שינוי בקצבת זקנה עקב שינוי בגיל הזכאות

לטענת המערערת זכותן החוקית של נשים לפרוש בגיל מוקדם יותר משל גברים מהוה זכות עודפת שהוקנתה להן על ידי המחוקק, ואין בה להצדיק הסדר פנסיוני המביא להפלייתן מכוח זכות עודפת זו. עוד נטען כי בית הדין האיזורי טעה בקביעתו לפיה המערערת עותרת לשינוי גיל הפרישה השונה בין נשים לבין גברים, בעוד תביעתה היא לחישוב שוויוני של קצבת הנכות בין גברים לבין נשים.

בית המשפט העליון קבע כי נוכח השינוי בתקנוני קרנות הפנסיה החדשות מתייתר הצורך לידון בשאלה "האם ההבחנה המגדרית ביחס להגדרת כלל בררת המחדל לעניין גיל הפרישה לכיסויים הביטוחים עולה לכדי הפלייה פסולה" וציין כי "ניתן להעלות טיעונים לכאן ולכאן" בתשובה לשאלה.

הקביעה לפיה יחושב שיעור קצבת הנכות לפי הותק המזכה עד למועד הזכאות לקיצבת זקנה, אינה נובעת לפיכך מקביעה תקנונית שרירותית המובילה אגב כך להפלייתן לרעה של עמיתות הקרנות, אלא היא חלק בלתי נפרד מהתפיסה החברתית של בטחון סוצאלי העומדת בבסיס תקנוני קרנות הפנסיה הותיקות, לפיה לא תיפגע קצבתם של עמיתים המקבלים קצבת נכות מלאה עקב הגעתם לגיל הזכאות לקבלת קצבת זקנה, ויש לה קשר ישיר לגילאי הפרישה השונים הקבועים בתקנון הקרן.

...

טענה נוספת שלא מצאנו לקבלה, היא כי המערערת משכה כספים מהקרן בגין תקופת החברות הראשונה ואלמלא כן היתה מגיעה לקצבת נכות של 70%.

מהנימוקים שפורטו בפסק דינו של בית הדין האזורי והודגשו לעיל, תוך מתן משקל לרציונל של הקשר שבין שיעור קצבת הזקנה לבין שיעור קצבת הנכות הנגזר ממנה ולהיעדר התוחלת של תביעת המערערת לסעדים בעניינה, הגענו לכלל מסקנה כי בית הדין האזורי צדק בקביעתו לפיה יש לדחות את התביעה לגופה.

סוף דבר – דין הערעור להידחות.

לרוב, מיטיבות פעולות אלה עם המבוטחים, אולם הסניפים הפנו את תשומת ליבנו למקרים בהם קשישים אשר עקב זכאותם לקיצבת זקנה ומחצית שאירים או לתוספת בהגיעם לגיל 80 נשללה מהם זכאות לגימלת השלמת הכנסה ומשכך גם הופסקה זכאות להטבות הנילוות (הנחה בחשמל, בזק, ארנונה, קופ"ח ועוד), בעוד שלא חל שינוי משמעותי בהכנסתם הכוללת.

במסגרת תיקון 200 נחקקה הוראת סעיף 251א לחוק הביטוח הלאומי, כלהלן: "מבוטח שהשתלמה לו גמלת הבטחת הכנסה, ערב תחילתו של תיקון מס' 200 או ערב תחילת הזכאות להגדלה בהתאם לתקנות לפי סעיף 22ב, אם נקבעה, ובשל השינוי שחל בשיעור קצבת אזרח ותיק לנכה המשתלמת לו בהתאם להוראות סעיף 251(ב) ו-(ג), חדלה להשתלם לו גמלת הבטחת הכנסה, יוסיף להיות זכאי להטבות הניתנות לפי כל דין וכן להטבות הניתנות על ידי גוף צבורי לפי הסכם או נוהג למי שמשתלמת לו גמלת הבטחת הכנסה". סעיף 247א לחוק הביטוח הלאומי, נחקק במסגרת חוק הביטוח הלאומי [תיקון מס. 106), התשס"ח-2008 (ס"ח 2143 מיום 30.3.08, בעמ' 390) (להלן: "תיקון מס. 106").

