שינוי מועדי דיון בתיק

בית משפט השלום לתעבורה בחדרה תת"ע 13396-05-23 מדינת ישראל נ' אגבריה תיק חצוני: 10157941922 לפני כבוד השופטת סיגל דבורי מאשימה מדינת ישראל נאשמים אנס אגבריה החלטה

לבקשה צורפה הפנייה למפנ"א בה נתבקש לשלוח את הזימון לכתובת בא כח המבקש, דבר אשר לא נעשה על ידי מזכירות בית המשפט שלא הייתה מודעת לבקשה הנ"ל ומכורח שינוי מועד הדיון זימנה את המבקש ישירות.

...

אשר על כן מחשש לפגם בחזקת המסירה כדין, אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 02.01.2024.

צוין כי הנתבע לא שילם הוצאות בהן חויב והתובע נאלץ לפתוח נגדו תיק הוצל"פ. החלטת בית משפט מיום 27.2.2023 ובה נקבע מועד ההוכחות הועברה לנתבע במייל ובפקס וב"כ הנתבע אישר קבלת הדרישה להוצאות.

עוד נקבע בסעיף 26: "זאת ועוד, המבקש לא סיפק הסבר לעובדה כי זימון קודם שנשלח לאותה כתובת דואר אלקטרוני הגיע למשרדו ונתקבל על ידי מי מעובדיו. כאמור, הדיון ביום 21.5.2023 נקבע לאחר שהמבקש לא התייצב לדיון הוכחות קודם אשר היה קבוע ליום 22.2.2023. כעולה ממערכת נט המשפט הזימון לדיון ביום 22.2.2023 נשלח לאותה כתובת דואר אלקטרוני אליה נשלח הזימון לדיון ההוכחות הנדחה. זימון זה, אשר נעשה לאותה כתובת דואר אלקטרוני היתקבל בידי המבקש או בא כוחו – עו"ד בזמן, שכן המבקש הגיש בקשה לשינוי מועד הדיון". נקבע כי בעניינינו חל גם "כלל הידיעה". ההחלטה מיום 27.2.2023 במסגרתה נקבע מועד הדיון ניצפתה על ידי עורך דין בזמן במערכת נט המשפט ביום 28.2.2023 בשעה 10:27.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיב וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) ככלל, הגם שאין זכות ערעור על החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין ויש לקבל רשות לערער, אני נוטה פעמים רבות לבקש תשובה לבקשת רשות הערעור, כיוון שיש בהחלטה כדי להשפיע ממשית על זכויות הצדדים ואין מועד עתידי להגשת ערעור בזכות על ההחלטה.

למרות זאת, במקרה דנן לא מצאתי לנכון לבקש תשובה, שכן שוכנעתי כי גם אם תינתן רשות ערעור, אזי דין הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה (ראה תקנה 138 (א) (1) לתקנות).

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

בנסיבות אלה ביקש הנאמן להורות ליחיד להסיר את כל מחדליו האמורים וכן היתנגד לקביעת מועד דיון בתיק.

מן המצוין לעיל, עולה כי על אף שחלפו כשבעה חודשים מתחילת ההליך, לא נעשה שום שינוי בתיק.

...

בנסיבות אלה סבור הנאמן כי אין מנוס מביטול ההליך.

דיון בסעיף 183(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק") נקבע כי: "מצא בית המשפט בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת יחיד, כי מתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 163(ג)(1) או כי היחיד הפר תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי וכי בשל כך נפגע באופן מהותי ניהולם התקין של הליכי חדלות הפירעון, רשאי הוא, לאחר שנתן ליחיד ולנושים הזדמנות להשמיע את עמדתם, לבטל את הצו לפתיחת הליכים; הורה בית המשפט על ביטול הצו, יורה כיצד לנהוג בנכסי קופת הנשייה". בסעיף 163(ג)|(1) לחוק נקבע כי: "(1) בהליכי חדלות הפירעון, היחיד עשה אחד מאלה: (א) נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; (ב) לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה; (ג) הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון". לעניין זה נקבע כי: "... סעיף 183 לחוק חדלות פירעון קובע כי בית המשפט רשאי לבטל "צו לפתיחת הליכים" שניתן בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת חייב, אם התקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף 163(ג)(1), ובכלל זה אם החייב "נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל את ההליכים". גם הנסיבות הנוספות המפורטות באותו סעיף, שהתקיימותן מאפשרת ביטול ההליך – אי-שיתוף פעולה עם הנאמן או עם "הממונה" והפרת ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון – אף הן ממקדות את המבט בהתנהלות החייב במסגרת ההליך ונועדו למנוע ניצול ההליך לרעה .

