שינוי או ביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין

בקשת האישור עוסקת בטענה שלפיה המשיבה, השטיח המעופף בע"מ, מכרה כרטיסי טיסה שכללו מועדי טיסה פקטביים שלא אושרו על ידי רשות שדות התעופה ("רש"ת"), בנגוד לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב – 2012 ("חוק שירותי תעופה").

בנוסף נטען כי המשיבה הפרה את התחייבויותיה בהסכם פשרה בתובענה ייצוגית קודמת שקבל תוקף של פסק דין בת"צ (מחוזי מרכז) 6493-01-10 גינר נ' השטיח המעופף (12.1.2012) ("עניין גינר").

גמול ושכר טירחה: הצדדים המליצו לשלם למבקש גמול בסכום של 330,0000 ₪ ושכר טירחה לבאי כוחו בסכום של 1,170,000 ₪ בתוספת מע"מ. המבקש הבהיר כי לא חל שינוי בסכומי הגמול ושכר הטירחה המומלצים, אלא שלאור משבר הקורונה הוסכם על שינוי בפריסת התשלומים: התשלום הראשון (של הגמול ושכר הטירחה יחד) יהיה על סכום של 450,000 ₪ והוא ישולם במועד פסק הדין; התשלום השני (גמול ושכר טירחה) בסכום 375,000 ₪ יהיה לאחר 6 חודשים; והיתרה (675,000 ש"ח גמול ושכר טירחה) תיתחלק לשני תשלומים שוים כאמור בסעיף 1.5.2 בהודעת הצדדים מיום 28.1.2021.

...

הקבוצה הוגדרה "כל מי שרכש, או נרכש עבורו, כרטיס טיסה או חבילת נופש הכוללת כרטיס טיסה, מן המשיבה, במישרין ו/או באמצעות אחרים המורשים מטעמה, לרבות מסוכנויות נסיעות, ב - 7 השנים שקדמו למועד הגשת בקשה זו, ואשר מועד הטיסה ששווק ו/או נמכר על ידי המשיבה או מי מטעמה ללקוחות המשיבה ו/או שצוין על גבי כרטיס הטיסה, היה מועד טיסה פיקטיבי ו/או שאינו תואם את האישור שניתן ע"י רש"ת למשיבה בגין אותה טיסה ו/או בהעדר אישור מוקדם של רשות שדות התעופה למועד הטיסה, ומבלי שנמסרה על כך הודעה ללקוחות, בטרם רכישת כרטיסי הטיסה". בתגובה לבקשת האישור טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה מן הטעמים הבאים: המשיבה פועלת כדין, מגלה את פרטי המוצרים שהיא מוכרת כנדרש, ודואגת להנפיק כרטיסי טיסה שהמועד הנקוב בהם הולם את המועד שאושר על ידי רש"ת. אין מקום לנהל תובענה ייצוגית בעניין שכבר הוכרע בתובענה ייצוגית קודמת, במסגרת הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

הטעם העיקרי לדחיית ההסדר הוא שלא שוכנעתי כי ההסדר משרת את תכליתו של חוק תובענות ייצוגיות בדבר "אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו (סעיף 1(2) בחוק תובענות ייצוגיות). על אף שההטבות שהוצעו כאן גבוהות מאלו שאושרו בעניין גינר, מדובר בהטבות מאותו סוג. בנסיבות אלו סברתי כי אין די בהן על מנת להרתיע את המשיבה, שלכאורה המשיכה להפר את הוראות הדין. רק 1,200,000 ₪ ישולמו ישירות לזכאים, ואילו חלקו הארי אינו מהווה הוצאה בפועל של המשיבה. על כן לא ראיתי חשיבות בבקשת הצדדים לקבוע את שווי ההטבות, שממילא ישמש רק לקביעת הגמול ושכר הטרחה.

משום כך, אני סבורה כי יש להתחשב בהטבות אלה בהערכת שווי ההסדר ובקביעת הגמול ושכר הטרחה.

הסבר המבקש באשר לאופן פריסת התשלומים מקובל עליי ואני מאשרת אותו.

סיכום אני מאשרת את הסכם הפשרה (בכפוף לתיקון שנערך בסעיף 22 לעיל) ונותנת לו תוקף של פסק דין.

לפיכך, הסכם הפשרה ניתן יהיה לביטול מחמת אותם הפגמים המקימים עילה לביטול חוזה – טעות, הטעה, אי-חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות.

בשים לב לכך, נפסק כי כדי להצדיק ביטולו של הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין, על מבקש הביטול להצביע על טעמים משכנעים וכבדי משקל (ראו מני רבים: ע"א 647/20 טאמז אלישקוב נ' א.ר.א.ב בונוס בע"מ, פסקה 20 לחוות דעתו של השופט י' אלרון ופסקה 7 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז (2.9.2021); ע"א 8184/12 מרכז תורני לאומי ע"ר נ' קפלן, פסקה כז (28.10.2015); ע"א 11750/05 שמר נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 9 (15.11.2007), להלן: עניין שמר; רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1) 577, 586-585 (2001); ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש, פ"ד נא(1) 577, 593 (1997), להלן: עניין בן לולו).

