מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

שינוי יעוד מבנה ללא היתר עקב התנערות משרד החקלאות

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

כך נקבעו הדברים בת"א (י-ם) 12855/08 מנהל מקרקעי ישראל נ' דוד קראבאט (14.4.2011): "כך גם טען התובע בצדק, כי הנתבע אינו יכול להסתמך על ההסכם המשולש שמכוחו הוא בר רשות במקרקעין, ובה בעת לטעון שאינו מחויב לנהוג על-פיו, כל זאת בעוד שההסכם הוא זה שמעניק לו את הרשות להשתמש במקרקעין. מערכת היחסים שבין הנתבעת לתובע מבוססת אמנם על ההסכם המשולש שהנתבע אינו צד לו, אולם הנתבע שואב את זכותו כבר רשות במקרקעין מכוח ההסכם. לכן הנתבע אינו יכול לטעון להיעדר יריבות, להיעדר עילה חוזית, או כל טענה אחרת שבאמצעותה הוא מנסה להיתנער מההסכם שהוא פועל מכוחו ועל-פיו, ושמכוחו ניתנו לו זכויותיו במקרקעין". (ערעור שהוגש כנגד פסק הדין ונדון בע"א (י-ם) 7344-06-11 – נדחה (30.1.2012)) בעניינינו, קובע סעיף 8ב. להסכם המשבצת כי האגודה אינה רשאית להעביר זכויותיה מכוח הסכם המשבצת, אלא לחברים באגודה, אשר אושרו על ידי התובעת והמישבת.
במכתב זה נימנו 16 בתי עסק, אשר ככל הנראה הוקמו במקרקעין המיועדים לשימוש חקלאי, ללא היתר ובחריגה מייעודם.
לעניין זה ראו בקשתם לתובעת מיום 25.11.1996 לאשר שימוש במבנה שהיה דיר עיזים לבית מלאכה ופירסום; וכן מכתב התובעת מיום 22.1.1998 הדורש אישורים לצורך מתן אישור; מתן היתר בתנאים לשינוי יעוד במבנה מהוועדה המקומית לתיכנון ובניה מיום 16.2.1999; אישור מנהל המחוז משרד החקלאות לשינוי הייעוד מיום 22.4.1999; וכן בקשת ההקצאה לשימוש שאינו חקלאי מיום 23.4.1999, וטופס סיכום עסקה מיום 23.9.2001.
...
השמאית מטעם התובעת טענה כי יש להוסיף 30% בשל מפלס העסק, בעוד השמאי מטעם הנתבעים טען כי יש לנכות סכומים בשל עקרון התועלת השולית הפוחתת בשים לב לכך שהחנות בשטח 143 מ"ר ושטח חנות סטנדרטית כ-60 מ"ר. אני דוחה את שתי הטענות.
סוף דבר ניתן בזאת צו המורה לנתבעים להפסיק את השימוש המסחרי שהם עושים שלא כדין במקרקעין לא יאוחר מיום 1.2.2020.
אני דוחה את הבקשה למתן צו הריסה למבנה.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בסעיף 11.1 להסכם בזק שעסק במקרקעין שנותרו בידי בזק נקבע כי: "המנהל והחברה יפעלו לחתימת חוזי חכירה מהוונים ב – 91%... לגבי כל אחד מן הנכסים המושארים בידי החברה בהתאם לנוסח המקובל במנהל לגבי חוכרים אחרים במיגזר העירוני...". בסעיף 11.2 להסכם בזק נקבע כי: "למען הסר ספק מובהר כי בעת חידוש החכירה של הנכסים המושארים לתקופה נוספת... יחול על החברה כל תשלום שיחול על חוכרים אחרים במיגזר העירוני בגין הארכת תקופת חכירה לתקופה נוספת, ככל שיחול תשלום כאמור...". בסעיף 11.3 להסכם בזק נקבע כי: "מטרת החכירה בכל אחד מהנכסים המושארים תהיה כל מטרה המותרת לפי התוכניות החלות ו/או שיחולו על אותו נכס, כמו חוכר אחר במיגזר העירוני". בהחלטה 961 של המשיבה מיום 21.1.03 נקבע כי: "חברת בזק תחזיר למדינה חלק ניכר (מבחינת שווי ושטחים) מהנכסים שבשכירות מתחדשת... מנגד תאפשר המדינה לבזק שימוש גמיש ויעיל במקרקעין שיוותרו בידה בכפוף לתשלום דמי היתר בגין פעולות השבחה שתיעשה במקרקעין". ביום 20.6.07 נחתם הסכם חכירה מהוון בין המשיבה לבין בזק ביחס למקרקעין שעליו היה מצוי מבנה מרכזיית בזק בדרך יצחק רבין 45 בגבעתיים, בשטח של כשני דונם (להלן: "המקרקעין").