לאור האמור לעיל, ומכיוון שהשתכנעתי שהתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 183(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, אני מורה על ביטול צו פתיחת ההליכים שניתן בעניינו של היחיד.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רת"ק 8756-02-24 טלראן-תיקשורת (1986) בע"מ נ' כדורי תיק חצוני: מספר בקשה:1 לפני כבוד השופטת עידית וינברגר המבקשת טלראן-תיקשורת (1986) בע"מ המשיב יעקב כדורי החלטה

לטענת המבקשת, לא קיבלה החלטה זו. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 21.5.23 דחה בית משפט קמא את הבקשה שהגישה המבקשת באמצעות בא-כוחה הנוכחי, שאף הגיש מטעמה את כתב ההגנה בהליך קמא, לשינוי מועד הדיון, ובהחלטתו מיום 22.5.23 קבע כי ממילא עורך דין אינו יכול להופיע כנציג חברה במסגרת תביעה קטנה.

...

ביום 6.6.23 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר ובית משפט קמא בהחלטתו מיום 11.7.23 נעתר לבקשה בכפוף לתשלום הוצאות למשיב בסך של 1,000 ₪ תוך 20 יום.

ואולם, כפי שהובהר לעיל, גם אם הייתה מתקבלת עמדתם המשפטית של המערערים, עדיין לא היה מנוס מן המסקנה כי ההליך הוגש באיחור.

לפיכך, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד.

סיכומו של דבר, משלא נמצא טעם מיוחד המצדיק סטייה מהמועד הקבוע בתקנות סדר הדין, אני דוחה את הבקשה.

ביום 26.02.2024 הגישה היחידה בקשה לקביעת מועד דיון בתיק טרם החלטה סופית שכן באי כוח המבקשת סבורים כי יש באפשרותם להוכיח התכנות כלכלית בהסדר חרף עמדת הנושה שהוגשה בהליך.

לפי סעיף 321(ב) לחוק, יחיד המציע הסדר חוב נידרש לפרט "בה את כל המידע הדרוש לשם החלטה בה ובכלל זה את הסדר החוב המוצע ואת התועלת שתיצמח מאישורו, וכן, בשינויים המחויבים, את הפרטים המנויים בסעיף 82(ב)...". בהתאם לסעיף 82(ב) לחוק נידרש היחיד להתייחס, בין היתר, גם להערכות והנתונים שעליהם מתבססת התכנית וכן לתמורה המוצעת לכל אחד מהנושים בהשוואה לתמורה שיקבלו בחלופה של תכנית שקום.

...

סעיף 322(א) לחוק קובע ברירת מחדל לפיה "הוגשה לבית המשפט בקשה לפי סעיף 321, יורה על הבאת הסדר החוב לאישור הנושים". לברירת המחדל שקבע המחוקק ישנו חריג בסעיף קטן (ג) לפיו "על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מצא בית המשפט כי יש בעצם הבאת הסדר החוב לאישור הנושים משום פגיעה בהליך לפי פרק זה, לא יורה על הבאתו לאישור בעלי העניין". מה המבחן שבית המשפט נדרש להפעיל על מנת להחליט כי בעצם הבאת הסדר החוב לאישור הנושים יש פגיעה בהליך? בספרות נטען ששיקול הדעת של בית המשפט הוא רחב וכולל ניצול לרעה וכן מקרה אשר "ברור מראש שלא יאושר, הן בשל ניצול לרעה והן מנימוקים אחרים כגון תקנת הציבור..." (מאור ודגני, הפטר, עמוד 431).

מן הכלל אל הפרט אני סבור שהבקשה שלפניי היא מהמקרים החריגים שבהם נכון שבית המשפט יפעיל את סמכותו בהתאם לסעיף 322(ג) לחוק ולא יורה על העברת הבקשה לאישור הנושים וחלף זה יורה על מחיקת הבקשה, מטעמים אלה: הסתרת מידע קריטי למתן החלטה – בהתאם להודעת הנושה כנגד היחידה קיים צו מניעה זמני אשר מונע ממנה את הפעלת החנות.

לאור כל האמור מעלה, ומכוח סמכותי לפי סעיף 322(ג) לחוק אני מורה על אי הבאת הצעת ההסדר לאישור הנושים ועל מחיקת בקשת היחידה.