בבוא בית משפט לבחון אם לאשר בקשה לביטול הסדר פשרה שאושר בפסק דין חלוט, שומה עליו ליתן את הדעת למשתנים הייחודיים של ההליך הייצוגי, ולא די בפגמים חוזיים יסודיים לבדם כדי להוביל לביטול הסדר הפשרה.

...

סוף דבר על יסוד מכלול הנימוקים שפורטו, נמצאנו למדים כי ניתן להגיש בקשה לביטול הסדר פשרה בהליך ייצוגי, וכי בקשה כזו מקומה להידון בגדרי ההליך הייצוגי המקורי ולא במסגרת בקשה חדשה לאישור תובענה כייצוגית.

יצוין כי השופטת ברון בחנה בחוות דעתה, מעבר לדרוש בשל המסקנה אליה הגיעה בעניין נטילת הסיכון על ידי המשיב – כאמור בפסקה 52 לחוות דעתה – את שאלת התקיימותה של הטעיה בנסיבות המקרה.

(בדימוס) המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל: אני מצטרף לעמדת חברתי השופטת ע' ברון, לפיה דין הערעור להתקבל.

מן הצד האחד, לטענת התובעים נחתם הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין, ובגדרו נקבעו ההסכמות הבאות: (א) יינתן צו הריסה וצו מניעה קבוע ביחס לכל בניה שיבצעו הנתבעים ברוחב של 6 מטרים בחלק שבחלקתם הגובל בחלקת התובעים; (ב) ביצוע צו ההריסה יידחה למועד שבו תבוצע ההפקעה בפועל על ידי עריית הרצליה בחלקם של התובעים בחלקה.

הוראות אלה, המגדירות את הזכויות של הצדדים, מעולם לא בוטלו ו/או שונו, גם לא בהסכם הפשרה.

...

כך, בעמוד 245 לפסק דינו מציין כבוד השופט טריקל: "אם ימצא בית-המשפט שנזקו של הפוגע בזכות גדול מהתועלת שיפיק בעל הזכות מהסרתה של הפגיעה, יהיה רשאי לאשר את הפגיעה וכך לשלול מן הבעלים את זכותו. משמעות הדבר היא הפקעה של זכות הקניין מכוח שיקולים הזרים למהותה. אין זה מתקבל על הדעת. עוד ייאמר, כי המצדדים בעריכת מאזן של נזק מול תועלת מתייחסים לרוב לתועלת הכלכלית, הנמדדת בערכים כספיים. אולם גם תחושת הביטחון של בעל נכס – הנובעת מן הידיעה שקניינו מוגן וכי מי שינסה לפלוש לנכסיו יסולק – היא בגדר תועלת חשובה, אפילו אינה נשקלת בכסף." באותו עניין עמד כבוד השופט חשין בעמוד 259 לפסק הדין על הדברים כדלהלן: "כשאני לעצמי, מתקשה אני לצרף את דעתי לדעתו של חברי השופט אנגלרד. הנחת-היסוד לענייננו היא, שהנתבע פגע שלא-כדין בזכותו של התובע, וכי התובע מבקש לחזור אל-שלו, להחזיר את מצבו לכשהיה קודם הפגיעה. הנטל מוטל הוא אפוא על הנתבע, והנטל הוא לשכנע את בית-המשפט על-שום מה ולמה לא יחזיר לתובע את שלו; מדוע ולמה יש לראות את תביעת התובע כתביעה שלא בתום-לב ושלא בדרך המקובלת; כיצד זה ומדוע משולה היא תביעתו של התובע לשימוש לרעה בהליכי בית-משפט. מדברי חברי השופט אנגלרד ניתן ללמוד כי ראוי לנו לשקול באורח אובייקטיבי את האינטרסים ההדדיים של בעלי-הדין – על רקע כל נסיבות המקרה – וכי שיקול זה ילמדנו אם פעל התובע בתום-לב. אני מתקשה להסכים למבחן זה, שכן מטיל הוא על בית-המשפט מעין-הכרעה בחלוקת העושר בין התובע לבין הנתבע. כאילו אמורים אנו להכריע – מלכתחילה – כיצד ראוי לחלק את הרכוש העומד לחלוקה ונעשה צדק גם לתובע גם לנתבע. ואולם חלוקת העושר נעשתה זה מכבר, ולא עלינו להחליט אם חלוקה זו הייתה כדין, אם לאו. נהפוך הוא: על יסוד הנחה שהנתבע גזל מן התובע מקצת רכושו, השאלה היא אם הוריה על החזרת הרכוש תהא כה בלתי צודקת, כה בלתי ראויה, עד שנימנע מהורות כן. האם עמידתו של התובע על זכותו ניתן לראותה כשימוש לרעה בהליכי בית-המשפט? הנחת-היסוד היא, כזכור, שהתובע הוא בעלים נגזל (ולוּ נגזל באורח "אובייקטיבי"), ולא עליו הנטל להסביר מדוע מבקש הוא החזרת הגזל לידו.

