שינוי ממצאי ועדת הבוחנים בין התכנסותה הראשונה לשנייה

ביום 21.7.2016 היתכנסה ועדה רפואית לעררים לידון בעיניינה של המשיבה[footnoteRef:4] (להלן: הועדה).

ההליכים שהתנהלו בועדות בגין תאונת העבודה מיום 7.3.2014 ביום 5.5.2016 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון שנכותה של המשיבה בגין התאונה השנייה היא בשיעור של 0%[footnoteRef:7].

הרשמת הציעה לצדדים להשיב את עניינה של המשיבה לועדה על מנת שתפעל באופן הבא: "1. משהוועדה קבעה כי קיימת החמרה במצבה של המשיבה ומצאה קיומם של שינויים נווניים אולם לא ערכה דיון בשאלת הקשר הסיבתי ביחס לממצאים אלה, תשוב הועדה ותידון בשאלת הקשר הסיבתי תוך היתייחסות למסמכים הרפואיים מהם עלו ממצאים בדבר שינויים נווניים דו צדדים תוך היתייחסות למסמכים שעמדו בפניה ואשר פורטו בפרוטוקול ישיבתה מיום 21.7.16.

כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה[footnoteRef:9].

...

הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין בקשת המשיבה להוספת המילים "יותר מימין" להידחות, כפי שיפורט להלן.

בנסיבות העניין, אני סבורה כי יש להחזיר את עניינה של המשיבה לוועדה על מנת שתפעל בהתאם לנוסח שהוצע על ידי הרשמת.

סוף דבר הערעור מתקבל.

התאונה השניה הוכרה כפגיעה בעבודה ובגינה עמד המערער בפני ועדה מדרג ראשון ביום 8.2.2016, אשר קבעה למערער נכות בשיעור 5% לפי פריט ליקוי 37(5)א-ב לתקנות ומצאה לנכות נכות בשיעור 5% לפי פריט ליקוי 37(5)א-ב, תוך שהיא מציינת "ידוע על מצב קודם שהדגים כבר ב-CT כשנה לפני הארוע היצרויות נקב C3-4 כביטוי לשינויים שחיקתיים." בעקבות ערר שהגיש המערער על החלטת הדרג הראשון האמור, היתכנסה הועדה מושא עניינו, ביום 4.7.2016 ובפרוטוקול צוין כדלקמן [כתב היד בפרוטוקול אינו קריא ומשכך הוקלד האמור הפרוטוקול על יסוד מיסמך מודפס שהוגש ע"י הנתבע, בהתאם להחלטת בית הדין]: " נימוקי ערעור-אנו סבורים כי לא היה מקום לנכות מצב קודם מדובר בתלונות קלות גם בועדה 1 רשום שהתלונות חלפו על פי הפסיקה הועדה יכולה לנכות בגין מצב קודם אך ורק אם יש ראיה ברורה אם יש מיגבלה אין _____שיש C.T. המראה שינויים נווניים עם _________ אך אין בכך להעיד על נכות. כיום סובל מהגבלה קלה בתנועות גם מטופל בפיזיותרפיה.

ביום 22.5.2017 היתכנסה הועדה, שנית, וסיכמה החלטתה ללא נוכחות, כדלקמן: " ממצאים בבדיקת הועדה: הועדה עיינה בצלומי C.T כל גופיים 16.4.14 שינויים נווניים 4 3 C 5 4 C 6 5 c שינוים כיווניים במפרקי ֹֹֹֹֹֹ_____ 1 T c7 7 6 C.

עוד נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המל"ל פד"ע ל"ז 213).

...

בעקבות התאונה הראשונה הגיש המערער תביעה לתשלום דמי פגיעה והחלטת פקיד תביעות בעניינו, כעולה ממכתב מיום 14.8.2016, הייתה, בין היתר, כי "מעיון בפרטי תביעתך ובמסמכים שבידנו, לא נמצא כי האירוע הנטען על ידך בתאריך 18.11.2013 גרם לך לנזק פיזיולוגי/ גופני ולאי כושר לעבודה". עוד צוין בהחלטת פקיד התביעות כי מאחר והתביעה בגין התאונה הראשונה הוגשה רק ב-16.8.2015, התביעה נדחית בשל חלוף הזמן בהתאם לסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה -1995(להלן – החוק).