...

בית המשפט הגיע למסקנה שמדובר בהסדר חסר, שמקורה בתקלה חקיקתית שמקורה בחוסר תשומת לב, בהיעדר כל טעם סביר להבחנה בין שני ערוצי התקשורת, לעניין סמכותו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית.

היחלצותו של הנתבע במסגרת החוזר למתן מענה מסויים לפתרון הקושי שנוצר עקב שלילת זכאות להבטחת הכנסה עקב הגעה לגיל 80, אין בו די כדי לבסס מסקנה שלפנינו הסדר חסר.

התוצאה התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

התביעה כאן עניינה זכאות התובעת לקיצבת זקנה בגיל פרישה: יש להכריע האם התובעת צברה תקופת אכשרה כעובדת מבוטחת של 144 חודשים, לפי סעיפים 245(א)(2)(א) לחוק וסעיף 246(א)(2) לחוק.

טענת התובעת הנה כי עבדה בממוצע 100 שעות בחודש; משך עבודה על תיקון יכול להמשך בין שעה ולפעמים גם יותר משעתיים; המחיר על כל תיקון היה כ-5-10 ש"ח; המחירים לא השתנו לאורך 30 שנות העיסוק שלה בתפירה; ולעיתים לקוחות לא אספו את התיקון – מבלי ששלמו לה, כך שיעבדה לשוא (סעיפים 4-7 לתצהיר התובעת; עדותה בעמ' 9-11 לפרוטוקול).

...

אנו מקבלים את טענת התובעת כי הדיווח בשנת 1998 נעשה על ידה בעל פה בעת שהגיעה לסניף הנתבע ומסרה פרטים לפקידי הנתבע.

הדבר מחזק את המסקנה כי בפועל הצהירה התובעת גם במועד שבו ניגשה לנתבע כדי לבדוק את אי חיובה בדמי ביטוח, על היקף שעות עבודה נמוך מזה הקבוע בסעיף (1) להגדרת המונח "עובד עצמאי". גם בכך יש להחליש מגרסת התובעת בהליך כאן.

לאור כל האמור לעיל, התובעת לא עמדה בנטל השכנוע להראות שמאז 1997 יש לראות בה כעובדת עצמאית כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק.

משכך, התביעה לקצבת זיקנה בגיל פרישה – נדחית.

לעמדת התובע יש "לצלם" את מצב הגימלאות המל"ל כפי שהוא במועד מתן פסק הדין ואין לנכות גמלאות שאולי יינתנו לתובע בעתיד ואולי לא. הנתבעת טוענת בתורה כי יש לנכות את המענק הרעיוני שכן בהתאם לחוות דעת האקטוארית מטעם הנתבעת התובע יהיה זכאי בגיל פרישה לקיצבת זקנה (2,394 ₪) בשיעור גבוה משעור קצבת הנכות מעבודה (1,795 ₪), ולכן לעמדתה ברור שהתובע יבחר בגיל הפרישה בקיצבת הזיקנה.

אחר האמור, יש לנכות מהפצוי שנפסק לתובע את התגמולים ששולמו וישולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי בעקבות התאונה, פרט למענק הרעיוני ותוך עידכון נידרש בשל שינוי הגיל (עדות אקטואר התובע בעמ' 6 ש' 10 לפרוטוקול).

...

הנתבעת טוענת כי התאונה אירעה בשל אחריותו הבלעדית של התובע ולכן דין התביעה נגדה להידחות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נחה דעתי שאין מקום להורות על ניכוי רעיוני של המענק.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

סה"כ נזקי התובע הם כדלקמן: הפסד שכר בעבר (כולל הפסד פנסיה) גריעה מכושר ההשתכרות (כולל הפסד פנסיה) הוצאות רפואיות ונסיעה 95,512 ₪ 416,680 ₪ 7,000 ₪ נזק לא ממוני 125,000 ₪ עזרת צד ג' 120,000 ₪ סה"כ פיצוי 764,192 ₪ ניכוי תגמולי המל"ל סה"כ פיצוי לאחר הניכויים 356,216 ₪ 407,976 ₪ אחר כל האמור לעיל, הנתבעות ישלמו לתובע פיצוי בסך 407,976 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ וכן בצירוף הוצאות משפט בסך 14,600 ₪.