לסיכומו של דבר, המקרים שבהם תוכר הפגיעה בזכות הקניין על סמך הלכת רוקר וינתן סעד של פיצוי במקום הריסה, הם מקרים נדירים ומצומצמים, ולא מצאתי כי מקרה זה, על נסיבותיו, נמנה על המקרים המצדיקים פגיעה בזכות הקניינית של התובעים.

סוף דבר נוכח כל האמור, אני קובע כדלקמן: ניתן בזאת צו המורה על הריסת הקיר המשותף שנבנה על ידי הנתבעים, וזאת בהתאם לחוות דעת המומחה ועל פי התשריט שערך המומחה, וכן לסלק ידם של הנתבעים מהחלק האמור והעברתו בהתאם להסכם החכירה לחזקתם של התובעים.

פסקי הדין אליהם הפניתי לעיל עוסקים בבטול הסכם פשרה או הסכמה אשר קיבלו תוקף של פסק-דין אך גם באופן ספציפי לעניין ביטול החלטה שאינה פסק-דין הנותנת תוקף להסכמה, כבדידן, הורה כבר בית המשפט העליון ברע"א 7609/22 מסורת התורה בני ברק נ' ישיבת פוניבז' בע"מ (23.4.2023) פסקות 18-17 וההפניות שם) כך – "17. ... בקשה לביטול החלטה או פסק דין מחמת פגם שנפל בהסכמת בעל דין, תבחן במשנה זהירות ורק טעמים כבדי משקל יצדיקו ביטולה של ההחלטה. הטעם המרכזי לכך נעוץ בתכליתו העיקרית של מוסד הפשרה – ציפייתם של הצדדים כי באמצעות הוויתורים ההדדיים שנעשו בגדר הפשרה, תסתיים המחלוקת ביניהם, אם לא באופן סופי, למצער ביחס לעניין העומד על הפרק. ביטול בדיעבד של החלטה שיפוטית שניתנה בהסכמה, ופתיחת העניין לדיון מחדש – חותרים תחת ציפייה זו, ופוגעים בתמריץ להגיע להסכמות מלכתחילה. בכך, יוצא נפסד האנטרס הצבורי בדבר קדומן ועידודן של פשרות בהליכים משפטיים ...

בהקשר זה העיד התובע 1 (עמ' 6 שורות 36-35) – "כל פעם שהבאתי תשלום ביקשתי לשנות את סכום השיק. הוא לא רצה. אמר שהשיק בכספת ושאסמוך עליו. היינו רושמים בפתק תשלום X משיק X", ואכן – בהתאם לגירסה זו – במסמך מיום 1.11.16 (מוצג 4 של התובעים) אישר הנתבע שקבל מהתובע 100,000 ₪ במזומן "על חשבון צ'ק של 400,000 ₪ שהוצא מהחשבון שהופקד למשמרת", אך ממסמך בודד קשה להסיק על נוהג והדברים קל וחומר שעה שניסוח המסמך נראה מרושל ולא מוקפד.

...

לפיכך גם דינה של הטענה בעניין העדר גמירות דעת בעת חתימת הסכם הפשרה להידחות.

לאור מכלול האמור אני סבור כי התובעים לא הוכיחו כי נפל פגם בכריתת ההסכם שבעטיו יש לבטלו.

סוף דבר בהינתן המסקנות דלעיל התביעה נדחית.

עיון בתצ(מרכז) 9852-07-16 זהר אוזדין נ' השטיח המעופף בע"מ וכן ב בת"צ (מחוזי מרכז) 6493-01-10 גינר נ' השטיח המעופף (ניתן ביום 12.1.2012) מעלה כי המקבל "שכלל את השיטה" באי הנפקת הכרטיס תוך המשך הטעיית הצרכנים, כאשר בתיקים לעיל נכתב: " השטיח המעופף בע"מ, מכרה כרטיסי טיסה שכללו מועדי טיסה פקטביים שלא אושרו על ידי רשות שדות התעופה ("רש"ת"), בנגוד לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב – 2012 ("חוק שירותי תעופה").

בנוסף נטען כי המשיבה הפרה את התחייבויותיה בהסכם פשרה בתובענה ייצוגית קודמת שקבל תוקף של פסק דין בת"צ (מחוזי מרכז) 6493-01-10 גינר נ' השטיח המעופף [פורסם בנבו] (12.1.2012) ("עניין גינר")"

...

למעשה המקבל ממשיך בסורו ובהטעיית הצרכנים בפרסום ובמכירה של מקומות טיסה והפעם ללא הנפקת כרטיסי טיסה, כדי לחמוק מתחולת החוק ואת זה אין לאפשר.

הנתבעת 1 משמשת כסוכנות נסיעות ולא מצאתי פגם בהתנהלותה לפיכך התביעה כנגד נדחית.

הנתבעת 2 הודיעה מבעוד מועד כי לא מפעילה טיסות לדובאי לפיכך התביעה כלפיה נדחית.