כן לא נעלמו מעיני טענות נת"י, כי היא פנתה לשמאי סויצקי בשאלות הבהרה (במכתביה מהימים 13.2.2018 ו – 27.2.2018), בהן התבקש לנמק, האם הפוטנציאל התיכנוני של יתרת החלקה אבד ואם לא, מדוע לא לקח בחשבון את הפוטנציאל בחוות דעתו וכי השמאי סויצקי השיב, במכתבו מיום 16.3.2018 (שלא הוגש כראיה ע"י נת"י או מי מהצדדים), כי "במועד שינוי יעוד הקרקע לשימוש אחר שאינו חקלאי למגורים/מסחר/צבורי/ דרך יבחן שווי הקרקע מחדש במועד הקובע, תוך היתייחסות לכלל האלמנטים הרלוונטים.".
לטענת נת"י, סויצקי חזר על האמור בחוות דעתו ולא היתייחס לשאלות הצדדים ולכן יש לדחות את חוות דעתו.
משנדחתה התביעה לעניין פיצוי בגין 25% הראשונים מהמקרקעין, ממילא איני נידרש לידון בטענות היתיישנות ושיהוי שהעלו הנתבעים בהקשר זה.
התביעה לפצוי בגין נזק ליתרת החלקה שלא הופקעה
לטענת התובעים, במקרה דנן, בשל צורת הדרך והגשר עבורם בוצע ההפקעה, נוצרה יתרת חלקה שלא הופקעה שצורתה לא רגולרית ועל כך הסכימו 3 השמאים, לרבות שמאי נת"י. לשיטתם, בעטיין של שתי התכניות החלות היום, לא ניתן לעשות דבר עם החלקה וככל שיהיה בעתיד הליך של איחוד וחלוקה, שווי הקרקע הנכנסת יהיה נמוך מאוד, לאור מסילת הברזל, צורת החלקה וקוי הבניין.
...
הגם, שכאמור, ככלל בית המשפט לא יתערב במסקנות המומחה שמינה, אלא במקרים חריגים, אני סבור כי הסוגיה של הפגיעה ביתרה מהווה מקרה החריג המצדיק סטיה ממסקנות המומחה בחוות דעתו.
לפיכך, משלא הובהר על ידי השמאי סויצקי מהו שיעור הפגיעה ביתרת החלקה בהתאם לפוטנציאל העתידי של השטח, אני סבור כי יש לאמוד את הפגיעה ביתרת החלקה בשיעור של מחצית מקביעתו של השמאי סויצקי ובסך הכל הפגיעה ביתרה תעמוד על 1,202,328 ₪.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.