הגדרת "תעסוקה" בחוק מקרקעי ישראל תש"ך – 1960 היא: "תעשייה, מלאכה, משרדים, מסחר תיירות או מלונאות למעט חקלאות או גידול בעלי חיים". לכן, מאחר שהמקרקעין עונים להגדרה זו ובידי המבקשת חוזה חכירה מהוון למטרת תעסוקה, יש להחיל עליה את סעיף 3.4.2 להחלטה הנ"ל ולאפשר לה לרכוש את הבעלות במקרקעין.
המשיבה מנסה לשנות את ההסכם עם בזק – שהמבקשת באה בנעליה – על סמך טענות של טעות בכדאיות העסקה והיא מנסה לגבות כספים שלא מגיעים לה. המשיבה לא יכולה להיתנער מההסדר הספציפי שהיא חתמה עם בזק והמבקשת "הסתמכה על מצב עובדתי ומשפטי זה". משמעות קבלת עמדת המשיבה היא: "כי המדינה עשתה מעשה רמייה בהסדר בזק, לקחה ממנה חלק מהנכסים, אך מתנערת ממתן התמורה שהובטחה לגבי יתרתם" (סעיף 2 לסיכומי התשובה).
הראייה, שהותר לבזק לבצע שינוי ייעוד והשבחה בעוד שבקרקע ציבורית הדבר אסור.
...
המבקשת טענה כי היא עומדת בדרישות החלטה 1370 ואולם המשיבה סירבה להיענות לבקשתה וטענה כי היות שההחלטה החריגה חכירות לגוף ציבורי או למטרה ציבורית, יש לדחות את הבקשה.
סיכומו של דבר: מאחר שחוזה החכירה של המבקשת עם המשיבה הוא למטרה ציבורית והתוכנית החלה על המקרקעין היא למטרה ציבורית, אין למבקשת זכות לקבל זכות בעלות במקרקעין או "שדרוג חכירה", שעה שמקרקעין מסוג זה הוחרגו במפורש בהחלטה 1370 ולפיכך התובענה נדחית.
המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2018 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

במהלך הפגישה הובהר למבקשים, שגריסת הפסולת הקיימת, והעבודות בקרקע כגון גידור והצבת מבנים יבילים, מצריכה היתר הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה ואילו להיבטים הסביבתיים יש צורך באישור המשרד והמועצה האזורית.
לטענת המבקשים, תחושת הצדק וההגינות אינה יכולה לסבול מצב בו רשות מקומית, שהנה רשות מינהלית, חותמת על הסכם מיום 31.12.12, ואח"כ מנסה להיתנער ממנו ברגל גסה, או מכך, שאותה הרשות - עריית יבנה מנפיקה היתרים זמניים להפעלת העסק ואח"כ מגישה כתב אישום בגין התקופה בה הנפיקה את ההיתרים הזמניים, או מכך, שהרשות מנסה להיתנער אף מההיתרים הזמניים שהיא עצמה הנפיקה.
ובאשר למשיבה 2 (עריית יבנה), אף אם היה מקום לקבוע כי המשיבה 2 אכן הערימה קשיים, הרי שבסיכומו של עניין, המבקשים לא פעלו לשינוי ייעוד המקרקעין, לא פעלו להגשת בקשה מתאימה לפי החוק, והפעילו במקום עסק ללא רישיונות.
