ביום 1.4.13, בשעה 02:00 או בסמוך לכך, הסיגו הנאשמים בצוותא גבול הקניון, בכך שנכנסו דרך חניון הרכבים שבו הסורג היה מורם, כשבידם תיק, עלו לקומה השנייה, ניגשו למכונת צעצוע, הנאשם 1 חתך בעזרת קטר את מנעול קופת המטבעות על מנת לבצע גניבה.
הנאשם סיים 12 שנות לימוד, בעל תעודת מיקצוע בטכנאות שיניים והתגייס לצה"ל, אולם לאחר שנתיים שוחרר על רקע עריקות וריצה 7 חודשי מאסר בכלא צבאי, לאחר מכן שוחרר מסיבה רפואית.
בנוסף, לא הביע נכונות לפצות את החברה על מעשיו בדרך של ביצוע צו של"צ. הנאשם, צימצם ממעשיו והשליך האחריות לבצוע העבירות על הנאשם 1 עמו והדגיש כי אינו זוכר את פרטי העבירות במלואם בשל היותו נתון באותה העת תחת השפעת אלכוהול.
עוד ציינה כי התרשמותה היא כי לא קיים דפוס שימוש התמכרותי אצל הנאשם, אלא דפוס אשר יש בו כדי להצביע על שימוש לרעה באלכוהול.
מדיניות הענישה הנהוגה ומתחם העונש ההולם:
מדיניות הענישה בעבירות בהן הודה הנאשם, מתחשבת בצורך בהשתת ענישה חמורה על מי שלוקח חלק במעשים שמטרתם פגיעה ברכושו וקניינו של אחר, מעשים דוגמאת מעשי הנאשם, תורמים להשלמת העבירות שמבצע אחר איתו נקשר קשר.
...
שאלת הרשעת הנאשם:
לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, המלצת שירות המבחן ומכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי יש להותיר הרשעת הנאשם על כנה.
חריגה ממתחם העונש הראוי:
סעיף 40ד(א) בחוק קובע כי חריגה ממתחם העונש ההולם תהא אך אם בית-המשפט מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם.
משלא עבר הנאשם כל הליך טיפולי שהביא לשיקומו או שהיה בו להצביע על סיכוי ממשי לשיקומו, שוכנעתי כי הנאשם לא עומד בתנאי סעיף זה לשם חריגה ממתחם העונש ההולם.
