היא אישרה שתשלום הארנונה עבור המקרקעין בוצע באמצעות כרטיס ויזה שלה אין דרך לומר מי בעליו.
ברשותו הייתה חממה שנבנתה על ידי אביו ומאחר ושמע כי ישנה תכנית לשינוי הייעוד באיזור והפיכתו לאיזור תעשיה, הגיש למועצה תכניות על מנת לקיים במקום מסיבות, אולם הוא נענה כי מדובר בקרקע חקלאית ואין אישור לגן אירועים.
...
בחע"מ (עכו) 20073-08, בעניין דומה בו הוגש כתב אישום נגד שני נאשמים שהיה חלק מ-75 בעלים משותפים, זוכה הנאשם מחמת "הגנה מן הצדק" ונכתב בפסק הדין כי:" היות נאשם הבעלים של הנכס, מביאה למסקנה כי הינו אחראי בעבירה של בניה בלתי חוקית, אף שאחר ביצע עבודות אלה, יחד עם זאת, ובעניינם של הנאשמים, מצאתי כי קמה לזכותם הגנה מן הצדק, שמחייבת את זיכויים, לנוכח העובדה כי לצד הנאשמים קיימים 73 בעלים משותפים נוספים בחלקה 11 עצמה, לגביהם המאשימה נמנעה מהעמדתם לדין, ונמנעה מזימונם לחקירה, בטרם החלטה להעמיד לדין את הנאשמים, ללא הסבר המניח את הדעת. אציין כאן כי המאשימה רשאית להעמיד לדין אך חלק מהבעלים הרשומים של המקרקעין, בעבירה של ביצוע עבודות בניה, אם כי עליה להצביע, במצב זה, על הסיבה שהביאה אותה להעמיד אך חלק מהבעלים לדין, ולהימנע מכך לגבי שאר הבעלים בקרקע, כאשר נסיבות מצדיקות אבחנה זו תוכלנה להיות היות הנאשם המחזיק בפועל של המקרקעין, המשתמש בהם בפועל, או המבצע בפועל של עבודות הבניה, נוסף על היותו בעלים משותף. בעניינם של הנאשמים בפניי, לא הוכחה כל נסיבה כזאת". בניגוד לאמור שם, הרי שבפניי הוצגו הראיות שפורטו לעיל המצביעות על כך כי ישנן בהחלט נסיבות המצדיקות אבחנה בין נאשם זה לבעלים הרשומים האחרים של קרקע זו.
בכל הנוגע לטענת ב"כ הנאשם למחדלי חקירה של המאשימה.
אשר על כן, לא מצאתי ביסוס לטענת ב"כ הנאשם והטענה בדבר אכיפה בררנית, נדחית.
סוף דבר
לנוכח האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת אשמתו של הנאשם במיוחס לו ואשר על כן אני מרשיע אותו בביצוע עבירות של ביצוע עבודות במקרקעין הטעונות היתר, ללא היתר ובסטייה מהוראות תכנית, בניגוד לסעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (כנוסחו לפני תיקון 116 לחוק).