(ב) החליטה רשות הרשוי שלא להעביר את הבקשה לנותני האישור משום שהיא דוחה אותה או משום שטרם סיימה את בדיקתה במועד האמור בתקנת משנה (א), תודיע על כך בכתב בתוך 21 ימים למבקש הבקשה, תוך פירוט הנימוקים, ובכל מקרה תעביר רשות הרשוי את הבקשה או תחליט על דחייתה בתוך 45 ימים מיום קבלתה".
ביום 8.1.14, ובתוך תקופת ההיתר הזמני, נימסרה עמדת המשרד להגנת הסביבה, אשר קבעה, כי היא נמנעת מליתן עמדתה, כל שכן מבחינה מהותית, תוך שהיא מאריכה את המועד למתן עמדתה בבקשה וזאת עד ליום 8.3.14, אלא שעד למועד נדחה זה, חשופים היו המבקשים לפרק זמן נוסף בו הנם מוסיפים ומתנהלים ללא היתר זמני ו/או רישיון, או אז ובהתאמה הוארך ההיתר הזמני בתנאים, לפרק זמן נוסף בן - 4 חודשים, עד ליום 31.5.14.
בעניינינו, לא ניתן לומר כי הקרקע עליה פעלו המבקשים נכנסת בגדרי "חריגות בניה קלות" ו/או "זוטי דברים", הקף הבניה הוא של כ - 100 מ"ר, ביצוע עבודות עפר בהקף בשטחים עצומים ושימוש במקרקעין למסחר ללא היתר, בנגוד ליעוד המאושר של המקרקעין (יעוד חקלאי).
...
לא מן הנמנע כי היה מקום להיעתר לבקשה, ואולם, בשל העובדה כי בתחילת ההליכים המשפטיים שהתנהלו בתיק זה לא היו הצדדים מיוצגים ועל מנת ליתן למבקשים את יומם בבית המשפט ולהימנע מתחושתם שלפיה לא ניתנה להם ההזדמנות (חרף דיונים רבים שהתקיימו בעניינם) לבסס את הגנתם, מצאתי שלא להיעתר לבקשה להורות על בקשה המחיקה כמפורט לעיל.
בענייננו, כאמור לעיל, לא מצאתי להיעתר לבקשה, טענות המבקשים נדחו, לא מצאתי כי המבקשים הצליחו להרים את הנטל להוכיח כי הרשות פעלה כנגדם במזיד או כי ניסתה לסכל את מאמצי המבקשים לפעול בשטח.
על פניו, מהמסמכים שצורפו לתיק בית המשפט עולה, כי ניתנו למבקשים הזדמנויות להסיר את המחדלים, להכשיר את האזור על מנת שניתן יהיה לקבל אישור המשרד להגנת הסביבה והם לא עשו כן. נכון אמנם כי במקומות מסוימים מצאתי כי התנהלות הרשות אינה נקייה מקשיים, אך אין בכך כדי להיעתר לבקשה להורות על ביטול כתב האישום ואין בכך כדי להצדיק את התנהלות המבקשים, אשר הודו בביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.
סוף דבר: סיכומו של עניין הבקשה למחיקת כתבי האישום בשל טענת הגנה מן הצדק נדחית.

בהליך ערעור פלילי אחר (עפ"א) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

עוד צוין בהחלטה כי לאחר הליכי אכיפה שונים נעשו פעולות לגאליזציה לבנייה הבלתי חוקית, למעט מבנה אחד לגביו הוצא צו הריסה.
בהחלטה נקבע כי אין חולק על כך שהמשתלה פועלת כיום במקרקעין ללא היתר לשימוש חורג ובנגוד לייעוד החקלאי של המקרקעין, וכן כי אין מחלוקת כי במקרקעין קיימת בנייה בהקף לא מבוטל, אשר ניבנתה ללא היתר או בסטייה ממנו אם כי חלק מהבנייה ללא היתר, כגון הכשרת החנייה ובניית הקיר התומך, בוצע על ידי המדינה, או מי מטעמה בעקבות פרוייקט הרכבת והפקעה של חלק משטח המשתלה.
