טענות הצדדים בתמצית
התובע מבסס את תביעתו על מספר עילות הקבועות בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (הלן: "חוק החוזים"), אשר העיקרית שבהן הנה הטענה כי הוטעה על ידי הנתבע, יזם נדל"ן ממולח שהיה מודע היטב לפוטנציאל הגבוה של המקרקעין ולעובדה שמתקיים הליך תיכנוני לשינוי ייעודם מחקלאות למגורים, אולם בחר לנצל את תמימותו של התובע, נהג בחוסר תו"ל, הציג בפניו מצגי שוא, וקנה ממנו את המקרקעין "בנזיד עדשים", עבור תמורה חוזית העומדת על כ-10% משווים האמתי.
...
משמע, אף עו"ד בטשא, אשר ערך את הסכם המכר עבור שני הצדדים והעיד בהליך מטעם הנתבע, אישר הלכה למעשה כי מצד התובע הובע רצון מסוים לבטל את הסכם המכר עוד קודם להגשת ההשגה, וכי השיב לו שלהבנתו, אין לו עילה משפטית לעשות כן.
אכן, עו"ד בטשא הוסיף והבהיר, גם בהודעת הדוא"ל וגם בעדותו, כי מסר לתובע שהוא אינו מייעץ לו וכי עליו להתייעץ בסוגיה עם עו"ד אחר, ואני נותן אמון בעדותו לעניין זה. יתירה מכך, כפי שהבהרתי וכפי שאבהיר עוד בהמשך, מקובלת עלי לחלוטין הטענה כי בהתנהלותו של התובע אכן נפלו פגמים מסוימים.
הנתבע הוסיף והפנה להוראות סעיף 8 לחוק התרופות וכן להוראות סעיף 20 לחוק החוזים, תוך שטען כי בנסיבות המקרה, אין ספק כי הודעת התובע על ביטול הסכם המכר אינה עומדת בתנאי "הזמן הסביר".
כאמור, ככלל מקובלת עלי הטענה כי בהתנהלות התובע, החל מהמועד בו התקבלה הודעת השומה (אז למד על קיומה של התוכנית לשינוי ייעוד המקרקעין) ועד למועד בו שלח את ההודעה על ביטול הסכם המכר, נפלו פגמים, אשר הובילו לכך שבמשך תקופה של כשנה וחצי הוסיפו הצדדים לפעול לפי הסכם המכר, הגישו את ההשגה, פעלו להגיע להסכם פשרה עם רשויות המס, והנתבע אף פעל לשלם את מס השבח.
בנסיבות אלו, הפגמים שנפלו בהתנהלות התובע, לרבות חלוף הזמן עד הודעתו על ביטול הסכם המכר, ימצאו את ביטויים בסכום הפיצוי שייקבע לטובת הנתבע, בעד הנזק שנגרם לו.
סיכום
לנוכח כל המפורט לעיל, אני מקבל את התביעה ומורה על ביטול הסכם המכר מיום 27.7.2016.