שינוי חד-צדדי בשעות העבודה

עם זאת, בית הדין סבור שלאי מסירת הודעה בכתב לתובע על תנאי עבודתו, הייתה השלכה שלילית על הוודאות שהמחוקק ביקש ליצור לגבי תנאי העבודה, ובעניינו של התובע הדבר בא לידי ביטוי בטענתו כי נעשה שינוי חד צדדי בתנאי עבודתו בכך שהחל מחודש 4/18 SGI נכתה חצי שעת הפסקה משעות עבודתו, ומטענתו כי להבנתו, הייתה בינו לבין המעסיקות שלו הסכמה לשכר גלובאלי כולל בעד מיכסת שעות מוגדרת.

...

בסיכומיו נראה כי התובע זנח תביעה זו וטען אך לאי תשלום בגין יום בחירות בסך 272 ש"ח. לפיכך נדחית התביעה לדמי חגים.

דין התביעה להידחות בהיעדר יסוד עובדתי לטענות התובע, שקיבל את תלושי השכר שלו באופן סדיר ולא הצביע על "היעדר אותנטיות" של התלושים.

התוצאה התביעה מתקבלת בחלקה הקטן, כלהלן: הנתבעות ישלמו לתובע, יחד ולחוד, פיצוי בסך 5,000 ₪.

המעסיק אף יכול לאפשר עבודה במכסה קבועה מהבית של שעות נוספות מראש ו/או להגיע להסדרים כאלו ואחרים אל מול ארגון העובדים היציג בעיניין זה. מכל מקום, "מדיניות של העסקה מרחוק היא בהכרח סלקטיבית ומתאפשרת רק במקצועות שבהם לא נידרשת נוכחות העובד באופן פיזי במקום העבודה כדי לבצע את עבודתו (על פי רוב אלה הם מקצועות שמצריכים נגישות גבוהה של אמצעים טכנולוגיים, מקצועות מבוססי ידע ומידע ומקצועות שבהם מועסקים עובדים בעלי מיומנויות גבוהות) ורק במקרים שבהם יש אפשרות לפקח על כך שאכן נעשית פעילות הקשורה לעבודה בשעות העבודה מהבית. לצד סוגיית הפיקוח נזכיר גם את סוגיית האמון בין העובד והמעסיק, שהיא שיקול משמעותי לעניין מתן האפשרות לעבודה מרחוק" (סקירת בניטה, המפנה בהערת שוליים 17 ל- OECD, Productivity gains from teleworking in the post COVID-19era:how can public policies make it happen? June 18 2020).

ואולם מתעוררת השאלה, האם במקום עבודה לא מאורגן, בין במצב דברים רגיל ובין בעיתות משבר, המעסיק יכול לכפות על עובד לעבוד מהבית, שכן מתעוררות, בין היתר, השאלות הבאות: האם דרישה לעבוד מהבית אינה מהוה שינוי חד צדדי בחוזה העבודה של העובד המחייבת את הסכמתו, מהם התנאים אשר מחויב המעסיק לתת לעובדו על מנת שעבוד מביתו וכיצד יש להתייחס לחלק מהתשלומים שקבל התובע אגב עבודתו השגרתית במשרד, כדוגמת הוצאות נסיעה, תלושי אוכל וכיוצ"ב. שאלות אלה תוותרנה לעת מצוא.

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו ושמענו את טיעוני הצדדים בעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להידחות.

דא עקא, כי בכתב ההגנה לא נטענו טענת קיזוז או טענת השבה, הגם שהדבר נזכר במכתב הדרישה עובר להגשת כתב התביעה, כמו גם בסעיף 26 לתצהירו של ירון, לפיו, "על התובעת לתבוע דמי פגיעה מביטוח לאומי עבור אותם ימים ואין זה מחובת המעסיק לשלם עבור אותם ימים". משכך, בקשת הנתבעת להשבה ו/או לקיזוז סכומים (ע' 19 ש' 17-21) בסך של 8,701 ₪ נדחית בזאת.

נוכח כללם של דברים, תביעת התובעת לתשלום בעד שכר עבודה בסך של 8,000 ₪ נדחית בזאת.

יהיה תוקפה של הוראה זו כאשר יהא, היה בסיס ממשי לחששו של התובע כי יש בדרישה לחתימת המסמך, שבו התובע אמור לקבל על עצמו הגבלת עיסוק לתקופה של שנה, משום שינוי חד צדדי בהסכם עבודתו, ובשימוע שהתקיים לתובע לפני מר אלי וגב' אבידן ביום 29.6.20, לא ניתנו לתובע תשובות שמניחות את הדעת בעיניין זה, אלא להיפך.

התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות התובע הגיש תביעה להפרשי שעות נוספות שהנה מפורטת ומכומתת, אשר מבוססת על נתוני תלושי השכר של התובע, על קיומן של שעות שהתובע הועסק בהן בחודשים שפורטו על ידו, מעבר ל-186 שעות, בגינן שולם לו שכר רגיל.

...

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בשל פיטורים שלא כדין בסך 60,000 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובע הפרשי שכר בסך 7,933 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 1.8.20 עד לתשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך 8,000 ₪.

דרישת הנתבעת כי התובע יעבוד גם בימים א' ו-ג' בנגוד לסיכום, מהוה שינוי חד צדדי בתנאי ההעסקה והרעת תנאי העבודה.

תחילה נציין, כי מחומר הראיות שהובא לפנינו עולה, כי טענת התובע שלפיה הוא פוטר בשל סרובו לבצע נסיעה החורגת מ-12 שעות הנהיגה המותרות על פי חוק, עלתה רק לאחר שיחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו; במועד בו התובע סרב לבצע את הנסיעה האמורה, הוא לא טען בפני מי מנציגי הנתבעת כי סרובו לבצע את הנסיעה נובע מכך שהוא סבור כי ביצועה מהוה עבירה על החוק.

...

התביעות לתשלום פיצוי בגין מעבר על תקנות התעבורה, פיצוי בגין כפיית דרכי תשלום, פיצוי בגין הרעת תנאי עבודה והסתמכות, פיצוי בגין התעמרות בעבודה ועגמת נפש, הפרשות פנסיוניות ושכר עבודה עבור יום 13.3.20- נדחות.

בהתחשב בסכום התביעה לעומת הסכום שנפסק לזכות התובע ובסעדים הרבים שנדחו, התובע ישלם את הוצאות הנתבעת בסכום של 5,000 ₪ בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

בנסיבות העניין ובהתחשב בכך שחלק גדול מטענות התובע ומרכיבי התביעה נדחו, סברנו, כי מן הראוי שהתובע ישלם את הוצאות הנתבעת בגין ניהול ההליך.

טענות הצדדים בעקרם של דברים, העותרות טענו לפגיעה כלכלית קשה בעקבות ההחלטה להפסיק את תקצובן של הסייעות בצהרונים, ובין היתר כי מדובר בשינוי חד צדדי במדיניות התיקצוב שהייתה נהוגה מזה שנים רבות, מבלי שניתנה לעותרות זכות הטיעון; כי הבעלויות נושאות בעלויות של השמוש במתקניהן בזמן הצהרון, למרות שלא הן אלו שמפעילות אותו, ועתה ייאלצו גם לשאת בתשלום שכרן של הסייעות בזמן הצהרון, במקום להשתמש בתקציב זה על מנת לתפעל את עינייני הגן השוטפים ולכסות עלויות תפעול.

עוד טענו העותרות כי מדובר בשינוי לרעה של תנאי העסקת הסייעות באופן שאינו סביר ואינו חוקי; כי בהתאם לחוקת העבודה, סייעת לא אמורה לשמור על ילדים החל מהשעה 14:00, ולכן נידרש תיקצוב נפרד ונוסף לשם כך; כי באופן מובנה, ולפי חוקת העבודה, בין השעות 16:00-14:00 עבודת הסייעת כוללת משימות מנהליות בלבד ולא דורשת השגחה על ילדים, ולכן ההנחה כי אין צורך בתוספת תקציבית עבור עבודת הסייעת בצהרונים בשעות הצהריים – שגויה; וכי ההחלטה מייצרת אנומליה ביחסי העבודה של הסייעות מכיוון שהזכיין של הצהרון הוא אמנם המעסיק של הסייעות, אך לא זה שמשלם להן.

...

המשיבים טענו כי דין טענות העותרות באשר לפגיעה בסייעות להידחות על הסף: מכיוון שהעותרות מתעברות על ריב לא להן, ואין לדון בעתירה מקום בו קיים עותר קונקרטי שנמנע מלהגיש עתירה בעיינו שלו; ומכיוון שקיים סעד חלופי בדמות פניה לבית הדין הארצי לעבודה, באשר הוא המוסמך לדון בטענות הנוגעות לתנאי העסקה ויחסי עבודה של הסייעות.

משעה שניכר כי ההחלטה נעשתה על יסוד שיקולים עניינים, ולאחר שדחיתי את טענת ההפליה, גם אין בידי לקבל את טענת העותרות כי ההחלטה לשנות את התקצוב אינה סבירה באופן קיצוני, שכן היא נועדה לתקן טעות שאינה מכוונת; והתיקון נעשה באופן מדורג ותוך מתן פרק זמן הולם להיערכות העותרות למצב הדברים החדש.

דין טענות אלו להידחות גם כן. ראשית, העובדה כי הסייעות כבר לא מבצעות משימות תחזוקה בגן, ומשכך מתעורר חשש לפגיעה באיכות השירות, ואף עולה הצורך להעסיק עובד נוסף, לא נובעת מהפסקת התקצוב בגין הצהרונים, כי אם מעצם ההחלטה על פתיחת הצהרונים במסגרת תכנית "ניצנים" במסגרתם מועסקות אותן הסייעות העובדות בגנים בשעות הבוקר – לכן אין קשר סיבתי בין הנזק הנטען לבין הגורם לו. שנית, וכפי שכבר צוין, התקצוב של משרד החינוך נועד לתשלום עבור העסקת הסייעות בגנים.

סיכומו של דבר, כי משרד החינוך היה מוסמך לשקול מחדש את מדיניות התקצוב שלו באשר להעסקת סייעות בגנים, על אחת כמה וכמה משעה שנתגלתה טעות אשר גרמה לכך שהגנים תוקצבו ביתר.