העד הייב מהימנה לרבות ביצוע פעולות חקירה לאיתור ומעצר חשודים אלו, לצורך הגעה לחקר האמת ובירור, בין היתר, גם של גירסת הנאשם בכלים החוקיים העומדים לרשות המאשימה ואינם עומדים לרשות הנאשם.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על זיכוי הנאשם מביצוע העבירות המיוחסות לו וזאת מחמת הספק.

בתאריך 1.8.1993, בעקבות הקצאת מניות למשקיע שהצטרף לחברה (להלן המשקיע), חל שינוי בחלוקת המניות בחברה; בבעלות המשיב היו מעתה 52% ממניות החברה, ואילו למשקיע - שמונה לדירקטור וליו"ר מועצת מינהלי החברה על פי החלטת אספת בעלי המניות מיום 30.8.1994 - הוקצו 48% הנותרים.

ההליך בבית הדין האיזורי: בית הדין האיזורי קיבל את תביעתו של המשיב וקבע, כי מחומר הראיות בכללותו עולה, כי יש לראות במשיב "עובד" של החברה, בשל הטעמים הבאים: עבודתו של המשיב היתה נחוצה בחברה והוא הישתלב במערך האירגוני שלה, המשיב לא עבד במקום עבודה אחר במקביל לעבודתו בחברה והשתלמו לו זכויות סוציאליות לבד משכרו.

המערער ביקש לראות במערכת היחסים שבין המשיב למשקיע כשותפות במהותה על סמך אופיה המשותף של העבודה בין המשיב לבין המשקיע; שניהם היו בעלי אינטרסים שוים; הדירקטוריון היה בנוי מארבע אנשים: המשקיע, המשיב, ושני שותפים זוטרים שהחזיקו כל אחד אחוז אחד ממניות החברה אחד מטעם המשיב, והשני מטעמו של המשקיע; ההחלטה על סגירת העסק התקבלה על ידי שניהם במשותף; המשיב הכין לעצמו את חוזה ההעסקה ואף פיטר את עצמו.

...

לאור האמור לעיל, הגענו למסקנה כי בין החברה לבין המשיב התקיימו במקביל יחסים בשני מישורים; יחסים הנובעים ממעמדו כ"בעל מניות" ודירקטור בחברה, ויחסים חוזיים שהם יחסי עובד-מעביד.

סוף דבר לאור האמור, הערעור נדחה על פי דעתו של הנשיא.

המערער ישלם למשיב הוצאות משפט בסכום 250 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

עם זאת, חילופי בעלי מניות בחברה מעסיקה - קל וחומר חילופי מעסיקים - יכולים להיות כרוכים בשינויים במקום העבודה, בתנאי העבודה או בסדרי העבודה.

...

אביא את דברי השופטת מרגלית פיקרסקי, אליה הצטרפו נציגי הציבור כלשונם: "הגם שהתובעים השתיתו ובססו את תביעתם על הבטחה ונוהג, טענות שנדחו על ידינו, מקובל עלינו כי העילה האמיתית להתפטרותם היתה העברת השליטה בנתבעת. גם אם אובייקטיבית אפשר שלא היתה סיבה להתפטרותם, וגם אם רוכשי החברה, וביניהם המנכ"ל עצמו, היו מעוניינים בהמשך עבודתם של שני התובעים ואין סיבה אוביקטיבית לחשוב שהיו מתנכלים להם, והתובעים היו יכולים להמשיך בעבודתם באין מפריע, אין בכך כדי להשליך על עצם המניע להתפטרותם. אנו קובעים כי הוכח לפנינו כי התובעים התפטרו בשל העברת השליטה בנתבעת לאנשים פרטיים, ומבחינתם, ראו בכך שינוי מהותי וחוסר אפשרות להמשיך ולעבוד בנתבעת באדרתה החדשה". בית הדין עמד על כך כי התשובה לשאלה אם התקיימה הרעה מוחשית בתנאי העבודה תלויה בנסיבות המקרה, בתפקידו של העובד ובמעמדו אצל המעביד (ע"א 268/71 שמחה מרגוליס נגד מיכה לינדר, פ"ד כו(2) 761), יש לבחון את השתנות הנסיבות "לפי מצב הדברים עובר להתפטרות, עת נותנים את הדעת לנתונים שפעלו למעשה ולא לנתונים רדומים אשר יכלו לפעול, אך לא היו אלה שמחמת קיומם התפטר העובד" (דב"ע לו/123-3 מדינת ישראל נגד שלום לבבי, פד"ע ח', 261).

אולם, לאור המגמה הדוגל במעבר חופשי של עובדים ממקום עבודה אחד למשנהו, מן הראוי להתחשב בנימוקים אלה של העובדים.סוף דבר - דין הערעור להתקבל.

הערעור מתקבל כנגד דעתם החולקת של סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין ונציג ציבור מר יהודה יעיש.

המשיבים ישלמו למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך -.

בע"ע 127/00 אמ"י מתנ"ם-אדריכלים בע"מ נ. חיים אברהם עבודה ארצי כרך לג(78)43 נקבע בתצהיר כי: "א) חילופי בעלי מניות של אישות משפטית כמו גם שינוי אחזקות במניות או שינוים בגורם השליטה בחברה – הם כשלעצמם-אינם מהווים עילה להתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים. העילה להתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים היא קיומן של "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". נסיבות שכאלה יכולות להתקיים במצבים שונים, לאו דווקא בחילופי מעבידים או בחילופי בעלי מניות או העברת שליטה במעביד קיים (שם ס' 9).

ב) ככלל, ניתן לאמר שנסיבות המצדיקות התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים הן שינויים במקום העבודה, בסדרי העבודה, בתנאי העבודה, בין כלליים ובין כאלה החלים ומשפיעים על עובד בודד, אי קיום הוראות חוקי המגן, צווי הרחבה או הסכמים קיבוציים, פגיעה אישית בעובד על רקע דעותיו או מוצאו, וכיוצאים באלה עניינים מהותיים המהווים צידוק לעובד לקום ולעזוב את מקום עבודתו, ביוזמתו, תוך קבלת פצויי פיטורים.

...

גם אם נקבל את טענת התובע שנוספה שעת עבודה אחת, אין בכך לטעמנו די, לפי הפסיקה, כדי להוות עילת התפטרות המזכה בפיצויים.

לאור האמור נדחית תביעתו לימי חופשה 9.

נוכח האמור בסעיף 5 א ו-ב סיפא, ונוכח אורך תקופת עבודתו, זכאי התובע מהנתבעים לדמי הבראה בגין שנת 2003 בשיעור 7 ימים ובתעריף 306 ש"ח ליום סה"כ 2,142 ש"ח. הודעה מוקדמת משהתפטר התובע אינו זכאי לדמי הודעה מוקדמת ותביעתו נדחית.

לסיכום: הנתבעים ישלמו לתובע דמי הבראה עבור שנת 2003 בסך 2,142 ש"ח. הסכום ישולם תוך 30 יום.