התאונה השניה הוכרה כפגיעה בעבודה ובגינה עמד המערער בפני ועדה מדרג ראשון ביום 8.2.2016, אשר קבעה למערער נכות בשיעור 5% לפי פריט ליקוי 37(5)א-ב לתקנות ומצאה לנכות נכות בשיעור 5% לפי פריט ליקוי 37(5)א-ב, תוך שהיא מציינת "ידוע על מצב קודם שהדגים כבר ב-CT כשנה לפני האירוע היצרויות נקב C3-4 כביטוי לשינויים שחיקתיים." בעקבות ערר שהגיש המערער על החלטת הדרג הראשון האמור, התכנסה הוועדה מושא עניינו, ביום 4.7.2016 ובפרוטוקול צוין כדלקמן [כתב היד בפרוטוקול אינו קריא ומשכך הוקלד האמור הפרוטוקול על יסוד מסמך מודפס שהוגש ע"י הנתבע, בהתאם להחלטת בית הדין]: " נימוקי ערעור-אנו סבורים כי לא היה מקום לנכות מצב קודם מדובר בתלונות קלות גם בוועדה 1 רשום שהתלונות חלפו על פי הפסיקה הוועדה יכולה לנכות בגין מצב קודם אך ורק אם יש ראיה ברורה אם יש מגבלה אין _____שיש C.T. המראה שינויים ניווניים עם _________ אך אין בכך להעיד על נכות. כיום סובל מהגבלה קלה בתנועות גם מטופל בפיזיותרפיה.

סבורני כי החלטת הוועדה אינה בהירה דיה.

הטעמים המפורטים לעיל מצדיקים לטעמי השבת עניינו של המערער לוועדה לצורך הבהרת החלטתה.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

ביום 23.8.2019 היתכנסה וועדה מדרג ראשון, אשר קבעה למערערת נכות זמנית בשיעור 30% מיום 20.10.2018 ועד ליום 21.10.2018, נכות זמנית בשיעור 25% מיום 4.11.2018 ועד ליום 31.3.2019 ונכות זמנית בשיעור 15% מיום 1.4.2019 ועד ליום 31.1.2020.

ביום 6.8.2020 קבעה הוועדה רפואית לעררים בהתכנסותה השניה כי הנכוי שבוצע למערערת בגין מצב קודם, בוצע כדין.

דיון והכרעה החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית-הדין האיזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם להוראות סעיף 213 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995 (להלן – החוק); כך שבית-הדין בוחן האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, האם חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה.

למען שלמות התמונה, להלן מסקנות הועדה בהתכנסותה עובר לפסק הדין המחזיר ביום 6.8.2020: "ועדה עיינה בצלום הרנטגן, 24/10/18, בו נראים שינויים נווניים קשים של מפרק ה CM- אצבע 1 מימין. ממצא שמעיד על סבל וניוון שאינו קשור לחבלה, תיעודים של פניות מתועדים כבר מ- 2016 ועוד ב- 2005 כך שאין לייחס את הכאב לתאונה.

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להדחות.

טענותיה אלו של המערערת נטענו כבר בהליך הקודם, פסק הדין המחזיר דן בהן, דחה אותן וקבע כי : "טענות המערערת בדבר שיעור הנכות שנקבע לה - דינן להידחות. הלכה פסוקה היא כי קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלות המבוטח הן בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהקת שאין בית-הדין מוסמך להתערב בה.". פסק הדין המחזיר הורה לוועדה לבחון מחדש את ניכוי המצב הקודם לאורן של ההלכות בעניין זה. הוועדה הבהירה כי "הרגישות שנמצאה היא במפרק CMC שהוא שחוק ושחוק כבר עוד בצילומים שבוצעו במיון ביום האירוע , אין ספק שאילו הייתה עומדת לדיון לנכות טרם התאונה בגין השחיקה הניוונית ב CMC הייתה הוועדה קובעת לה נכות של 5% לפחות." (הדגשה אינה במקור).

סיכומו של דבר על יסוד האמור- הערעור נדחה.

במסגרת סמכותו של בית-הדין לידון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית-הדין האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק; חרגה מסמכותה; שקלה שיקולים זרים; או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה.

כמפורט לעיל, הועדה עיינה בבדיקות ההדמיה משנת 2017 ומשנת 2019 ופרטה בהתכנסותה הראשונה כי "סי טי עמו"ש מותני 2/2/17 שינויים נווניים בכל הגבהים עם אוסטאופיטים רבים. סי טי 2019 שינויים נווניים עם היצרות של תעלה בגובה l3-s1". בהתכנסותה השנייה קבעה הועדה כי ".. מימצאי בדיקת הCT הנם תולדה של שינויים נווניים." המדובר בקביעה רפואית מקצועית, שאין לבית הדין להדרש לה. למען שלמות התמונה יצוין, כי עיון בפרוטוקול הועדה מיום 11.3.1996 מעלה כי כבר אז נקבע על ידי הועדה כי "...צילומים שבר של הזיז הרוחבי בחוליות L2-L3 מצד ימין. שינויים נווניים ישנים והצרות קלה L5-S1 כפי שניצפו כבר ביום התאונה...." (הדגשה אינה במקור).

...

" לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל רק בהתאם להסכמת הצדדים בתחום הנוירולוגי ולהידחות בתחום האורתופדי.

משכך, יש לדחות אף טענה זו. סיכומו של דבר על יסוד האמור, הערעור נדחה בתחום האורתופדי.

הכרעה הוראות סעיף 213 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995 (להלן – החוק) קובעות כי החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית-הדין האיזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, כאשר במסגרת סמכותו של בית-הדין לידון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית-הדין האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק; חרגה מסמכותה; שקלה שיקולים זרים; או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה.

כמפורט לעיל, הועדה עצרה את הדיון בהתכנסותה הראשונה על מנת לקבל מימצאי בדיקת אקו לב ובהתכנסותה השניה דחתה את ערר המערער בתחום הקרדיולוגי משום ש"הועדה לא קיבלה תוצאות אקו חדש אלא תוצאות אקו שנעשו זמן קצר לפני הפגיעה המראים תיפקוד תקין של שריר הלב.

כמו כן, המערער הגיש לבית הדין העתק מהאיזור האישי של המערער באתר המשיב שבו מצוינת העלאת מיסמך לאתר המשיב ביום 16.3.2022 וביום 18.3.2022 תאריכים המצויים בטווח שבין היתכנסותה הראשונה של הועדה לבין היתכנסותה השניה.

נוכח האמור, דומה כי אך בטעות נשמט המסמך מעיני הועדה ומצאתי כי יש להשיב את עניינו של המערער לועדה על מנת שתעיין במימצאי בדיקת האקו לב מיום 14.5.2021 ותבחן האם יש באמור כדי לשנות מהחלטתה בתחום זה. אשר לטענת המערער בנוגע לחוות דעתו של פרופ' זגר, מצאתי כי קיים קושי בהתייחסות הועדה לחוות דעתו.

...

ממצאי בדיקתו הקלינית של המערער על ידי הוועדה בתחום הקרדיולוגי תועדו בפרוטוקול הוועדה בהתכנסותה הראשונה ביום 10.3.2022 כך: "מבחינה פנימית: לעורר מחלת לב איכסמית פעילה משנת 2013 אז עבר צנתור לב עקב אירוע כלילי שבו נמצאה מחלת דו כלית והוכנסו תותבים מאז לקח לתקופה תרופות נוגדות קרישה כמקובל והמשיך עם טיפול מונע. לאחר האירוע החדש ב- 2/21 עבר הכנת תותבים וממשיך לקבל טיפול נוגדי קרישה מסוג ברילנטה ואת הטיפול קיבל בעבר. גם מבחן מאמץ שביצע היה תקין וגם אקו לב שביצע היה תקין לדבריו. הוועדה עיינה הן בתלונות בקוצר נשימה ואינו מטופל באי ספיקת לב. הוועדה עיינה בחוות של פרופ' זגר ואינה מסכימה עם אחוזי הנכות שהוא קובע היות ואינם מתאימים לתקנות המלל". ומסקנות הוועדה בתחום הקרדיולוגי פורטו בפרוטוקול הוועדה כך: "מבחינה פנימית: על מנת לקבוע את נכותו הוועדה מבקשת תשובת אקו שביצע שבה יופיע תפקוד הלב הסופי בצורה ברורה (באחוזים)". קביעת הוועדה בהתכנסותה השנייה והמסכמת פורטה בפרוטוקול כדלקמן: "וועדה מסכמת מתאריך 24/3/22: מבחינה פנימית, הוועדה לא קיבלה תוצאות אקו חדש אלא תוצאות אקו שנעשו זמן קצר לפני הפגיעה המראים תפקוד תקין של שריר הלב ומאז לא חלה החמרה משמעותית לא מבחינה התפקוד ולא מבחינת צורת התרופות וכמות התרופות שלוקח ולכן הוועדה דוחה את הערר בתחום הלבבי". לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל בחלקו.