הסדר של החזרת גמולים שהופקדו לאחר צבירה מרבית ולאחר שהמבוטח הגיע לגיל הזכאות לקיצבת זקנה לא נכלל בהסדרי רציפות הזכויות שהקרנות היו צד להם לפני כניסת התקנון האחיד לתוקף, לא בתקנות רציפות הזכויות בין הקרנות, לא בהסכם רציפות הזכויות עם הדסה ולא בהסכמי רציפות הזכויות עם גופים בהם קיימים הסדרי פנסיה תקציבית שונים.

לנוכח הגירעונות האקטוארים אליהם נקלעו חלק מקרנות הפנסיה הותיקות החליטה ממשלת ישראל על גיבוש תוכנית הבראה לקרנות הפנסיה הותיקות הגרעוניות, אשר עוגנה במסגרת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג, באופן שהוסף לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), תשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הפיקוח על הביטוח") פרק ז'1, שעניינו: "קרנות פנסיה ותיקות – מינוי מנהל מיוחד, תכנית הבראה וסיוע ממשלתי". מטרת השינוי החקיקתי, כפי שהובאה בסעיף 78א לחוק הפיקוח על הביטוח הנה: "78א. מטרתו של פרק זה לטפל בגרעון האקטוארי של קרנות הפנסיה הותיקות, כדי להביאן לאיזון אקטוארי באמצעות שינויים בזכויות ובחובות של העמיתים ומתן סיוע ממשלתי שיאפשר להן לשלם קיצבאות לעמיתיהן, והכל בהיתחשב ביכולתו של משק המדינה ותוך יצירת אחידות במערך הזכויות". הרפורמה שהונהגה במסגרת פרק ז'1 לחוק הפיקוח על הביטוח, כללה את הצעדים העקריים הבאים: "הלאמתן" של קרנות הפנסיה הותיקות ומינוי מנהלים מיוחדים; הנהגת מערך זכויות אחיד ושוויוני לפי תקנון אחיד, שהחליף את תקנוני הקרנות; ביטול ההסכמים החריגים וההטבות שניתנו על ידי הקרנות לקבוצות חזקות; מעבר לשיטת חישוב פנסיה אחידה, על פי שיטת הממוצעים; הוספת תיקרת עלייה ריאלית לשכר הקובע לפנסיה - החל מהמועד הקובע; גביית דמי ניהול, בשיעור מסוים, מכל תשלום שהקרן משלמת לעמית; הגדלה מדורגת של שיעור הפרשותיהם של העמיתים והמעסיקים לקרן (דמי הגמולים) בתקופת העבודה; מתן סיוע ממשלתי לקרנות, במטרה להביאן לכדי איזון אקטוארי; קביעת מנגנון איזון אקטוארי, שיבטיח יציבות ויכולת עמידה של הקרן בהתחייבויותיה לעתיד, ויופעל במקרה הצורך.

...

בפנינו בקשה לאישור תובענה כייצוגית, שבמרכזה דרישת המבקשים, עמיתי המשיבות, אשר בוטחו בהן ברציפות זכויות, לקבל "החזר דמי גמולים". לאחר שעיינו בטענות הצדדים החלטנו לדחות את הבקשה, מן הטעמים שיפורטו להלן.

כפי שפורט לעיל, אנו סבורים שלא הונחה תשתית מספקת לקיומה של שאלה משותפת לחברי הקבוצה שיש אפשרות סבירה שתוכרע לטובת הקבוצה.

סוף דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל הגענו לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות.

המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.