לפיכך נקבע כי, בנסיבות אלו נוצר מצב בו המדינה במשך תקופה ארוכה דיברה, לכאורה, בשני קולות, עת שמחד גיסא התחייבה להעתיק את מיתחם המשתלה למקום חלופי ולבנות מחלפון, מבלי שהמשיבים יידרשו לנקוט בהליכי הסדרה של מיתחם המשתלה ומאידך גיסא, לאחר שביקשה להיתנער מההסכמות הנ"ל, הגישה את הבקשה נגד המשיבים בה ביקשה את מתן הצוו להפסקת פעילות המשתלה.
כך, למשל, נרשם בהסדר השיפוי מיום 5/1/13, כי "הובא לידיעתנו כי לא תתנגדו לשינוי ייעוד הקרקע הממוקמת בין מיתחם המשתלה לבין קבוץ יגור, בין היתר, לשם העתקת מיתחם המשתלה והעסק המנוהל במסגרתה...". בהסדר מיום 24/7/13, צוין, בין היתר, כי עתיד לקום מחלפון ולשם כך וכפועל יוצא "ניתנה הסכמתכם או העידר התנגדותכם, לשינוי ייעוד המקרקעין שבין מיתחם המשתלה לקבוץ יגור... כמפורט בין היתר, בהסכם העקרונות מיום 8/9/12, במכתב מנכ"ל משרד התחבורה וכן במכתב מינהל נתיבי ישראל". ביום 1/8/13 אכן אישרה הועדה המקומית זבולון מתן היתר בתנאים לשימוש חורג למיתחם המשתלה ל-5 שנים נוספות אך המשיבים לא קידמו את הטיפול בעיניין לצורך קבלת ההיתר.
במהלך פגישה שהתקיימה ביום 16/9/15 עם הממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים, עם משיב 2 ועם מר יצחק פרוינד, סוכם כי עד שלא תאושר תוכנית למחלפון ולא יהיה ברור מיקומו, אין טעם להגשת תוכנית לשהוי ייעוד הקרקע, כפי שעולה מנספח 16 לתצהיר של משיב 2 שהוגש בפני בית משפט קמא.
...
בית משפט קמא, לאחר ששקל את מכלול השיקולים הרלוונטיים, הפעיל כראוי את שיקול דעתו והגיע למסקנה הראויה לפיה, בשלב זה, אין מקום להעתר לבקשת המדינה.
בנסיבות אלו, נוכח השיהוי בהגשת הבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי ובהינתן התמונה העובדתית הלכאורית הנזכרת לעיל, והנזק הכבד שייגרם למשיבים אם יינתן הצו, הרי שצדק בימ"ש קמא עת שלא נעתר לבקשת המערערת.
בסיכומו של דבר, אני דוחה את הערעור וזאת משלא נפל כל פגם בהחלטה לדחות את בקשת המערערת למתן צו הפסקה שיפוטי.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

שכונות אלה הוקמו על ידי תושבים שחלקם היגרו לעיר באופן עצמאי וחלקם יושבו בה על ידי רשויות המדינה, על קרקעות שייעודן חקלאי (ושבהעדר הסדרה מרביתן נותרו בייעוד זה עד היום) חלקן ציבוריות וחלקן בבעלות פרטית.
הנתבעים אף הצהירו היום כי אינם מתנערים מחובתם לעשות כל שיידרש כדי להכשיר את המבנים במקרקעין, ככל שניתן יהיה לעשות זאת מבחינה משפטית, או לפנות את המקרקעין מכל מבנה וחפץ ככל שלא יעלה בידם לעשות כן. .
דא עקא, שהשנים חלפו; מועד כניסתם של הצוים לתוקף – הגיע; חרף ההתקדמות במישור התיכנוני לא חל כל שינוי "בשטח"; ואין חולק, איפוא, כי לעותרים לא הוקנו זכויות כלשהן במקרקעין.
נטען, בין היתר, כי הערייה משקיעה מאמצים רבים על מנת להסדיר את השכונה כולה, לרבות המיתחם שבו מצויים המקרקעין; כי מטרתה של תוכנית המתאר היא לעשות כן "במכסימום התאמה לבנייה הקיימת, באופן שיצריך מינימום הריסות מבנים קיימים"; כי הכוונה להיתחשב רק בבניה ותיקה, שנעשתה עובר לתאריך יעד מסוים; כי עד שתאושר התוכנית המפורטת אין לדעת איזה מבנים ניתן יהיה להכשיר; וכי זו נימצאת בשלב מיתקדם, וצפויה בקרוב לעלות לדיון לקראת הפקדה.
בתמצית, במהלך התקופה שבין השנים 2021-2018 עידכנו הצדדים כי התוכנית המפורטת שגובשה אכן מאפשרת, למעשה, להכשיר את הבניה במקרקעין, על אף שבוצעה שלא כדין ועל קרקע שייעודה לשטח צבורי פתוח; על כך שרמ"י הגישה את היתנגדותה לתוכנית בשל כך; ועל כך שזו אושרה ונכנסה לתוקף, חרף היתנגדותה.
נוכח כל האמור ולאחר שקיימנו דיון נוסף בעתירה, ציינו בהחלטתנו מיום 5.4.2021 כי "לאור רגישות הנושא, ומבלי לקבוע מסמרות, אנו סבורים כי ראוי שהנושא יידון בדרגים הממשלתיים במשיבים 5-1 ובדרג היועץ המשפטי לממשלה, בשיתוף עם עירית לוד, כפי שנעשה בעקבות החלטות הממשלה שבעקבותיהן נעשתה ההסדרה בשכונת ס"ח ס"א בלוד". ואכן, ביום 17.5.2022 עידכנו המשיבים שכך נעשה, וכן עידכנו, בין היתר, כי: "לאחר דיון מעמיק בסוגיה ובחינת כלל השיקולים הרלוואנטיים הוחלט, כי בנסיבות המקרה דנן אין הצדקה לחרוג מהמדיניות הנוהגת ברשות מקרקעי ישראל לגבי טפול בפלישות למקרקעי ישראל, בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל, ועל כן יש לפעול למימוש צוי הפינוי וההריסה מושא העתירה. החלטה זו היא על דעת מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון ועל דעת מנהל רשות מקרקעי ישראל, והעמדה המשפטית [...] היא על דעת היועצת המשפטית לממשלה" (ההדגשה במקור – י"ע).
ברם, לשיטתה של רמ"י, לגבי כל הבתים מושא העתירה שניבנו ללא היתר בנייה כדין – "הריסה תחילה", ולאחריה שיווק השטח הפנוי במיכרז.
...
ברם, משלא כך הם פני הדברים, בחלוף כשש שנים מהגשת העתירה וכעשור מהמועד שבו הפכו פסקי הדין כנגד העותרים לחלוטים – אין מנוס מלהכריע בעתירה.
למרות התוצאה אליה הגענו, אנו סבורים כי ספק אם המציאות שנוצרה בשטח והמורכבות של העיר לוד ושל השכונה מושא דיוננו, מצדיקה גישה של "ייקוב הדין את ההר". רמ"י חדלה בכך שפנתה בדרישות ראשונות לסילוק יד רק בשנת 2006, לאחר שבניית הבתים כבר הסתיימה, והגם שאין בחלוף הזמן כדי להקנות לעותרים זכות כלשהי במקרקעין, עולה מפסקי הדין החלוטים שניתנו בעניינם של העותרים, כי אין מדובר בבנייה תוך הפרה של צווים מינהליים או שיפוטיים שהוצאו במהלך הבנייה.
סוף דבר, שאציע לחברותיי לדחות את העתירה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו