מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

שינוי מיקום חניות ביחס לתוכנית הצפויה

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בכל הנוגע לטענות בדבר "קפוח" וילדר ביחס לבעלי קרקעות פרטיים אחרים במיתחם, קבעה הועדה כי אין קפוח של וילדר ביחס לבעלי קרקעות אחרים המצויים באותו מיתחם שלהם, אלא קיים שוני מהותי בין שני תתי המתחמים שנקבעו בתכנית וכי "הועדה מקבלת את עמדת יועמ"ש הועדה, כי אין כל חובה שיהיה שיויון בין המתחמים, שהם שונים זה מזה מבחינת מאפייניהם השמאיים, התיכנונים ומיקומם, אלא נידרש שיהיה איזון רק בתוך המתחמים עצמם". בנוסף דחתה הועדה את כל יתר טענות וילדר ביחס למקדמי השווי שהעניק השמאי בטבלאות האיזון, ובכלל זה טענות וילדר לפיהן לא היה מקום לתת מקדם שווי של 1.3 לקרקע "חקלאית-משקית" ביחס לקרקע "חקלאית" כמו הקרקע בבעלות וילדר, וכן טענות נוספות ביחס למקדמי גודל, חשיפה לכביש 4 ועוד.
בנסיבות אלו, וגם אם אקבל את הטענה שקיים פגם בהסתמכות על ספירות תנועה ישנות, או בכך שתחזיות התנועה היתמקדו בעומסים בשעות הבוקר בעוד שעיקר עומסי התנועה צפויים בשעות אחה"צ, עדיין אין בכך כדי להניח בפנית בית המשפט בסיס מוצק דיו, המצדיק את היתערבות בית המשפט במסקנותיו של יועץ התחבורה אשר שילב בנתונים שנאספו גם תחזיות מקיפות ומפורטות ביחס לשינויים התחבורתיים העתידיים הצפויים.
בנוסף טענה בר יהודה כי המועצה המקומית זיכרון יעקב שלה הוקנו הזכויות במיגרש 811, אינה מעוניינת בכיכר עירונית במקום, ויותר מכך בין בר יהודה והמועצה המקומית נחתמו שני הסכמים במסגרתם סוכם כי מיגרש 811 ישמש כחניון צבורי, ובנוסף ניתנה הודעה מחייבת ביום 1.2.2015 על ידי המועצה המקומית ביחס למגרש 811 שלפיה: "מדובר בשטח בבעלות המועצה המשמש כחניה ואין בכוונת המועצה לשנות מצב גם ביחס לשטח זה. יודגש כי עמדת המועצה ביחס לתכנית למיתחם כולו היא ששני תאי שטח אלו צריכים להיקבע כחניות ציבוריות. המועצה תפעל בעיניין זה מול מוסדות התיכנון". לפיכך טענה בר יהודה בהתנגדותה כי על הועדה המחוזית לכבד את ההסכמים שבין הצדדים ולהשאיר את מיגרש 811 בייעודו כמגרש "לשימוש צבורי" כפי שכבר היה בתכנית "המצב הקיים" על פי תכנית ש/318.
...
באשר לטענת העותרים כנגד החלטת הוועדה המחוזית אשר התבססה על מסמך מדיניות של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה שלפיו יש לעודד מסחר במרכזי הערים על מנת להחיות את מרכזי הערים ולא לכוון ליצירת אזורי מסחר מחוץ לערים, ובמיוחד טענת העותרים שלפיה זכרון יעקב איננה עיר וכי גם העותרים עצמם לא ביקשו להפוך את המקרקעין בהן הוקנו להם זכויות למרכז מסחרי וכי הוועדה המחוזית אישרה בעבר את אזור המסחר "מול זכרון" נטען כי גם על פי מסמך המדיניות אין חולק על כך כי לוועדה המחוזית נותר שיקול דעת פרטני לכל מקרה, ובמקרה הספציפי שבפנינו הפעילה הוועדה המחוזית שיקול דעת סביר וצודק שעל פיו קבעה הוועדה המחוזית כי אין לאפשר אזור מסחרי נוסף על מתחם "מול זכרון" אלא יש לאשר אך ורק שימוש מסחרי מצומצם הנלווה למטרות התעסוקה ובכך יש איזון ראוי בין מסמך המדיניות העקרוני של המועצה הארצית לתכנון ובנייה ובין הצרכים התכנוניים הספציפיים הנובעים מהתכנית נשוא העתירה.
לפיכך אני סבור כי גם בנושא זה יש מקום להחזיר את עניינו של מגרש 210 לוועדה המחוזית על מנת שתיתן את ההוראות הנדרשות לתיקון נספח החניה באופן שייצור התאמה בינו ובין הוראות התכנית.
סיכום לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית העתירה בעת"מ 16431-07-16 על כל חלקיה, והעותרים בה ישלמו ביחד ולחוד הוצאות למשיבים על פי פירוט כדלקמן: 183.1 למשיבה 1 הוועדה המחוזית לתכנון ובניה – סך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. 183.2 למשיבה 2 – רשות מקרקעי ישראל (מחוז חיפה) – אין צו להוצאות, וזאת לאור העובדה שבדיון שהתקיים בוועדה המחוזית משיבה זו לא התנגדה לסעד העיקרי המבוקש על ידי העותרים.
באשר לעת"מ 58751-09-16 – אני מורה כי העתירה מתקבלת בחלקה, כאשר טענות העותרת ביחס לנתוני התחבורה נדחות, וביחס לטענות העותרת בנוגע למגרש 811 אני מורה על החזרת הדיון לוועדה המחוזית על מנת שזו תדון ב"נפש חפצה" בפתרון משולב למגרש 811 אשר יאפשר שימוש במגרש האמור גם לצורך "כיכר עירונית" וגם לצורך חניון ציבורי, כמו כן אני מורה על החזרת הדיון לוועדה המחוזית בעניין מגרש 210 על מנת שהוועדה המחוזית תיתן את ההנחיות הנדרשות לצורך תיקון נספח החניה כמפורט לעיל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

