אוסיף, כי במסגרת סיכומיה לא שבה העוררת על טענתה, כי קבלת ההחלטה מבלי שהתקבלה חוות דעתה של מחלקת שומת מקרקעין בנציבות מס הכנסה מלמדת, כי ההחלטה התקבלה ללא הפעלת שיקול דעת ומבלי שטענות העוררת נבחנו לגופן.
מלשון כתב הערר עולה כי מקובל על העוררת כי חל שינוי ביעוד הקרקע
מחקלאית לבניה ובכך קמה לרמ''י הזכות לסיים את השכירות, אלא שיש
לעוררת שתי טענות: האחת, כי הייתה "הפקעה" של הזכויות במקרקעין
וכיון שכך שיעור מס השבח שחל תשלומו על ידי המחזיקים לשלמו הוא
50% מסכום מס השבח השלם, שחל במכירת זכות במקרקעין בין מוכר
לקונה וכי כאן רכישת הזכות על ידי מקבל הזכות נעשתה, כאמור בכפיה
(בהפקעה).
...
עם זאת, מקובלות עליי גם המלצותיה של כב' יו"ר הוועדה המופנות למשיב, בכל הנוגע לניכוי נוסף של הוצאות מסוימות, כמפורט שם.
סבורני כי שוגה חבר הוועדה הנכבד, עו"ד א. הללי, באם אכן מחזיק הוא עדיין בעמדתו כי אין לפנינו "עסקה" במקרקעין.
סעיף זה קובע כי "חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי (להלן- תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי (להלן- תנאי מפסיק)". סבורני כי מאחר ובעת שינוי ייעודם של המקרקעין נשוא החוזה, זכאי היה המחכיר להביא לסיומו של החוזה ולדרוש את השבת מלוא זכויותיו של החוכר במקרקעין, לידי המחכיר, הרי שמדובר כאן בחוזה על תנאי, הכולל תנאי מפסיק.
סופו של דבר, אף אני סבור כי יש לדחות את הערר, וכי על המשיב לקבל על עצמו את המלצותיה של כב' יו"ר הוועדה, כמפורט בפסק דינה.
