לטענת התובעת, הנתבעים ביצעו "הפרות יסודיות חוזרות ונישנות" (סעיף 1 לכתב התביעה) של הסכם השכירות, כדלקמן: (א) הם עשו שימוש במושכר למטרה שלא הותרה בהסכם השכירות (בחנות - למטרת משרד תיווך נדל"ן; בחדר - למטרת מגורים), וללא הסכמת התובעת לכך; (ב) הם השכירו את המושכר בשכירות משנה לצדדים שלישיים, בנגוד להוראות הסכם השכירות ומבלי שקבלו הסכמה מראש ובכתב מהתובעת (לטענת התובעת, היתנהלות זו אף עולה כדי הפקת רווח בלתי הוגן ומקימה גם עילת תביעה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979); (ג) הם ביצעו שינויים במבנה המושכר, ללא הסכמת התובעת.
...
אשר על כן, התביעה מתקבלת.
בנסיבות העניין, משהנתבעים איבדו את המושכר, ואף נמצא כי אין להעניק להם סעד מן הצדק הפוך, החלטתי להימנע מלעשות צו להוצאות לחובתם.
אני סבור כי היקפו הרחב של שיקול הדעת בהיבט המהותי משליך על שיקול הדעת בהיבט ההוצאות.