ביום 01.06.18 הגישו נקר כתב תביעה מתוקן לאחר שקבלו רשות לעשות כן. תמצית טענות הצדדים טענות התובעים: הגריעה משטח הגינה של כ- 25 מ"ר מהוה אי התאמה ביחס לפרוספקט אשר הוצג להם וכן ביחס לתכנית המכר אשר צורפה להסכם.
אמנם על תכנית המכר נכתב בצורה ברורה כי: "התכנית מותנית בקבלת היתרים, אישורים והנחיות של הרשות המקומית, הוועדה המקומית לתיכנון ובניה וכפופה לשינויים הנובעים מדרישות רשויות מוסמכות, המתכננים והיועצים". אולם, שינוי הצורה, כפי שנעשה בפועל, הביא להגבלה ניכרת של הפונקציונאליות של כ- 8.5 מ"ר מתוך שטח הגינה המצויים ברצועה צרה ברוחב של כ- 90 ס"מ בין קיר הדירה לבין הגדר.
לפיכך, צפוי היה כי במיקום המעבר למול חלונות החדרים יהיה משום פגיעה מסוימת בפרטיות וכן מיטרדי רעש, כך שהבעיה לא נוצרה עקב שינוי הצורה של הגינה אלא רק הוחרפה עקב צימצום המרחק שבין הגדר לבין קיר הדירה וחלון אחד מחדרי השינה.
כפי שציין המומחה אורמן בעדותו (בעמוד 19, שורות 18-16 לפרוטוקול): "סך הכל זה לא שהם צריכים לאטום מול חדר זבל, חדר אשפה, סך הכל זה רחבת כיבוי אש, כל השעות שהייתי של לא היו מכוניות שם, אסור לחנות שם, רק אם יש שריפה יבוא מכבי אש". אני מוצאת לקבל את הערכת ירידת הערך בגין הפגיעה בפרטיות כפי שזו נקבעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט, השמאי מר דן אורמן.
...
לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה בגין רכיב זה. איחור במסירה המועד החוזי למסירת הדירה לנקר היה 24 חודשים לאחר אישור היתר הבניה.
לפיכך אני מוצאת לקבוע כי אי ביצוע המסירה בטרם חלפו 60 יום מהמועד החוזי נבעה מסירוב נקר להעביר לאלמוג את יתרת התמורה, בניגוד להסכם שבין הצדדים, ועל כן נקר אינם זכאים לפיצוי בגין איחור במסירה ותביעתם בגין רכיב זה נדחית.
תביעת נקר בגין יתר רכיבי התביעה נדחית.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

במענה לטענות העותרים ביחס לסמכות הות"ל לידון בתוכנית, נטען כי סעיף 76ב1(ב)(4) לחוק התיכנון והבניה קובע כי תשתית תיירותית יכול שתהיה גם כזו המשמשת לשינוע תיירים, תוך שעולה במפורש מהליך החקיקה כי הכוונה בכך היא להקמת רכבל.
רשות הטבע והגנים הצטרפה לעמדת המדינה לפיה הקמת הרכבל צפויה לתרום באופן ממשי לתיירות באיזור ולהשתלב במערכת הסעת ההמונים בירושלים, תוך מתן מענה תיכנוני שפגיעתו מידתית ופחותה ביחס לחלופות האחרות.
הנספח כולל ניתוח מפורט של המצב התחבורתי הקיים, לרבות מקומות החנייה, מיקומם ואמצעי התחבורה השונים העומדים לשירות הציבור.
היתייחסות להיבטים התחבורתיים שבתוכנית נכללה גם בדו"ח הבדיקה התכנונית שהוגש לות"ל (נספח מש/12), המבוסס על נתונים והערכות, ובכלל זה סקר נכנסים/יוצאים בשערי העיר העתיקה, וכולל היתייחסות לעומס התנועה באזור; פריסת מקומות החניה הקיימים; הקיבולת של אמצעי התחבורה ה"סטנדרטיים"; החלופות לתוכנית הרכבל, ואף חלופת שמירה על המצב הקיים – "חלופת האפס". לזאת יש להוסיף את התסקיר שהוגש כאמור בהתאם לסעיף 76ג לחוק התיכנון והבניה.
הוסבר, שבכך תיגרם, בין היתר, סמיכות ופגיעה אפשרית בבית מיח"א – מבנה ובו מסגרת חינוכית שיקומית לילדים עם לקות שמיעה ותיחסם הגישה למבנה; (ב) הוספת "תחנת שבר" צפונית לתחנה B או (ג) הוספת "תחנת שבר" מזרחית לתחנה B. צוין, כי לחלופות אלו השלכות שליליות רבות וכי יגרמו נזקים לשירות התחבורתי, לאיכות חייהם של התושבים באיזור, וכן נזקים כלכלים משמעותיים ואף לדחיית הפרויקט ושינוי התכנית כולה.
...
בשקלול כלל היבטים אלו, הגעתי לכלל מסקנה כי האיזון שבוצע על ידי הות"ל, ואומץ בהחלטת הממשלה, הוא ראוי ומידתי בנסיבות שפורטו לעיל.
סוף דבר דומה כי לב ליבו של הטיעון שבפיהם של מרבית העותרים נוגע ל"אי התאמתו" של הרכבל לסביבת העיר העתיקה, והפגיעה הנופית שהוא יסב לשיטתם.
סיכומו של דבר – אציע לחבריי לדחות את ארבע העתירות שלפנינו, וכי כל צד יישא בהוצאותיו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום אשקלון נפסק כדקלמן:

בתביעה, במכתבו של עו"ד צור מיום 1.4.19 בה דרש ליידע את התובעת על מיקום חנייתה ולהצמידה לדירה בהתאם להסכם, ואף בתצהיר התובעת, אין הפניה להוראות ההסכם ולטיבה של החניה שזכאית התובעת לקבל.
עם זאת הבהיר בחקירתו החוזרת כי כוונתו לשינויים קלים ולא להקף השינויים שבוצעו בפועל: "כשחתמתי על הדירה אמרה אולי תרצה שינוי מינורי, אמרתי אם זה שינוי מינורי והקבלן לא יחייב אותי לא אחייב אותך, מכאן עד שהתוכניות שהוגשו בפועל זה הריסה , הזזות. אני אשם שלא החתמתי. אבל לא לשלם בכלל?", (עמ' 52, ש' 19-21).
אמנם הנתבעת באה לקראת הלקוח ולא דרשה תשלום מראש, אולם היתנהלות מעין זו מחייבת יידוע הלקוח על העלות הצפויה ותומכת בטענת התובעת כי סברה כי לפחות חלק מהשינויים יהיו ללא עלות.
בנוגע לשינויים וזיכויים, לאחר בחינת הראיות מצאתי כי דין חיובים אלו להתקזז זה מול זה. בגין יתר רכיבי התביעה, מצאתי כי לא היה בסיס לדרישות התובעת ביחס למחסן וחניה.
...
על כן זכאית התובעת לסעדים הבאים: בגין איחור במסירה אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 179,950 ₪.
בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין נזק לא ממוני.
בגין ליקויי בנייה תשלם הנתבעת לתובעת סך של 24,137 ₪, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד פרסום מדד יולי 2019.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

טופס 4 ותעודת גמר, אין בהם להצדיק סטייה מחוות דעתו המקצועית של מומחה בית המשפט אשר אף קובע בחוות דעתו שלמרות בקשתו הנתבעת לא הציגה אישור יועץ התנועה למיקום החניות בבניין (עמ' 31 לחוות הדעת).
המהנדס רון הפנה לתוכנית המכר (עמ' 10 לחוות דעתו), סימן על תכנית המכר שהוצגה בהגדלה (תסומן ת/2) את שטח הגינה והבהיר כי שטח הגינה מסומן בתוכנית המכר בפלוס (+) והגם שבתכנית המכר מצוין בחלק הימני "מרפסת", יש הפרדה בין שטח המרפסת לבין שטח הגינה הממוקמת מעל גג החניון שסומנה ב+.
אם שידרגו או עשו שינויים בדירה, זה לא מעניין אותי כי המבחן שלנו הוא ביחס לתכנית המכר (עמ' 13 שו' 9-19).
התובעת לא הציגה ראיות להקף השינוע ועלות ההובלה הצפויה, ואולם משמדובר בהחלפת ריצוף בכל הבית למעט בחדרי רחצה, יש הצדקה לפסוק פיצוי בגין הובלה כפולה הלוך וחזור) ולו על דרך אומדנה זהירה בסך של 6,000 ₪.
...
סוף דבר מכל האמור; הנתבעת תשלם לתובעים סך של 127,019 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (31.12.2018) ועד לתשלום בפועל.
התביעה שכנגד - נדחית.
הנתבעת תשלם עוד לתובעים את החלק היחסי של האגרה ששולמה בתביעה העיקרית (מחצית ראשונה ושנייה) כיחס הסכום שנפסק לסכום התביעה (63%%), את חלקה של התובעת בהוצאות מומחה בית המשפט בגין חוות דעתו ושכר עדותו וכן שכר טרחת עורכי דין בסך של 20,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו