שינוי ייעוד קרקעות חקלאיות ביישובים חקלאיים

יצוין, כי החלטה 717 בוטלה, במסגרת בג"צ עמותת שיח חדש, מהטעמים הבאים אותם קבע השופט אור בזו הלשון: "על סמך הנתונים שהובאו בפנינו (דו"ח וועדת מילגרום – הערה שלי ר.ב.) התמונה המצטיירת היא כי שינוי יעוד של קרקעות חקלאיות כדי לאפשר ליישובים חקלאיים ליצור מקורות פרנסה בתעשייה, במלאכה תיירות, וכל זאת ללא מיכרז, אינו מצדיק את מתן ההטבות הכספיות בצורת הנחה ניכרת ביותר בדמי החכירה. גם אין הצדקה למתן קרקעות למטרה האמורה בכמות מעבר לנדרש לאותה מטרה. מטעמים אלה גם החלטה זו אינה עומדת במבחן הסבירות ודינה בטלות". כאמור, בג"צ עמותת שיח חדש ראה לנכון לבטל את החלטת 717 נוכח ההטבות הכספיות הניכרות שניתנו לתאגידים בדמי החכירה ונוכח הקף שטחי הקרקעות שהוקצו לצורך הטבה זו, במסגרת החלטה 717.

...

נוכח האמור אני מקבלת את טענת המינהל כי טעות נפלה בהחתמת המושב על חוזה חכירה עירוני וכי בפועל חלים על העסקה תנאי חוזה חכירה במגזר חקלאי, לרבות ובהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ובמקרה דנן החלטה 717.

סוף דבר בהינתן האמור, ומבלי להיכנס ליתר טענות הצדדים, שנטענו למכביר, אני סבורה כי המינהל פעל בנסיבות דנן בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ויישם מדיניות זו בסבירות ובשיקול דעת, כאשר סרב לאשר למושב העברת זכויות מבלי שיתמלאו תנאי החלטה 717, המותירה בידי המושב את זכות השליטה בתאגיד רוכש המקרקעין.

בהינתן כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

החלטות אלה כללו את החלטה 717, שאיפשרה פיתוח של איזורי תעשייה ביישובים חקלאיים כמקור תעסוקה נוסף; החלטה 727, שאיפשרה שינוי ייעוד של קרקעות לצורך בנייה למגורים, לתעשייה, מסחר, תיירות או קיט; והחלטה 737, שאיפשרה הרחבה של שטחי המגורים ביישובים חקלאיים בדרך של שינוי ייעוד קרקע חקלאית, במטרה להגדיל את האוכלוסייה החיה ביישובים אלה ולהצעירהּ.

...

לאור זאת, סבורה אני כי בסוגיה זו יש להפוך את הצו על תנאי למוחלט, ולהיעתר לסעד החלופי המבוקש על-ידי העותרים, בדבר קביעת "היום הקובע" במועד אישורה של החלטה 979 החדשה, שחל ביום 27.3.2007.

אשר על-כן, יש, לדעתי, להיעתר לעתירה, אך במובן זה שיוענק להם הסעד החלופי שלו עתרו, בדבר קביעת היום הקובע במועד אישורה של החלטה 979 החדשה.

(ו) סוף דבר לפני כ- 100 שנה הגיע דור של חלוצים לאדמות הארץ על מנת לשוב ולהכות שורש ולהקים בית לאומי בארץ ישראל.

ההחלטה על ההרחבה ועל שינוי ייעוד הקרקע נעשית ביוזמת היישוב החקלאי, בעוד מיגרשי המגורים יוחכרו על ידי המינהל למועמדים אשר יומלצו על ידי האגודה השיתופית, בדמי חכירה מופחתים, ומבלי לערוך מיכרז.

...

כאמור, גם בפסק הדין בעניין מפלסים עמד בית המשפט על הסמכויות הנרחבות שניתנו לקבלן, ולמרות זאת, המסקנה הסופית היתה כי אין מדובר ב"מכירת זכות במקרקעין" על ידי הקבלן.

הדרך לשאלה השנייה עוברת דרך השאלה הראשונה, ומשהגענו למסקנה כי לא נמכרה זכות במקרקעין על ידי הקבלן, ממילא איננו מגיעים לשאלת שווי הרכישה המוגדר בסעיף 17 לחוק כ"שווי ביום המכירה של הזכות במקרקעין.

סיכומו של דבר, משנקבע כי המושב לא רכש זכות במקרקעין מהמינהל ולא מכר זכות במקרקעין לקבלן, הקבלן לא רכש כל זכות במקרקעין, וממילא אין לראות את הקבלן כמי שמכר את הדירות למערערים, ואין למסותם במס רכישה על פי שווי דירות מוגמרות הכולל את רכיב הקרקע ואת הוצאות הפיתוח ששולמו למושב.

" העיד מיכה איתן המומחה מטעם התובע, (עמ' 45 ש' 17-18): "ש: ז"א אנחנו נמצאים בשלב שיש הרבה אי וודאות לגבי יכולת המימוש של הקרקע? ת: כן, גם מההיבט התכנוני וגם מההיבט של היחסים עם מינהל מקרקעי ישראל." בנוסף, מאז הגשת התביעה דן בג"צ מספר פעמים בשאלת שינוי הייעוד בקרקעות המדינה אשר ייעודן חקלאי, ושהוחכרו ליישובים חקלאיים.

...

ביום 29.8.02 נקבע בבג"צ 244/00 עמותת שיח חדש, למען השיח הדמוקרטי נ' שר התשתיות הלאומיות (פ"ד נו(6) 25) כדלקמן: "דין שלוש ההחלטות של מועצת מקרקעי ישראל-החלטות 717, 727 ו-737 – הוא בטלות, ואין להמשיך ביישום החלטות אלה – וכך אנו מחליטים. כדי למנוע ספק, אין בבטלות זו כדי להחיות החלטות קודמות (כמו החלטות 533 ו-611 שקדמו להחלטה 727) אשר בוטלו עם קבלת כל אחת משלוש ההחלטות...

בנסיבות אלה אני קובעת, כי סכום הפיצוי שישולם לתובעים בגין אי הקצאת מגרש בשלב הראשון, יעמוד על 60,000 $, בהתאם לעלותו של מגרש בשלב זה (ת/5).

סיכומו של דבר אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2 בתשלום פיצויים לתובעים על פי האמור לעיל.

מועצת מקרקעי ישראל קיבלה מספר החלטות העוסקות בשינוי הייעוד בקרקעות מדינה אשר ייעודן חקלאי, ושהוחכרו ליישובים חקלאיים.

...

כאמור, לא מצאתי כל טעם להתערב בקביעה זו. סוף דבר בשנת 1921 ניסח א.ד. גורדון את היסודות למושב העובדים, והם אדמה לאומית, עבודה עצמית, עזרה ואחריות הדדית ושיתוף בקניה ומכירה (ראו יעקב אורי "צמיחתו והתפתחותו של רעיון מושב העובדים" המושב בחוק האיגוד השיתופי 11 (1966)).

מן הטעמים שבוארו לעיל הייתי מציע לחברי לדחות את הערעור, ולחייב את המערער בשכר טרחת עורך דינם של המשיבים בסכום של 50,000 ש"ח. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: דין הערעור להידחות – כפי שמציע חברי השופט ס' ג'ובראן.

מטעמים אלה סבור גם אני כי דין הערעור להידחות.