שינוי הסכם לסילוק חוב דיני חוזים

דבר-ערבותו נקבע בהסכם-הפשרה וזו, במקובץ, הייתה לשונו: "יחידי החייבת [נתבעת 1] יערבו להתחייבויותיה על פי הסכם הפשרה הנידון ובהפרתו תוכל הזוכה [התובעות] לידרוש צירופם כחייבים בתיק ההוצל'פ. יחידי החייבת ערבים בזאת להתחייבויות השוכרת על פי הסכמי השכירות ובמידת הצורך יחתמו על כתבי ערבות. החייבת והערבים מצהירים כי ידוע להם שאם לא יעמוד [כך במקור] בהסדר הנ'ל יעמוד מלוא החוב בתיק ההוצל'פ לפירעון מידי..." (פסקות 6, 8 ו-10 להסכם-הפשרה מיום 15.6.2014).

מאותה נקודת-מבט יש, לדעתי, לבחון משפט אשר נכתב בהסכם-הפשרה, לאמור: "אין בהוראות הסכם זה כדי לשנות מהוראות הסכם השכירות ו[מ]תנאי השכירות של החנויות, ובכל מקום בו יש סתירה יגברו הוראות הסכם השכירות" (הרישא לפסקה העשירית).

כך נכתב: "החייבת ויחידיה הערבים בערבות אישית לחוב ולהסדר מצהירים בזה כי התשלומים המפורטים לעיל לרבות התשלומים החודשיים הנם בגדר יכולתם הכלכלית, וכי אין [לא ברור] לסילוק החוב הפסוק בתשלומים הנ'ל. החייב/הערב מסכים כי הצהרתו דלעיל לגבי יכולתו הכלכלית לפירעון החוב כמוה כחקירת יכולת בפני כב' ראש ההוצל'פ, ולפיכך לא יוכל לטעון כאילו לא בוצעה לו חקירת יכולת לענין המשך הליכים במידה ולא ישלם את התשלומים החודשיים" (הפִּסקה החמישית להסדר-הפשרה).

די בהסכמה, תקפה לפי דיני-החוזים ועולה בקנה אחד עם דיני-הערבות, כדי לכונן ערבות אפילו לא נחתם "כתב-ערבות" פרטני.

...

הואיל והפרה כזו, כמפורט לעיל, הוּכחה לבית-המשפט, יש יסוד להוסיף ולחייב את הנתבע בתשלומו של פיצוי זה. מכפלת הסכומים, שצוינו לעיל, בשש מוליכה לסכום הנתבע – 123,288 ש"ח. מן הסכומים הללו יש לנכות, כאמור, את סכומה של הערבות שחולטה – 39,092 ש"ח. התוצאה היא: 366,741 ש"ח וכפי שכבר נכתב היה הסכום שנתבע: 366,629 ש"ח. את תרופותיהן תבעו שתי התובעות יחד ולחוד.

אפילו, שאפשר כי לפי החוזה אין מקום לחייב במלוא-המרכיבים יחד ולחוד, הרי משלא הועלתה בנדון טענה בכתב-ההגנה, לא מצאתי מקום להיכנס בעובי-הקורה של סוגיה זו ואני נעתר למבוקש.

התוצאה התביעה מתקבלת גם בענינו של נתבע 2.

כאמור תביעה בהתאם לדיני החוזים, בגין הפרת הסכם הסדר החוב.

· לשם פרעון החוב, ועד לסילוקו הסופי, יעביר הנתבע את כל פרי המטע שבבעלותו, לטובת סעדי.

· כל שינוי בהסכם יהיה תקף רק אם ייעשה בכתב ומראש.

...

לא שוכנעתי כי נגרם לנתבע נזק ראייתי כתוצאה מהגשת התביעה בשנית שנתיים לאחר מחיקת ההליך הקודם.

לטעמי זכות לתביעה איננה "תכנית חיסכון". סבורני כי הנתבע איננו צריך לשלם על רשלנות התובע ולא יהיה זה צודק לחייב הנתבע בתשלום מלוא הפרשי הריבית בגין סכום החוב.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

גרסה זו עולה בקנה אחד עם טענות מר ש. עצמו, לפיהן הוא היתקשר בעסקת המכר עם בן דודו למכירת הזכויות במשק על מנת לגייס הון הדרוש לו לסילוק חובות, לרבות חיוביו הכספיים כלפי הגב' ש. משבאנו הלום נשאלת, אם כן, השאלה מהן התוצאות המשפטיות של הקביעות והממצאים דלעיל כאשר נהיר, כי בכל הקשור בזכויות במשק, הוראות ההסכם לא קוימו.

עקרון סופיות הדיון הוא אחד מעקרונות היסוד בשיטתנו ומשכך לא בנקל יכיר בית המשפט בשינוי או בבטול של הסכם גירושין ואיזון משאבים תוך סטייה מהוראות הדין, זאת כמובן לצד ובנוסף לעיקרון היסוד בדיני חוזים כפי שהובא לעיל של כיבוד וקיום הסכמים.

...

כיצד אפוא ראוי ונכון לפתור המחלוקת בין הצדדים, כך שהפתרון יהלום את הדין ואת הצדק? לאחר ששקלתי בדבר מצאתי כי על אף שבחוק התרופות נקבעה רשימת התרופות בגין הפרת חוזה ובתוכה גם פיצויים, בהינתן כי במקרה דנא קשה יהיה לאמוד את גובה הפיצוי הראוי, שעה שבלב המחלוקת, כאמור, מקום המגורים של גב' ש. וילדיה; בהינתן כי שוכנעתי שגובה תשלום האיזון שנקבע נשען על הערכת שווי הזכויות במשק, נגזר ממנה והועמד על שני שלישים ממנה, נחה דעתי, כי בשים לב לאופי ההפרות ולמחדלי הצדדים, לרבות העובדה שגב' ש. בחרה לא לעשות שימוש בבטוחה שניתנה בידה (ואילו הייתה עושה כן, מלוא הזכויות במשק היו עוברות על שמה, על כל המשתמע מכך), הרי שהפתרון המיטבי בנסיבות שנוצרו הוא ביצוע בקירוב של ההסכם במובן זה ששווי הזכויות במשק יוערך נכון להיום ותינתן לגב' ש. הזכות לקבל מלוא הזכויות במשק כפוף לתשלום סך העולה כדי שליש משווי הזכויות במשק, אגב גירושין, תוך פרק זמן שיקבע.

סוף דבר נוכח המפורט בהרחבה לעיל נקבע בזאת, כי אין מקום להורות על ביטול ההסכם.

כן נקבע בזאת, כי בנסיבות שנוצרו לגב' ש. הזכות לקבל מלוא הזכויות במשק תמורת תשלום סך המגיע כדי שליש משוויין נכון להיום לידי מר ש. משכך נקבע גם, כי אין מקום להשלים עסקת מכר הזכויות בין מר ש. ובין מר ע.ש. לשם ביצוע האמור בסעיף 71 דלעיל, אני מורה לשמאי המקרקעין מר דוד גוזלן, כפוף להסכמתו, להעריך שווי הזכויות במשק נכון להיום ולהגיש חוות דעת מעודכנת לתיק בית המשפט תוך 60 יום.

על רקע הלכה זו, כמו גם פסיקה קודמת, איני סבור שהפתרון לחשש שהעלה ב"כ הנתבע בדבר חשש לעקיפת הוראות חוקים אלה, הוא בתחולה ישירה של חוק אשראי הוגן על מצב שאינו חוסה תחת כנפיו, קרי על הסכם פשרה לסילוק חוב שהערב הופך לצד עקרי לו, אלא בחינת הנושא במסגרת דיני החוזים הכלליים.

בין היתר, יש לבחון את הזמן שחלף למן חתימת הסכם ההלוואה ועד חתימת ההסכם הנוסף; האם הופר הסכם ההלוואה באופן יסודי לגביו נידרש הסכם חדש; האם בהסכם החדש יש משום חידוש תנאי ההלוואה או שינויים על דרך הפשרה לטובת הלווה או הערב; האם הצד ה"חלש" לווה על-ידי עורך דין; סוג הטענות המועלות לפגמים בהסכם ההלוואה המקורי ועוצמת הטענות לחריגה מהוראות חוק אשראי הוגן וחוק הערבות.

...

למול עדותו זו של ברלין, אשר היתה בעלת הגיון פנימי, לא הובאה עדות אחרת ומכאן שאני סבור שיש לאמצה.

לאור האמור ועל בסיס הראיות שלפני מדובר אפוא בהלוואה שנתנה התובעת לעמוס והטענה שלפיה התובעת עצמה היתה בעלת החוב (ולא ברלין), נדחית.

לפיכך אני מורה על קבלת התביעה ומכאן שעל הנתבע לשלם לתובעת סך של 250,000 ₪.

לא נאמר לה על כוונת הבנק ליתן לחייב העקרי הלוואה בסך 200,000 ₪, וכל שידעה הוא שלחשבון תנתן מסגרת אשראי של 20,000 ₪; (2) הבנק לא הודיע על כוונתו להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי בגין פיגורים בהחזרים, ובכך מנע מהערבים את האפשרות לסלק את חוב הפיגורים בלבד; (3) ערבותו של גיל בטלה, לאור הודעת בא-כוחו מיום 25.12.2018; (4) בחשבון העו"ש לא הייתה אמורה להווצר יתרת חובה.

(1) הסכום הנקוב בחוזה שבין הנושה לבין החייב (להלן - הקרן); (2) שיעור הריבית השנתי, בחישוב המביא בחשבון ריבית דריבית בהתאם למועד הפירעון; (3) תקופת החיוב, סכומי הפירעון של הקרן ושל הריבית ומועדי הפירעון; (4) היתה הריבית משתנה - שיעור הריבית בעת כריתת החוזה בהיתחשב בריבית דריבית בהתאם למועד הפירעון בעת כריתת החוזה, ודרך השינוי; (5) היות הקרן או הריבית צמודות, ובסיס ההצמדה; (6) תוספות שנקבעו לפי סעיף 25(א)(4); (7) שיעור ריבית בשל איחור בפירעון וכן כל תשלום שיחויב בו החייב בשל אי קיום החיוב הנערב.

ברע"א 4373/05 אבן חיים נ' בנק עצמאות למשכנתאות ופיתוח בע"מ (פורסם בנבו, 15.11.2007) הודגש כי החובות המוטלות על בנק כלפי ערב מכוח חוק זה רחבות הקף יותר מאלו המוטלות עליו כלפי ערב מכוח דיני החוזים הרגילים.

...

משלא הוכח שעובר להגשת התביעה (נגד דנה בסך 180,345 ₪ ונגד גיל בסך 158,834 ₪) קיבלו דנה וגיל מכתבים מהבנק בנוגע ליתרת הפיגורים בחשבון ההלוואה, אני קובע כי הבנק לא עמד בחובת הגילוי המוטלת עליו.

לפיכך, דין התביעה נגד דנה וגיל להידחות.

התוצאה התביעה נגד נתבעים מס' 3-2 נדחית.